פעמים רבות מופיעות בקבוצות של אמהות בפייסבוק הודעות: "איך אצליח לא להיות איתו כל היום? אני כבר מתגעגעת"; "איך מישהו אחר יוכל לטפל בה טוב כמוני? והיא עדיין לא לוקחת בקבוק", ועוד ועוד. אני מאמינה גדולה במשפט: 'אמא טובה היא אמא שטוב לה'. אני מאד משתדלת שהאשמה האימהית לא תניע אותי, אלא להתמקד בלעשות את הדבר הנכון עבור בנותיי וגם עבור עצמי.
אז נכון, ההתחלה קשה, ובמיוחד הלילות. התינוק, שרגיל לאמא כל הזמן, מתחיל לבקש את נוכחותה בלילות כפיצוי על היעדרה במהלך היום. האמא - מבולבלת, מותשת ומונעת מרגשי אשמה, מתחילה לתת לו בקבוק או אף לשחק איתו במהלך הלילה. מכאן הדרך לרגרסיה בלילות – קצרה.
אל תכניסי גורמי תלות חדשים בשינה
אז איך מצליחים לעשות את זה נכון? קודם כל יש לעשות הכנה רגשית לעצמך. חשוב שתאמיני שהפרידה היא גם לטובתו, לא פחות מאשר לטובתך. ברגע שנדע שבחרנו נכון, זה מה שנשדר לילד שלנו. אם נרגיש מלאות בספקות, זה מה שהילד שלנו יספוג, והדבר יקשה עליו מאוד את הקליטה ואת המעבר למסגרת החדשה.
בנוסף, כדאי לעשות הכנה מוקדמת לילד. לא מומלץ שאחרי חצי שנה בבית, לפתע יידרש מהקטן להיזרק למים עם ילדים אחרים ומטפלת זרה. חשוב לגוון גם את ימי חופשת הלידה בהיכרויות שונות ובהתנסויות חדשות, לשחרר ולתת גם לאנשים אחרים לשמור על התינוק, אפילו לכמה שעות, על מנת שיתרגל לנוכחות אחרת ולא רק של אמא, ולחשוף אותו למשחקים שונים ופעילויות שונות, על מנת שעודף הגירויים לא יקשה עליו בימי הקליטה בגן.
כדי להקל על התינוק, ניתן לתת לו חפץ מעבר שהוא קשור אליו – כמו בובת שינה, חיתול טטרא או משהו אחר, שעליו התבסס הריח של אמא. בשעות בהן את כן מבלה עם הילד, הקדישי הרבה זמן איכות של אחד על אחד והרעיפי עליו חום, אהבה והרבה חיבוקים ונישוקים.
כמובן שתיתכן רגרסיה בהשכבה ובמהלך הלילה. המשמעות של ללכת לישון היא פרידה מהיום ומההורים, ולאור הפרידה מהוריו עם הכניסה למסגרת, התינוק מתקשה להיפרד ומחפש את נוכחות הוריו גם בלילות. העצה החשובה ביותר: מניעה, כמובן. אם תבססו הרגלי שינה טובים עוד לפני הכניסה למסגרת, הרגרסיה תהיה קלה וקצרה יחסית. יש לשמר את ההרגלים הקודמים עד כמה שניתן, ובמקביל להעניק לו תשומת לב רבה יותר (למשל: להאריך את טקס השינה).
הקפידו לא להכניס גורמי תלות חדשים – לא להוסיף ארוחות נוספות בלילה (מגיל 5-6 חודשים אין צורך ביותר מארוחה אחת בלילה אם בכלל) ולא לקחת למיטת ההורים. רגרסיה כזו יכולה לקחת עד חודש, יכולה לקחת שבוע – והיא יכולה לא לקרות בכלל, כמו שהיה עם רוני, בתי הקטנה. כל ילד ומידת ההסתגלות האישית שלו לשינויים וחידושים בשגרה המוכרת.
*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לה