פעם, אפילו לא ממש מזמן, לפני נניח עשרות שנים, לא היה אפידורל ולא היו חדרי לידה, היו רק וילונות וערימה של נשים יולדות בבתי החולים. אפס הפרדה דיבר בעיקר על כך שאין הפרדה ומחיצה אמיתית בין יולדת ליולדת. צווחות כאבי הצירים נשמעו היטב ופרטיות הייתה פריבלגיה מוערכת יתר על המידה. בסוף, כשהתינוק נולד, הוא גם היה צמוד לאמא. ורק לאמא.
עם השנים, התקדמנו, התפתחנו, התינוקיות גדלו, התווספו עוד בדיקות ונוצר מצב שאמהות רבות אחרי לידה בקושי פגשו בתינוקות שלהן, רק מרגע השחרור מבית החולים. בתקופה האחרונה, קם קול צעקה אודות "אפס הפרדה" שמבקש לשמור על התינוק הכי קרוב לאמא, מרגע הלידה, ממש כמו פעם. למה? כי זה הכי טוב, והכי נכון לאם ולתינוק.
פוסט ויראלי שעלה בקבוצת הפייסבוק ׳אפס הפרדה - הזכות שלכם בחדר הלידה׳ אותו פרסמנו שבוע שעבר עסק בדיוק בנקודת השבר הזאת. הפוסט שנכתב על ידי אחות אנונימית בתינוקייה, תיאר מה עובר על התינוקות הרכים שרק לפני רגע היו עטופים ברחם אמם וכעת הם מונחים בתינוקייה, צווחים וכואבים. כך לפי הפוסט.
אך עד כמה הוא מתאר תמונת מצב אמיתית, ומה באמת הכי נכון לאם ולתינוק? בדיון שנערך בתוכנית הבוקר של קשת, שיתפה אורטל בירן גורפינקל, דולה, מאמנת נשים ואמא לשלוש, את החוויות האישיות שלה כיולדת ומלווה. "ילדתי שלוש פעמים ובכל לידה הייתה לי חוויה שונה. בראשונה העירו לי שהחזרתי את התינוקת מאוחר מדי לטענתם, אבל רגע זו התינוקת שלי. בלידה השנייה ביקשתי ביות מלא. התחושה שהתינוקת איתך כל הזמן היא אחרת - גם עבור האמא וגם עבור הבת. אבל בלידה השלישית שלי, שהייתה קשה, כואבת עם היפרדות שיליה - חוויתי חוויה אחרת. התינוקת נולדה עם צהבת, ושהתה שבוע בתינוקייה. לא הייתה אפשרות שהיא תהיה איתי או שאני איתה. רק ישבתי לצידה. ראיתי מה קורה בתינוקייה וחשוב לי לציין שהאחיות עובדות קשה ללא הפסקה, בשום שלב, במשך 8 שעות משמרת, אף אחת מהן לא עצרה. ובכל זאת, הן לא מצליחות להגיע לכל התינוקות שבינתיים בוכים. הן קוראות לאמהות אבל לוקח זמן עד שהן מגיעות, בכל זאת - אלה נשים אחרי לידה".
שרה פנסו, מנהלת מחלקה משולבת של יולדות ותינוקות בהדסה עין כרם, מציעה אלטרנטיבה. "אפשר גם אחרת. התינוקיות אצלנו למשל הן קטנות יותר - יש 20-25 תינוקות בכל מחלקה. אנחנו גם המקום הראשון בארץ שיש בו מחלקה של אפס הפרדה ובה התינוק לא נפרד מהאמא בשום שלב, מרגע מהלידה ועד השחרור הביתה. זה כמובן נתון לבחירת היולדת. אבל גם במחלקות שאינן ביות מלא, לא רואים אצלנו את הזוועות שמתוארות בפוסט. כמו כן, חשוב להבהיר שאנחנו לא עושים דבר מאחורי הגב. ההורים יכולים בכל שלב להיות בתינוקייה והם לא יגורשו, לא בבדיקת רופא ולא בבדיקת דם. בדיקת רופא אצלנו נמצאת ליד מיטת האמא. זה לא מוסתר. בשורה התחתונה, אנחנו בעד שתינוקות יהיו ליד אמא. מלבד שעות הלילה, החל מחצות ועד 5 בבוקר. זה לא אומר שאין תינוקות צורחים, אבל לומר שתינוק צורח במשך דקות ארוכות ללא מענה, זה לא קורה אצלנו".
האם ניתן לומר שהעולם הולך לקראת מצב שהאמא תהיה בביות מלא ולבטל את ההפרדה?
"זה נכון אבל בפועל רוב הנשים לא בוחרות בביות מלא. מרבית הנשים בוחרות ביות גמיש. יש נשים שעברו לידה קשה, נשים עם הרבה ילדים בבית שרוצות/זקוקות לנוח בזמן הקצר שיש להן בבית החולים. מה שחשוב הוא שיש אפשרות בחירה. אני מאמינה גדולה בביות מלא, ועדיין - חושבת שצריך לכבד את מה שמתאים לאמא".
אורטל בירן גורפינקל: "אין לי ספק שיש הבדל חד משמעי בין תינוקות ששהו בתינוקייה לכאלה שנמצאים באפס הפרדה עם אמא. ובכל זאת, אני מסכימה שהבריאות הנפשית של האמא היא החשובה מהכל, לפני הכל".