פיטר קיץ' הוא פרמדיק אוסטרלי, שלפני ארבע שנים עבר את הנורא מכל והתבשר בשידור חי ברשת הקשר על מותו של בנו התינוק בזמן שהיה במשמרת. בעודו עושה את דרכו לטפל בקריאה, שמע ברשת הקשר על תינוק בן שנה ותשעה חודשים שנמצא במצב של דום לב בשכונת מגוריו.
"ידעתי שאם זה לא סאם, זה בטח ילד מהפעוטון שלו", אמר קיץ' בראיון ל-Mamamia. "ניסיתי להתקשר לאשתי, אבל היא הייתה בממתינה. קיוויתי שהיא מדברת, כרגיל עם אחותה, אבל היא דיברה עם מוקד החירום. עליתי בקשר מול המוקד, ושם אישרו את מה שכבר ידעתי. הקריאה הייתה לבית שלי".
מיד אחרי האסון, הגיעו אנשי SIDS and Kids, ארגון תמיכה, מניעה ומחקר של מוות בעריסה, לתמוך בבני הזוג השבורים מצער. "הם היו מדהימים ממש מהרגע הראשון", אמרה ג'ורג'יה, אשתו של פיטר. "מעבר לתמיכה הנפשית, הם עזרו לנו בכל דבר - מהזכויות שלנו מול המדינה ועד ארגון של הלוויה - ואנחנו נרתמים ליום האפים כדי שהארגון יוכל לעזור לעוד משפחות שלצערנו מצטרפות למעגל הנורא הזה מדי יום".
"יום האף האדום" הוא יוזמה אוסטרלית מרגשת, במסגרתה מצטלמים אנשים כשעל פניהם אף ליצני אדום ומעלים לרשתות החברתיות - במטרה למשוך תשומת לב למטרה החשובה מאין כמוה ולגייס תרומות למחקר ומניעה של מוות בעריסה. "מאז האסון שקרה לנו הצלחנו להביא לעולם עוד שתי בנות, לוסי ואנה", אמרה ג'ורג'יה. "ההיריונות היו רצופי חרדות, וכך כם החודשים שבאו אחריהם, אבל התמיכה שקיבלתי הייתה עצומה, ולכן אני, בעלי ובנותיי עושים כל שביכולתנו כדי לקדם את הנושא, לזכרו של סאם שלנו ולמען כל המשפחות האחרות".
טרם נמצאה הסיבה למוות הפתאומי
תסמונת מוות פתאומי של תינוק, הידועה גם בכינויה מוות בעריסה (באנגלית: SIDS - Sudden Infant Death Syndrome) מוגדרת כמוות פתאומי ובלתי צפוי של תינוק שהושכב לישון בריא ונמצא ללא רוח חיים בעריסתו. למרות בדיקות דקדקניות כולל נתיחה שלאחר המוות, בדיקות תולדות בריאותו של התינוק ובדיקת זירת האירוע - לא נמצאה הסיבה למוות הפתאומי.
התופעה הבלתי מוסברת הפכה לאימתם של הורים טריים. מקרי מוות בעריסה מתרחשים בקרב תינוקות עד גיל שנה. 90 אחוזים מהמקרים מתרחשים עד גיל חצי שנה, ושיעור השכיחות הגבוה ביותר נע בין גילאי חודש וחצי לארבעה חודשים. מלבד זאת, כ-90 אחוזים מהמקרים מתרחשים בעונות הסתיו והחורף.
עד לפני 15 שנה הייתה שכיחות התסמונת בישראל הנמוכה ביותר בעולם (כשליש מהשכיחות בעולם המערבי ובארה"ב). מאז חלה ירידה ניכרת בשכיחות תופעת המוות בעריסה בכל העולם וגם בישראל. זאת בעיקר בזכות ההנחיות החדשות להורים שהונהגו בשנות התשעים. השכיחות בישראל ממשיכה להיות מהנמוכות בעולם (מקרים ספורים בלבד בשנה).
הגורם לתסמונת עדיין אינו ידוע. ככל הנראה, המוות הפתאומי נובע משילוב של גורמים שונים הפועלים בו זמנית. ייתכן כי בזמן שמתרחשת הפסקת נשימה או הפרעה קטלנית בפעולת הלב, שילוב של משתנים מונע מהתינוק להתאושש.
