הדייט שתקע אותי: לידה
הבעל המתעלף והאישה המקללת. מתוך "הדייט שתקע אותי"
כשאת נפרדת ממישהו, נראה לך שכל שיר מדבר על נפתולי מערכת היחסים הכושלת שלכם. כשאת מתחתנת את רואה בכל בית קפה את הקינוח שטעמת באולם ההוא אתמול, וכשאת בהריון – נראה לך שכל העולם בהריון. פתאום כל הפרסומות הן לחיתולים ולעגלות, לכל אחת ברחוב יש בטן וגם הסרטים שאת רואה מראים התעברויות, הריונות ולידות. ובכן: את לא מדמיינת. החומר הדרמטי המופלא שמספקים ההריון והלידה הפכו אותם לקו עלילה מרכזי בלא מעט סרטים, וכשאת בהריון, הסרטים האלו איכשהו מוצאים את דרכם אלייך. אז נכון, לא מעט סצנות נופלות חזק בקלישאות "הבעל המתעלף והאישה המקללת", אבל יש גם סצנות מעולות, מרגשות ומצחיקות. הנה כמה מהן.

"הדייט שתקע אותי"

בניגוד גמור לשמו הוולגארי של הסרט ממנו היא לקוחה, וחרף ההתחלה הקלישאית למדי (של החבר שנכנס בטעות לחדר הלידה וחוזר מצולק והלום כאילו כבש לבדו את המתלה), מדובר בסצינה מרגשת, ריאליסטית במידה ולא מאיימת. לו רק כולנו היינו נראות כמו קתרין הייגל עם קוקו ספונג'ה בחדר לידה.

"דמדומים"

מה לא אמרו על הסצנה הזו. שהיא גורמת להתקפים אפילפטיים, שהיא שוביניסטית, שהיא מפחידה רצח. ובכן, הכל נכון. מדובר בסצנה אפלה, שלא ממש מומלצת להריוניות שלא חזק בענייני הערפדים. מה שבטוח הוא שמה שלא יקרה בלידה שלך – היא תיראה לך כמו חלום מתוק ואידילי לעומת מה שהולך שם.

"ג'וניור"

 ארנולד שוורצנגר הצעיר, הרבה לפני הקריירה הפוליטית והרומן השערורייתי עם העוזרת, בתפקיד בלתי נשכח – ולא בגלל כישורי המשחק שלו. נכון, מדובר בקומדיה מהזן הנחות עד מביך, אבל לפחות מדובר בזווית מרעננת על הריונות, זוגיות ומה שביניהם.

"למה לצפות כשאת מצפה"

כל מי שנכנסה אי פעם לפורום של אמהות יודעת שכמות התככים, ההעלבויות וההיסטריה שם מזכירה פרק מושקע במיוחד של "בית הקלפים". הסרט הזה מציג המון סוגים של אמהות, אבות ולידות – ומנסה להעביר מסר של שותפות גורל הורית שמתעלה על כל המחלוקות. כלומר, עד שזה מגיע להנקה, חיסונים או שיטות הרדמה.

"תכנית גיבוי"

חוץ מדולפינים, כל הקלישאות על לידה טבעית מאוגדות בסצינה אחת קצרה. אישה מוטרפת מכאבים, להקת נשים שמנעימה את זמנה ודמות גרוטסקית שמובילה שירה שבטית בליווי תוף מרים. לא הדרך הכי טובה לשכנע נשים לוותר על האפידורל.

"משמעות החיים"

לא ברור על מי התכוונו החבר'ה של מונטי פייטון לצחוק, אבל במתכוון או שלא יצאה להם פארודיה מושחזת ביותר על האבסורד שבלידות בעולם המערבי – הבעל שנחשב לא קשור לאירוע, מצעד האנשים שנכנסים לחדר הלידה, הדיבור מעל ראש היולדת במונחים לא ברורים (והמכונה שעושה "פינג") וכמובן העובדה שהרופאים כל כך שקועים באבזור החדר עד שהם לא שמים לב שהיולדת לא נמצאת. והכי חשוב: הפייטונים טובים יותר מכל גז צחוק שתקבלי בחדר הלידה.

 "תשעה חודשים"

יו גרנט, שחקן איכותי למדי בדרך כלל, משתף פעולה עם השחוקה שבסצינות: בן הזוג שלא עומד בלחץ ומתעלף. רובין וויליאמס, מצדו, מוסיף טוויסט גזעני לעלילה, בדמות של רופא מיילד רוסי ונוירוטי, שמצטרף לגרנט הקורס אל הרצפה. הסירו דאגה מלבכם – אף אחד מהם לא היה מועמד לאוסקר על התפקיד.

"גברים בשחור"

כל הריונית השתמשה בשלב מסויים בדימוי "הנוסע השמיני" כדי לתאר את תחושותיה באשר ליצור שחי לה בבטן. בסצינה הזו ויל סמית' מנסה ליילד אישה במכונית, אבל במקום להתראיין אחר כך לרפי רשף ולספר על החוויה, הוא נאלץ להיאבק ביצור שנולד שם ומאיים לטרוף אותו. 

>> מ"חברים" ועד "סקס בעיר הגדולה": ההריונות הכי מצחיקים