האם יועצת שינה מסוגלת לתמוך בלינה משותפת?
כל מה שייחלתי לו באמצע הלילה הוא לישון ושאם היא מתעוררת – שתקום ותבוא אליי להנקה מבלי שאצטרך להקים את גופי הדואב מהמיטה. רצה המזל וזכיתי, ובעלי היה בבית מספר שבועות בין עבודות בדיוק אחרי הלידה. העזרה הקטנה הזו, כאשר היא התעוררה והוא קם והביא אותה אל זרועותיי להנקה וחזר לישון, הקלה מאד על הקושי.
עם בתי הקטנה רוני כבר למדתי לקח, הייתי מעורה יותר בעולם התינוקות, והצטיידתי מראש במיטונת צמודה למיטה שלנו. לא רכשתי ולא שכרתי, השאלתי מחברה עריסה שניתן להוריד את אחת הדפנות שלה, חיברתי ברצועות חזקות את העריסה אלינו (ללא הדופן הצדדית, כאמור) והצמדתי את המזרון שלה למזרון שלנו. וכך, בכל התעוררות לארוחה בלילה לא נאלצתי לקום אליה, אלא פשוט הושטתי ידיים ומשכתי אותה אלי. כשסיימה גלגלתי אותה בעדינות בחזרה לעריסה הקטנה הצמודה אלי. כך, גם הקלתי על הקושי שלי לקום להאכלה וגם הצלחתי להתגבר על החשש שלי "למעוך אותה" מבלי לשים לב באמצע הלילה.
לאחר מספר חודשים, כאשר נותרה ארוחה אחת בלילה, היא עברה לעריסה משלה בחדרנו, ובגיל שבעה חודשים עברה לחדר המשותף עם אחותה הגדולה. אולם, הורים רבים ממשיכים עם הנוחות הזו ונשארים לישון כולם ביחד במיטה אחת גדולה. מושכים עוד קצת ועוד קצת, והנה מתקבעת לה לינה משותפת. וזה המקום להפריך שני מיתוסים. הראשון, לינה משותפת לא מבטיחה שינה רציפה. תינוקות רבים ממשיכים להתעורר באמצע הלילה גם בשינה צמודה להורים, ולעתים הנקה לא מרגיעה אותם מיד אלא הם נשארים ערים במיטה המשותפת. המיתוס השני, שייתכן ואתם אוחזים בו ביחס לעמדתה של יועצת שינה בנוגע ללינה משותפת: אני ממש לא מתנגדת לסגנון הורות זה. לגישתי, לינה משותפת יכולה להיות דבר נהדר. אם הדבר מתאים לכל המשפחה ולשני ההורים, אין אף צד שמתוסכל וכולם נהנים מהלינה במשותף, זה יכול להיות נוח ונעים. יש ללינה משותפת יתרונות רבים, במיוחד בחודשים הראשונים שבהם תדירות היקיצות להאכלה גבוהה והדבר יכול מאד להקל על האם, כפי שאני נהגתי (אמנם לא ממש במיטה המשותפת אך עם עריסונת צמודה) עם רוני הקטנה שלי.
הבעיה מתחילה כאשר לינה משותפת לא נעשית בלב שלם
לינה משותפת זו סיטואציה אינטימית משפחתית ולפיכך חשוב שכל הצדדים ירגישו אתה מאד בנוח. הבעיה העיקרית היא כאשר הלינה המשותפת לא נעשית בלב שלם והנאה משפחתית אלא מגיעה שלא מתוך בחירה מודעת, כלומר ההורים "נגררים" אליה מתוך חוסר יכולת להתמודד עם הקושי לקום שוב ושוב בלילה. במצב כזה, ההורים למעשה מתוסכלים פעמיים: הן מהיקיצות הרבות של הילד (אשר קל יותר לטפל בהן כאשר הוא צמוד אלינו), והן מהמצב של הלינה המשותפת ש"נכפה" על המשפחה. לעיתים הילד ישן במיטה משלו כי כך ההורים מעדיפים (אינטימיות בחדר ובמיטתם, נוחות שינה ועוד), ובאמצע הלילה עובר למיטתם מתוך עייפות וייאוש כרוניים, כמו שמספרת מיכל שכתבה לי:
"בתי בת 10 חודשים, הולכת לישון כל יום בין 17:30-18:00 בערב כיוון שהיא עייפה מאוד כי ישנה כשעה וחצי במשך היום. היא מתעוררת קבוע כל יום בשלוש לפנות בוקר ועד שאני לא מעבירה אותה אלינו היא לא נרגעת. בנוסף היא גם רעבה ורוצה לאכול ורק אחרי שאוכלת חוזרת לישון. לפעמים היא גם מתעוררת בשעות נוספות כדי לשתות. בקיצור, אנחנו מרגישים שכל הלילה אנחנו סביבה ולפעמים היא מעירה את הגדולה ואז חייבים להעביר אותה אלינו כדי למנוע את זה. מה עושים?? נואשת!".
ובנוגע לחששות של להעיר את האחות הגדולה בחדר: תתפלאו, אבל ילדים מתרגלים לישון גם עם רעש. לפעמים טרקטור יכול לעבוד לידם והם ימשיכו לישון בשלווה. אולם, כמובן שאם אחותה הקטנה תבכה ותמחה באמצע הלילה בחדר, ייתכן שתתעורר. אין להתרגש מכך ולהוציא את הקטנה מחוץ לחדר כדי לשמור על שנתה של האחות הגדולה. להיפך, הדבר רק מקבע את ההתנהלות הזו. ניתן להתחיל את התהליך בסופהשבוע ולשלוח את הגדולה לשני לילות לישון אצל סבא וסבתא כדי לא להפריע לה. אם אין אפשרות כזו, מוטב להתמודד בעקביות עם כמה לילות של שתי ילדות ערות, לטובת העתיד הקרוב שבו שתיהן ישנו בשלווה לילה שלם ורצוף.
יש לך שאלות לשרי? את מוזמנת לכתוב לנו ninemonth@mako.co.il
*הכותבת שרי גלזר היא יועצת שינה ומנחת הורים
>> בפעם הקודמת: איך מתמודדים עם תינוקות משכימי קום
>> לכל הטורים של "חלומות פז"