למרות שהתסמונת עדיין בגדר תעלומה רפואית, כל העת מועלות השערות חדשות הקשורות לתנאים שעלולים להוביל למוות בעריסה. כך למשל, חוקרים מצאו ששנתם של תינוקות הישנים על הבטן, עמוקה יותר, והם זקוקים לגירוי חזק יותר כדי להתעורר. כאשר רמת החמצן בחדר יורדת, הדבר גורם לירידה של רמת החמצן בדם. כתגובה לכך, במצב רגיל, גם מבוגרים וגם ילדים יתעוררו. ייתכן שתינוקות שישנים על הבטן ושנתם חזקה יותר, זקוקים לגירוי חזק יותר כדי להתעורר. במקרה של דום נשימה או ירידה ברמת החמצן בדם הם אינם מצליחים להתעורר ולהגן על עצמם.
מחקרים אחרים מצאו שבמהלך השינה אנו מקררים את עצמנו דרך עור הגוף, ואילו תינוק מקרר את עצמו דרך עור הפנים. לכן, כשתינוק ישן על הבטן ופניו במגע עם המזרון, יכולת הקירור העצמי שלו קטנה ולעיתים אינה מספיקה, בעיקר אם הוא לבוש מספר שכבות, מכוסה בשמיכות והחדר מחומם. כתוצאה מכך, חום הגוף עלול לעלות. אחד הסיבוכים הקשורים לעליית חום הגוף הוא הפסקת הנשימה. מכאן גם ההמלצה להימנע מחימום יתר של חדר התינוק.
באחד המחקרים הגדולים שנעשו נמצא ממצא מפתיע ומסעיר שעשוי לסייע בקידום הבנת התסמונת: חוקרים בארה"ב שניתחו תינוקות שמתו ממוות בעריסה, מצאו אצלם שינויים במוליך העצבי סרוטונין. השינויים היו בכמות הקולטנים ובפיזור שלהם בגזע המוח, שם ממוקם מרכז בקרת הנשימה. ידועים כיום מספר גורמים אשר מגדילים את הסיכון למוות בעריסה. מסע ההסברה העולמי, שכלל הנחיות להורים ואומץ בישראל ב1993-, הביא לירידה ניכרת בשכיחות התופעה. ההמלצות הן:
• להשכיב את התינוק לישון על הגב: הסיכון לתסמונת בשינה על הבטן גדול פי שלוש מאשר בשכיבה על הגב. התנוחה על הצד אינה מומלצת מפני שרוב הילדים ישנו את התנוחה במהלך השינה ויתהפכו על הבטן. לעומץ זאת, כשהתינוק ער, חשוב מאד לעודד אותו, באמצעות שימוש בגירויים, לשכב על הבטן.
•להימנע מעישון בזמן ההיריון, ומעישון בבית לאחר הלידה.
• לשמור על טמפרטורת חדר של 21 עד 23 מעלות ולהימנע מחימום יתר של התינוק באמצעות עודף בגדים או כיסויים. החדר שנוח להורה מתאים גם לשהייה של התינוק. כדאי להשתמש בשמיכות קלות שאפשר להסיר או להוסיף לפי הצורך, להלביש את התינוק בביגוד המאפשר תנועה חופשית.
כמו כן, אסור להשכיב את התינוק על סדין חשמלי. תינוק חולה הסובל מחום גבוה זקוק לפחות שמיכות מהרגיל.
• להשכיב את התינוק על מזרן קשיח בעל תו תקן. להדק את השמיכה למרגלות המיטה ובצדדים, ולהימנע מהנחת כריות, צעצועים ובובות רכים לצד התינוק.
• להימנע משינה משותפת עם התינוק באותה מיטה או על ספה כלשהי (בחודשים הראשונים מומלץ להשכיב את התינוק בעריסה בחדר ההורים).
• להשתמש במוצץ מגיל חודש עד שנה (לתינוקות יונקים מומלץ לתת מוצץ לאחר התבססות ההנקה, בגיל חודש).
• רצוי להניק את הילד עד כמה שאפשר – עד גיל חצי שנה לפחות.