תנו לי להרגיע אתכם: מדובר בתקופה זמנית שתחלוף, בין כמה ימים עד חודש לכל היותר (במקרים קיצוניים) של רגרסיה. ניתן להבין את הקטנים שלנו. אחרי שהיו בבית עם ההורים, או עברו ממסגרת אחרת מוכרת למקום חדש עם צוות חדש וזר, הם מביעים באופן טבעי חרדת נטישה, נצמדים לנוכחות ההורים ומסרבים להיפרד וללכת לישון כהרגלם. זאת מכיוון ששינה משמעותה פרידה: מהיום, מהפעילות, מהאור, מהשליטה וכמובן מההורים.
עוד בתשעה חודשים:
- "גם אני שכחתי את התינוק שלי באוטו – ואני מתביישת לספר"
- 12 דברים שאת עושה בזמן שהתינוק שלך סוף-סוף ישן
- 10 טעויות מסוכנות שהורים עושים עם עגלת התינוק
טקס הפרדה בין יום ללילה
כדי לעזור להם, ניתן ללכת צעד אחורה ולהישאר איתם בחדר בזמן ההרדמה במידה והם מבקשים זאת, על-מנת לספק להם ביטחון ומרגוע, ולנסות אחת לכמה ימים לחזור להירדמות עצמאית, כדי שהרגרסיה לא תתקבע חלילה.
אחד הדברים המשמעותיים שיכולים לעזור במצבים כאלה, כמו בזמן שאבא נסע למילואים או לאחר חופשה או מחלה, או כל דבר אחר שעלול לעורר אצלם את חרדת הנטישה וקושי להיפרד מההורים לפני השינה, הוא פעולה קטנה ופשוטה אך מחוללת שינוי משמעותי: טקס שינה ארוך ומרגיע.
מטרתו של טקס השינה היא כפולה: להעביר את המסר שהנה נגמר היום ועוד מעט הולכים לישון, ובכך הילד מתכונן לשינה ואינו מופתע ולכן רמת ההתנגדות שלו מופחתת. המטרה השנייה היא להוריד את רמת הפעילות והאנרגיה שלו ולערוך הפרדה בין היום ללילה, ובכך להיכנס לשנת הלילה רגועים יותר. "רווח" שלישי שיש לנו מטקס השינה, הוא העובדה שהוא מהווה חוצץ בין ההאכלה שלפני השינה לבין שנת הלילה, כך שאנחנו מצליחים לנתק בין ההאכלה ושינה כדי שהיא לא תהווה גורם תלות להירדמות.
ניתן להתחיל בטקס שינה מהרגע הראשון לאחר הלידה, גם אם התינוק עדיין לא יבין דבר. עצם הפעולה המונוטונית והקבועה תכניס את הבית כולו לסדר והרגלים, ותוכל לסייע בהמשך בייצוב סדר היום ובהיפוך יום ולילה. בכל מקרה, בגיל שלושה חודשים לכל המאוחר רצוי להתחיל בכך כדי לייצב את סדר היום ולהיכנס לשנת הלילה בשעה שמתאימה ונכונה לתינוק.
אחרי האמבטיה, שמהווה חלק טבעי משגרת הערב, במהלכה התינוק משחרר אנרגיות אחרונות לפני שהולכים לישון, את ההנקה/האכלה בבקבוק אנחנו מקיימים בסלון (או בחדר אחר שאינו חדר השינה של התינוק) באור, כך שהתינוק לא יירדם בזמן ההאכלה. אם הוא עומד להירדם, ניתן לעורר אותו במגוון דרכים: לעסות את כף ידו, לטפס עם שתי אצבעות במעלה עמוד השדרה שלו ולעודד אותו להמשיך לאכול במקום להירדם. לאחר סיום הארוחה מרימים את התינוק לגרפס, ואז יוצאים לדרך לטקס השינה.
