הנורמות החברתיות מתארות את תקופת האימהות כתקופה יפה ועמוסת חוויות פסטורליות ורגשות נעימים. המציאות לעומת זאת, מראה שנשים רבות חוות רגשות מאד לא נעימים כמו אשמה, כעס ועצבות ואף חרדות ודיכאון.
דיכאון לאחר לידה הוא נושא מאד מדובר בשנים האחרונות, אך המציאות היא שרוב הנשים לא חוות דיכאון אחרי לידה ודווקא החוויה הרגשית המורכבת, שמרבית הנשים כן חוות, אינה מקבלת סקירה והתייחסות מספקת.
המחקרים הקיימים בנושאים כמו דיכאון אחרי לידה, אינם מתייחסים כמעט בכלל לתופעות רגשיות אחרי לידה כמו כעס, אשמה וכו'.
מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת הנחשב BIRTH מביא סקירה של חומרים ומחקרים העוסקים בחוויות רגשיות של אימהות לאחר לידה וחושף אמת מורכבת ואף מכעיסה. המחקר כלל סקירה של אלפי מחקרים שנערכו ופורסמו במשך 25 שנים 1991-2016 ומתוכם נבחרו עשרות מחקרים שנגעו גם לדיכאון לאחר לידה וגם לחוויות רגשיות אחרות כמו כעס.
מחקר זה חושף לראשונה בצורה מרוכזת וברורה ובעיקר אמפירית כי חוויית הלידה והאימהות אחריה, אינן רק מסע מרתק ומופלא, אלא כוללת גם חוויות קשות ואין הכוונה כאן לנשים שחוות דיכאון או חרדות אחרי לידה, אלא תיאור אמפירי של חוויתן של רוב הנשים לאחר לידה.
מה המחקר מגלה לנו? אז כמו שרוב הנשים יודעות על בשרן, כבר מזמן, לידה ואימהות חדשה אינן רק גן של שושנים. מדובר בחוויה משמעותית שטומנת בחובה טלטלות רגשיות עזות וסוערות.
כעס הוא רגש דומיננטי הנלווה לחוויות שלאחר לידה. הכעס עשוי להתבטא במגוון דרכים, כגון חוסר שקט, תסכול ועצבנות. הכעס נקשר ברגשות שליליים שונים כמו חוסר אונים, אשמה, בושה, תסכול, אכזבה וחוסר אונים. חווית חוסר אונים נקשרה עם כעס אך גם להפך, כלומר חווית חוסר האונים יכולה להוביל לכעס אך גם כעס עלול להוביל ולחזק את חווית חוסר האונים.
בנוסף, המחקר שם דגש על גורמים שונים לחוויית הכעס לאחר לידה: כעס נקשר לחוסר התאמה בין הציפיות של הנשים מעצמן והמציאות שטופחת להן בפנים. הפנטזיה על אימהות מתנפצת במציאות ולעיתים קרובות מובילה לעצב, אכזבה וכעס.
לכל אימא לעתיד כמעט, ישנה פנטזיה וציפייה מעצמה ומתפקודה כאימא לאחר הלידה. אנחנו יודעים שציפיות אלה לעיתים אינן ריאליות, משקפות ציפיות גבוהות מעצמן מדי או לא מותאמות למציאות. חלק מהכעסים שקשורים לצפיות אלו יכול להיות קשור להרגשה שהן לא עמדו בציפיות שלהן או להרגשה שהן אכזבו את בני הזוג, את הסביבה ואולי אפילו את אנשי המקצוע מסביבם.
דוגמה נפוצה לכך קשורה להנקה. אימהות רבות מצפות מעצמן, ציפייה שמתוחזקת על ידי הסביבה להצליח להניק את תינוקן. נשים שלא מצליחות להניק את תינוקן כמו שהיו רוצות לעיתים קרובות יכולות לפתח כעס על עצמן או על הסביבה שמצפה מהן.
גורמי לחץ מציאותיים לצד מיעוט עזרה מהסביבה, מגבירים את הכעס. אובדן החופש והזהות הטרום הורית מוסיפים גם הם לחוויה הקשה, לתסכול ולכעס על המצב.
למה זה חשוב?
החשיבות למחקר מסוג זה גבוהה מאד. למה? כי נשים רבות חוות תסכול, אכזבה, עצב וכעס, בין אם זה על המצב, על עצמן או על הסביבה. הבעיה נעוצה בזה שלנשים רבות אין תוקף לחוויית הכעס ולרגשות מסוג זה. הן אינן בהכרח יודעות כי מדובר בחוויה אוניברסלית, חוויה שהן לא לבד בה.
