קיים ויכוח מתמיד בקרב הורים לתינוקות בנוגע לדרך הטובה והנכונה ללמד את ילדם לישון, עיקר הוויכוח הוא על דרך התגובה והמענה לבכי התינוק. בצד אחד של הסקאלה ניצבים חסידי גישת ה-CRY IT OUT שמאמינים שיש להשאיר את התינוק לבכות עד שיירדם. מנגד נמצאים ההורים שמאמינים שחשוב להיענות לבכי של הילד שלהם וללמד אותו לישון בצורה מכילה והדרגתית.
ע"פ תוצאות של מחקרים בפסיכולוגיה נמצא כי מענה נכון לבכי יסייע לילד להתפתח מבחינה רגשית ופיזית. ג'ון בולובי אבי תיאורית ההתקשרות טען כי כל אדם נולד עם רפלקסים ואינסטינקטים לאינטראקציה עם המטפלים העיקריים שלו, שהם לרוב הוריו. תיאורית ההתקשרות מבוססת על ההנחה כי מערכת יחסים חמימה ואינטימית בין התינוק הוא חיונית לבריאות אופטימאלית וכן לקיום בסיסי. מנקודת מבט אבולוציונית, יש לצורך הזה ולקשר הזה עם ההורים ערך הישרדותי ולבכי התינוק יש גם משמעות הישרדותית.
מהן ההשלכות הרגשיות של הבכי הממושך והאם המטרה מקדשת את כל האמצעיים?
אנחנו חיים בעידן שבו אנחנו יכולים לדעת שהתינוק בטוח בחדר אחר, למרות עוצמת צעקותיו. אין ספק שהתמדה בגישה הדוגלת בבכי ממושך תביא לתוצאות, ובהדרגה זמני הבכי ילכו ויתקצרו, אך האם זה אומר שאנחנו צריכים לעזוב את התינוק לבכות עד שיירדם בכוחות עצמו?
בולובי מצא כי מבחינה רגשית הילד מפתח בהדרגה אדישות והוא מפסיק לבכות, אבל לא כי הוא נרגע או למד להתמודד עם המצוקה, אלא כי הוא לומד שהוא כבר לא יכול לצפות למענה מהוריו. תינוקות לא נולדים עם היכולת לווסת את רגשותיהם לכן, בזמנים של מצוקה, הם מחפשים קירבה פיזית להוריהם ל מנת שיוכלו להירגע.
ילד שזוכה למענה עקבי ורגיש מהוריו לומד בהדרגה שהוא ראוי לאהבה כך הוא מפתח אמון גדול יותר גם בסביבה. מנגד נמצא כי מי שלא זכה ליחס חם ומכיל מצד הוריו בשנים הראשונות לחייו יהיה חסר ביטחון ויכול אף לסבול מחרדה. גם מבחינה פיזיולוגית הוכח כי בכי ממושך אינו בריא וגורם לעלייה בקצב הלב ובלחץ הדם ואף יכול לגרום לפגיעה מוחית ופגיעה בתפקוד הלב.
יותר ויותר מחקרים מהשנים האחרונות מחזקים את הטענות ומוכיחים שוב ושוב כי בכי ממושך פוגע בילידים הן במישור הרגשי והנפשי והן הפיזי.
לא רק לילדים קשה, מה גורם בכי התינוק לנו ההורים?
לחץ כזה פוגע בנו משום שהוא גורם לשינויים בגוף שאמורים להגן עלינו אך במקביל יכולים גם לגרום לנזקים שיכולים להתבטא בבעיות בעיכול, לחץ דם, כאבי שרירים, כאבי גב, לחץ בחזה, הפרעות שינה, ועוד.
אני לא מכירה הורים שיתעלמו מהילד שחזר הביתה בוכה אחרי ריב גדול עם חבריו, או אחרי כישלון במבחן חשוב. כל הורה יעזור לילד שלו להתגבר על הקושי והמשבר ובנוסף ילמד וינחה אותו איך להתמודד עם סיטואציות שכאלו בעתיד. אז למה להתעלם מתינוק צעיר שבוכה זה מקובל? הבינו, איננו נולדים עם היכולת לישון ולכן אין זה סביר להפיל על תינוק צעיר את האחריות ללמוד לעשות זאת לבד. ניתן להיענות לקושי של התינוק אך יחד עם זאת ללמד אותו עצמאות בשינה וזו הדרך להקנות הרגלי שינה אמיתיים שילוו את הילד לחייו הבוגרים, התעלמות לא מלמדת דבר.
מענה מיידי לבכי הוא חשוב והכרחי, אם תענו בצורה נכונה לקושי של ילדכם תחזקו את הביטחון שלו. בהקשר של שינה חשוב שתמיד תעזרו לילדכם להירגע מבכי אבל לא פחות חשוב שתעשו זאת בצורה עקבית ונכונה - שימרו על שגרת שינה והרגיעו בצורה מכילה אבל בלי מתן רווח מעבר להרגעה עצמה (אל תנשנשו את הילדים, אל תצאו מהחדר וכדו׳), מיד כשהילד רגוע החזירו אותו למיטתו. בדרך זו תעזרו לילדכם להתיידד עם מיטתו, ובשונה מילד שבוכה זמן רב במיטתו, הוא ילמד שהמיטה היא מקום נעים ונוח. לעתים יכול לקחת זמן להרגיע את הילדים, זה בעיקר קורה לאור למידה קודמת שבכי מביא שינויים בתגובת ההורים, ולכן כדי למנוע בכי רב גם בהירדמויות הבאות שימרו על עקביות.
הכותבת היא גלי חן – יועצת שינה בשיטת 'לילה טוב', 058-456-5755, ניתן לפנות במייל