אחרי לידה שקטה או הפלה בשבוע מאוחר, הגוף מייצר חלב. לכאורה מדובר במנגנון הגיוני: אין לשדיים ולמערכת ההורמונלית דרך לדעת שהתינוק נפטר ואין מי שיינק את החלב, ומבחינה ביולוגית הייתה לידה, ועכשיו צריך להאכיל את התינוק. נשים רבות שעוברות את הטרגדיה של אבדן היריון נאלצות להתמודד גם עם כאבי ייבוש החלב, וכמובן: עם הנטל הנפשי הכרוך בכך. אבל אמא אחת, שאיבדה את בנה בשבוע ה-20 להיריון, החליטה להפיק טוב מהקושי.
"חשבתי לעצמי: אוקיי, יש לי את החלב הזה, ועכשיו אני צריכה להחליט מה לעשות איתו", אמרה אנדרסון בראיון לאתר TODAY. "אבל עוד לפני שהחלטתי מה לעשות, ידעתי שאני לא רוצה למנוע מהגוף שלי לייצר את החלב הזה".
וכך התחילה אנדרסון לשאוב ולהקפיא חלב. את הכוחות לשאיבות המפרכות היא קיבלה מהתבוננות בתמונות של ברייסון, התינוק שאיבדה, ולאט לאט צברה מלאי מרשים של חלב. למרבה הצער, כשביקשה מהבוס שלה לצאת לשאוב במהלך יום העבודה, הוא סירב, ואמר לה שהוא לא מבין למה היא צריכה לשאוב אם אין לה תינוק להאכיל. אנדרסון עזבה את העבודה, והחליטה להקדיש את זמנה לפרויקט ההנצחה של ברייסון.
"כשהתחלתי לברר מה אוכל לעשות עם החלב, גיליתי שאחת הסגולות הכי חשובות שלו היא מניעה של נמק מעיים אצל פגים, והחלטתי לתרום את כל החלב ששאבתי לתינוקות האלו", אמרה אנדרסון. וכך, במשך שמונה חודשים היא שאבה באדיקות, ותרמה את התוצרת לבנקי חלב לפגים. בסך הכל מסתכמת התוצרת בכ-350 ליטר, שבחישוב גס מהווים כ-30,000 ארוחות של פגים.