לכעס ישנה השפעה גדולה מאד על מצבה הרגשי של היולדת ועל משפחתה ומעבר להיותו גורם מעורר הפרעות רגשיות הוא עלול אף להחמיר בעיות קיימות.
בנוסף ידוע כי כעס הורי נקשר בתוקפנות ואגרסיביות של ההורה כלפי ילדו וכי ילדים שחשופים לכעס מתמשך ודיכאון לאחר לידה נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות פסיכופתולוגיה. תשומת לב לנושא תוכל לסייע לגורמי הטיפול בזיהוי וטיפול במצבים אלו.
בנוסף, לצערנו גם בעולם המודרני שאנו חיים בו, קיימת ציפייה מדוברת או סמויה, שנשים יקריבו עצמן לטובת הריון ולטובת גידול הילדים. ציפיות אלו, אינן בהכרח תואמות למציאות בה אנו חיים וליכולות של נשים רבות לעמוד בדרישות אלה ועם זאת הן עדיין קיימות והן חוצות תרבויות ובעיקר תורמות לתחושת האשמה, דה לגיטימציה והכעס שלאחר לידה.
התרבות בה אנו חיים אינה מעודדת ביטוי של כעס על ידי נשים ואף מסמנת ביטוי של כעס ותוקפנות כפסולים ומרתיעים. נשים מצופות להיות "נעימות", לחנך את הילדים, להיות סבלניות. העוצמות הטמונות בכעס עלולות לאיים, בעיקר כאשר מדובר בנשים כועסות. החברה מכוונת נשים להחניק ולדחוס את הכעס שלהן כדי שלא יבוטא ו"בטעות" יתפרץ החוצה. אנו יודעים כיום כי ישנו קשר בין אי ביטוי של כעס לבין התפתחות של הפרעות רגשיות כמו חרדות או דיכאון.
ממצאי המחקר משקפים מציאות חשובה, מציאות בה לא רק שלידה ואימהות הן חוויה מורכבת ואולי אף קשות, אלא גם קוראות לנו כחברה לתת את הדעת לציפיותינו מנשים ומאמהות ולהבין כי מה שהיה נכון בעבר אינו בהכרח נכון היום.
זיהוי מוקדם וטיפול יכולים לעזור הן ליולדת והן למשפחתה להתמודד טוב יותר עם האתגר הקשה של הסתגלות למציאות לאחר לידה ואולי אף למנוע התפתחות של דיכאון לאחר לידה או בעיות רגשיות חמורות יותר.
מה אפשר לעשות?
זיהוי – יש להיות ערניים אם היולדת או בן או בת זוגתה מראים סימנים של כעס, שינוי במצב הרוח, נטייה לעצבנות , "פתיל קצר", הרמות קול תדירות מהרגיל, נטייה להתעצבן בקלות או במצבים שבעבר לא גררו תגובה כזו.
ישנם אנשים שלא מבטאים בקלות את מה שהם מרגישים, במצבים כאלה ניתן לזהות כעס בעזרת התנהגות שונה – חוסר שקט, אימפוליסיבית, חרדה ודאגנות , סימנים אלו עשויים להעיד על כעס לא מבוטא.
סימן נוסף יכול להיות גופני – חוסר שקט גופני, נטיה לקופצנות, תנועה חוזרת או נדנוד של ידיים או רגליים, תיפופים עם האצבעות למשל וגם תופעות כמו קושי להירגע, קושי להירדם, ירידה בתיאבון, כאבי בטן או ראש חוזרים וללא הסבר רפואי אחר.
כל אלו יכולים להעיד על כעס לא מבוטא.
מה אפשר לעשות בינתיים:
לגלות רגישות – לשאול בעדינות וברגישות מה אפשר לעשות? לשאול איך מרגישים? לא להעיק מדי, מצד שני.
להיות בסביבה, לשאול מה מקל.
לדאוג לעזרה ליולדת, לאפשר לה לישון ולאכול בצורה מוסדרת יותר.
לאפשר ליולדת להתאוורר מחוץ לבית או בתוך הבית בשקט.
להתייעץ עם איש מקצוע מומחה בתחום ולא להזניח את המצב. אמנם כעס אינו מוגדר כמצב או תסמונת קלינית, אך מחקר זה פוקח את עיננו ועוזר להבין כי הריון ולידה הן חוויות מטלטלות ועלולות להיות בעלות השפעה קריטית על רווחתה הנפשית של היולדת כמו גם על בני ביתה.
אלעד דהן הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט ומנהל "רימון – מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה" בפריסה ארצית