"היה לי ברור שהתינוק שלי יקבל חלב אם גם אם אני לא אוכל להניק"

הנקה היא ההזנה הטובה ביותר עבור התינוק, ועל כך יעידו מחקרים רבים. אבל מה עושות נשים שמעוניינות להניק ולא מצליחות מסיבות שונות? בארץ, כך מסתבר, יש אלפי נשים שהחליטו שלא לוותר על הזכות להעניק לילדיהן חלב אם, גם כשהנסיבות לא הקלו עליהן במשימה, ולהאכיל את ילדיהן בחלב אם שאוב.

"לפני ארבע שנים נולדה בתי, והיה לי ברור שאניק", מספרת אורטל ברובין-חן, מייסדת קבוצת הפייסבוק שמחת בית השאיבה, "בגלל מצבי הבריאותי נאלצתי להתאשפז מיד לאחר הלידה, מה שמנע ממני לשהות לצד התינוקת שלי בימיה הראשונים. המצב הזה וגורמים נוספים שהתלוו אליו גרמו לי לוותר על רעיון ההנקה בצער רב".

אבל ברובין-חן החליטה שהילדה שלה תקבל חלב אם בכל מחיר. על אף שלא מצאה שום מידע על הזנה באמצעות חלב אם שאוב לאורך זמן, היא החליטה לנסות בעצמה: "התחלתי לשאוב בלי לדעת מה אני עושה. יועצות ההנקה לא האמינו שאצליח להמשיך עם השיטה לאורך זמן, ובכל זאת הצבתי לעצמי אתגר", היא מספרת. שיטוט ברשת הוביל אותה אל אימהות נוספות, שהצליחו להעניק לילדים שלהן חלב שאוב במקום הנקה. היא החלה לחקור את הנושא וללקט מידע שמאוחר יותר שימש אותה בקבוצת התמיכה שהקימה בפייסבוק. את המידע היא אספה מקבוצות תמיכה שונות בחו"ל ומגורמים מקצועיים, בהם ד"ר שרון ברנסברג צברי, מקימת בנק חלב האם בישראל. כיום הקבוצה שלה מונה קרוב ל-3,000 נשים שואבות, ומנוהלת בהתנדבות מלאה על ידי שואבות מנוסות.

אבל יש גם נשים שהתעקשו לשאוב חלב אם עבור הילדים שלהן גם כשהמציאות לא הקלה עליהן במשימה.

"כשתינוק רעב מאכילים אותו, בכל מקום ובכל מצב – גם אם הוא לא יודע לינוק"

"עוד בהיריון הבכור שלי אובחן עם שסע בשפה ובחך, והיה לי ברור שאעשה כל מה שאוכל כדי להניק אותו", מספרת אמונה קליין בר-נוי, אם לשניים בת 25 מירושלים, "הצוותים הרפואיים המליצו על הנקה כהזנה בלעדית, שתסייע בהחלמה מהתהליך הטיפולי והניתוחים וגם במניעת דלקות אוזניים חמורות, שתינוקות עם שסע בחך לרוב נוטים לסבול מהן יותר". שעתיים אחרי הלידה היא החלה לסחוט קולסטרום – נוזל החלב הראשוני, ובמקביל לניסיונות ההנקה המייאשים, לדבריה, היא החלה לשאוב 11 פעמים ביממה. "כשהבנתי שזה לא הולך, נטשתי את הרעיון להניק והחלטתי לשאוב באופן בלעדי. בדיעבד הבנתי שרק פחות מחצי אחוז מהתינוקות עם שסע מוחלט בחך מצליחים לינוק. שאבתי במשך 14 חודשים, שבהם יצרתי מאגר של חלב אם שהספיק לו עד גיל שנתיים ורבע, ובנוסף זכיתי גם לתרום חלב אם ל-12 תינוקות נוספים".

למה בחרת בשאיבה בלבד?
"בשבועות הראשונים לחייו התינוק הגיבור שלי נלחם כדי ללמוד לאכול, ראשית ממזרק, אחר כך מבקבוק ולבסוף עם פרוטזה. הוא היה עייף, מותש ומתוסכל מכדי לינוק, ובשלב מסוים אבא שלו ואני החלטנו שאוכל צריך להיות חוויה מהנה וכיפית, ולא מלחמה. למרות זאת היה לי חשוב להעניק לקטן שלי את הטוב ביותר שאני מסוגלת. שאיבה אפשרה לי לעשות את זה".

איך היו התגובות?
"בגדול התגובות היו או אדישות או מפרגנות. אני חושבת שרב האנשים מבינים ששאיבת חלב היא לא משימה קלה. למרות זאת אני לא אשכח את הפעם שבה נסעתי באוטובוס צפוף מאוד. כששלפתי את המשאבה כולם הזדעזעו והתרחקו מיד. ניסיתי לראות את הצד החיובי שבסיפור – בכל זאת, זכיתי בארבעה מושבים לעצמי ויכולתי לשאוב בנחת. מאז עברתי דרך ארוכה והתחלתי לשאוב בכל מקום. המנטרה שלי היא שתינוק רעב מאכילים, בכל מקום ובכל מצב, גם אם הוא לא יודע לינוק".