לילה טוב לבובה, לילה טוב למסרק
נפרדים מהסלון ומאבא/אמא או מהאחים הגדולים, אומרים לילה טוב לחפצים שונים בבית ("לילה טוב לספה, לילה טוב למקרר, לילה טוב לחלון...") ונכנסים לחדר הילדים. שם אפשר לעמוד ליד החלון ולומר "לילה טוב לעננים, לילה טוב לכוכבים, לילה טוב מכוניות" ועוד. לאט ובסבלנות. הדיבור המונוטוני והרגוע מעביר לילד את המסר הקבוע של מה שעומד לקרות עוד מעט ומכניס אותו לאווירה רגועה של שינה, וגם מלמד אותו מילים שיוכל לנסות ולבטא בעצמו בזמן המתאים. סוגרים את התריס ואת האור ושרים שיר ערש על הידיים (בגילאים הגדולים יותר הילד צריך להיות כבר במיטה, ואתם תשבו לידו על שרפרף ותשירו את השיר). רצוי ששיר הערש יהיה קבוע כדי שיהווה איתות מוכר שהנה הולכים לישון, אך כמובן שאפשרי שלאמא יש שיר אחד ולאבא שיר אחר שהוא מתחבר אליו. הורים שאינם מתחברים לשירה, יכולים להפעיל ברקע מוזיקת לילה טוב שקטה בזמן הטקס, אך חובה לכבות את המוזיקה רגע לפני שמכריזים לילה טוב. המטרה שהתינוק יסתייע במוזיקה להירגעות אך לא בהירדמות, שכן אם יירדם עם המוזיקה היא תהפוך לגורם תלות, וכאשר יתעורר בלילה יצפה שוב לשמוע אותה על מנת לחזור ולהירדם. כמובן שניתן להוסיף גם עיסוי מרגיע, אך רצוי לעשות זאת לפני ההאכלה ולא אחריה, בגלל הקושי הברור לעשות עיסוי מיד לאחר ארוחה. אפשרות אחרת היא לקיים את ההאכלה לפני האמבטיה, ואז את העיסוי לאחר האמבטיה כך שכבר פתחנו פער מההאכלה והעיסוי לא יכביד עליו.
העובדה שמקדישים לתינוק זמן ל"פרידה" תקל עליו את התהליך. אני אוהבת להשוות זאת לפרידה ממתגייס בלשכת גיוס. הרי כאשר אנחנו מלווים את המתחייל שלנו אל רגע הגיוס, אנחנו לא מסתפקים ב"טוב, שיהיה בהצלחה!" בזמן שהוא עולה אל האוטובוס, מנפנפים לשלום והולכים. אנחנו מגיעים בהמונינו, משפחה וחברים, מכינים ברכות, שירים וטקסי פרידה מושקעים. הכל במטרה להקל עליו את הפרידה לקראת ה"לא נודע". כך גם טקס השינה, אמור להקל על התינוק שלנו ברגע הפרידה לפני שהולך לישון.
לפיכך, בתקופות לא קלות, כמו כניסה לגן חדש או שלפתע יש התנגדות להירדמות ללא סיבה נראית לעין, אחד הדברים שיכולים לעזור ברוב המקרים הוא הארכת טקס השינה. כלומר, לפני שמכבים את האור יש לשבת עם הילד בחדר, להוסיף קריאת סיפור או סתם שהות משותפת על השטיח. להעניק לו עוד קצת זמן הורה, של כעשר דקות, רגע לפני שהולכים לישון. הדבר יכול לסייע לו להרפות ולהיפרד בקלות רבה יותר.
"אמא, עוד סיפור"
בגילאים גדולים יותר, ניתן להחליף את שיר הערש או להוסיף לו קריאת סיפור. חשוב לשים לב לא להניח להירדם בזמן הסיפור, מכיוון שאז קריאת הסיפור הופכת לגורם תלות בהירדמות. אמא סיפרה לי שבנה היה מתעורר באמצע הלילה ודורש שתקרא לו סיפור כדי שיחזור לישון. ברגע שהעבירה את קריאת הסיפור לסלון ורק לאחריה הייתה עוברת לחדר ומרדימה את הילד עצמאית במיטתו – רק אז הוא הפסיק להתעורר בלילות.
מרגע שהתינוק מתקשר איתנו, וטווח הפעולות המוטוריות שלו גדל, כלומר בערך מגיל 7-8 חודשים, אני ממליצה לשלב אותו בטקס באופן אקטיבי יותר. למשל, שיסייע בכיבוי המתג של האור, בסגירת התריס ועוד. הדבר מעודד את המוטיבציה שלהם לנסות ולהיות מעורבים בפעולות השונות בבית ומעניק להם תחושה שהם שותפים לתהליך.
לאחר תום טקס השינה, יש לסגל מנטרה קבועה הקשורה לשינה כגון "לילה טוב, עכשיו הולכים לישון". לומר אותה בעת ההשכבה וגם בלילה, אם יש התעוררות. המשפט הזה סוגר את טקס השינה ומכניס את התינוק אל המיטה לשנת הלילה.
*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לה