"הדבר המשמעותי היחיד שיכולתי לעשות עבורם"

השלישייה של קטיה לנדר (34) , כימאית מחיפה, נולדה בשבוע ה-31 להריון בלידה טבעית. "כשנולדו הפגים, יכולנו רק להסתכל עליהם מהצד, ובקושי להניח יד", היא מספרת על השלושה – זוג בנות זהות ובן, "שאיבת חלב אם היא הדבר המשמעותי היחיד שיכולתי לעשות עבורם. חלב האם היה משמעותי בייחוד עבור בני, מאחר שהוא פלט והתקשה לעכל את מזון הפגים. את חלב האם לעומת זאת הוא עיכל נפלא. גם הידיעה שחלב אם מפחית את הסיכון לסיבוכי פגים כמו דלקות ריאות עודדה אותי לשאוב, עד שהם הגיעו לגיל שנה".

נשים רבות שמניקות תאומים מרגישות שאין להן "מספיק" חלב. לא נתקלת בקושי הזה כששאבת לשלושה?

"דווקא השאיבה אפשרה לי לדעת כמה חלב יש ולחלק אותו ביניהם בהתאם לצורך. כשהחלב לא הספיק בהחלט נעזרתי בפורמולות, אבל רוב הזמן הוא ענה על 75-100% מהדרישה. כשהתינוקות התחילו לאכול מזון מוצק לא נזקקתי לתוספת של פורמולה, וחלב האם סיפק את ההשלמה הרצויה".

בדיעבד, זה היה שווה את המאמץ בעינייך?
"בהחלט. שאיבת החלב אפשרה לי לתת לילדים שלי משהו מעצמי כשאפילו לא יכולתי להרים אותם. מעבר לכך, השאיבה הפחיתה את הסיכונים לסיבוכים בריאותיים וחיזקה את השלישייה, וגם סייעה לי במובן הרגשי שלא היה פשוט עבורי. גם החיסכון הכלכלי היה יתרון – חלב האם חסך לנו הוצאה של לפחות 1600 שקל בחודש על מזון לפגים, וזה משמעותי".

"אמנם לא יכולתי לשאת את בני, אבל כן הצלחתי לייצר עבורו חלב"

דלי לבנה יהודה, מדריכת יוגה נשית בת 36 מצורית, היא חולת אנדומטריוזיס – מחלה גניקולוגית כרונית שפוגעת באחת מעשר נשים, שבין היתר גרמה לה לאבד את שתי החצוצרות שלה. לאחר ניסיונות הפרייה מלאכותית שהחמירו את מצבה עד שהגיעה למצב סיעודי, היא ובעלה החליטו להתחיל תהליך פונדקאות. "כל שלב בתהליך היה מלווה בייאוש ובכאבים עזים. תודה לאל, למדע ולנשים המדהימות בגאורגיה, זכינו להיות הורים. אמנם לא יכולתי לשאת את בני, אבל כן הצלחתי לייצר עבורו חלב".

איך זה עובד?
"זה מתחיל מנטילת תרופה שמגבירה ייצור של חלב אם. החל מהטיפה הראשונה שנוצרה, התחלתי לשאוב כל 4 שעות במשך חודשיים לפני הלידה, בעזרת הידע והתמיכה בקבוצה 'שמחת בית השאיבה' ובליווי הרופאה ויועצת ההנקה ד"ר ג'ינה ויסמן. טיפה ועוד טיפה יצרו מאגר שלם של חלב אם, ואין ספק שזה היה מספק ומרגש מאוד להגיע ללידה מצוידת בהזנה האופטימלית עבור בני. שמעתי על האפשרות הזאת מחברה שעברה תהליך דומה של פונדקאות, וזה נשמע לי רעיון מעולה להעניק לילד משהו משלי".

"בדומה לנשים שהתראיינו, ישנן אלפי נשים בישראל ומיליוני נשים בעולם, שמזינות את ילדיהן בחלב אם שאוב", אומרת ברובין-חן, "אם בעבר האפשרויות להזנת תינוקות היו הנקה או תמ"ל, היום כבר בהחלט אפשר לומר שיש אופציה נוספת, שמאפשרת לתינוקות להנות מהיתרונות הברורים בחלב אם, וגם מאפשרת לאמהות להנות מתחושת הצלחה לאחר שלא הצליחו להניק כפי שרצו. לפי ארגון הבריאות העולמי חלב ששאוב מהאם – או מתורמת, בהקפדה על כללי בטיחות חשובים – היא האופציה העדיפה על פני תמ"ל. חשוב שנשים יולדות, צוותים רפואיים ויועצות הנקה ידעו אודות האפשרות הזאת, ויציעו אותה לנשים המעוניינות בכך".