"לידה ברכב זה אחלה", אומרת דניאל בן זינו (32) מקיבוץ קטורה שבערבה, הממוקם כ-40 דקות נסיעה מאילת.
דניאל ילדה את בתה השלישית לפני שלושה חודשים במכונית, כאשר בית החולים הקרוב הוא יוספטל. "החלום שלי היה מאז ומתמיד ללדת לידה טבעית. אבל כל פעם שילדתי זה לא קרה, לא הצלחתי להגשים את החלום. בעלי, אלירן, אחראי על מערך האמבולנס בחבל אילות ובמשך ההיריון צחקנו שאם לא נספיק להגיע הוא יזעיק לנו אמבולנס. סול הקטנה פשוט לא רצתה לצאת".
דניאל הגיעה לבית החולים בשבוע 40 בעקבות משחק כדורגל ששיח.קה "בעטתי בכדור וכנראה אחת הבעיטות הייתה לא טובה, לא הצלחתי ללכת. אחרי שכבר התאשפזתי - רצו ליילד אותי, אבל סירבתי. אמרתי שאני אלד בזמן הנכון", היא מספרת.
"אה, ככה מרגישה ירידת מים?"
השבועות חלפו עברו, הגוף נהיה כבד ומסורבל והתינוקת לא רצתה לצאת מהרחם. "גם בשבוע 41 חשבתי שיש לי צירים. כבר התקשרתי לאמא שלי ולאחותי. אבל בסופו של דבר לא היה כלום. הגעתי לשבוע 42 שהרגיש לי כאילו אני שוקלת טון וחצי. כבר לא יכולתי לזוז או לנשום. בתחילת הערב התחלתי להרגיש פעילות רחמית. אלירן אמר לי אל תפתחי ציפיות שווא, שלא יקרה כמו הפעמים הקודמות. אמרתי לו שזה זה. הלכנו לישון. קמתי ב-12 ומשהו בלילה מציר. הציר העיר אותי, אבל ניסיתי לחזור לישון. שלחתי לאחותי תזמון של הצירים ואמרתי שנראה לי שהפעם זה אמיתי. הייתי בטוחה שכבר לא אלד לעולם".
מרוב הציפיות - גברו הפחדים והחששות. אם בלידה הקודמת של בתה בת ה-4 היא הגיעה עם שמלה שהקשתה בזמן המוניטור, הפעם דניאל התכוננה ולבשה טייץ. "חשבתי שאבלה שעות בבית החולים ולכן דאגתי שאהיה עם טייץ שיהיה צמוד וייתפס טוב. בלידה הקודמת הטנס והמוניטור לא נתפסו טוב בגלל כל החוטים, ממש חשבתי על זה הפעם".
כחלק מההכנות ללידה, דניאל הזמינה שירותי דולה, מחברת קיבוץ אחרת בשם יסמין אדמון אשר ייעצה לה ולבן זוגה לקחת ניילון גדול, שיהיה מוכן לשעת הצורך לרכב. "הדולה אמרה שכדאי שיהיה לנו ניילון לאוטו, כדי שלא יתלכלך. בתחילת הערב העברתי צירים על כדור פיזיו. בשעה 2:20 בלילה אמרתי שכדאי לנסוע לבית החולים. אבל אלירן אמר לי שאולי כדאי עוד להמשיך ולמשוך כדי שלא נגיע לבית החולים ונמתין שם שעות, אבל העדפתי להיות באילת בים ולא ברכב. נהגנו במזדה 2 קטנה לאילת. אלירן מקדימה, ואני ויסמין מאחורה. אחרי 5 דקות של נסיעה התחילו צירים חזקים בטירוף, התחלתי לבכות ואמרתי לו שאני רוצה אפידורל ואני לא רוצה לידה טבעית. אני בוכה ודופקת על החלון, דופקת על הכרית שנמצאת על הכיסא של הנהג. פתאום ירידת מים של הסרטים, הרגשתי כמו לחץ של פיפי קקי ואז ספלאש, כל המי שפיר שלי באוטו. התחלתי לצחוק אה ככה מרגישה ירידת מים. בלידות הקודמות לא ירדו לי המים. יסמין אמרה אל תלחצי, עניתי שהראש כבר בחוץ. היינו באזור שדה התעופה, זה בערך רבע שעה מקטורה, רבע שעה מאילת. משהו באמצע הדרך".
"הגעתי לבית החולים עם תינוקת בידיים ושילייה בין הרגליים"
אלירן, למרות שנהג מהר, התקשר במקביל למד"א וסיפר כי אשתו נמצאת במהלך לידה. "הוא תיאם עם אמבולנס שיחכה במחסום בכניסה לאילת" מספרת דניאל בהתרגשות. "במקביל הוא המשיך לנהוג על 200 קמ"ש בכביש 90. במקביל, יסמין הורידה לי את הטיץ ואז זהו, אין לי צירים, הראש בחוץ, היא אומרת לי בואי ננשום רגע".
אלירן ניסה לנהוג כמה שיותר מהר לבית החולים, אך במחסום בכניסה לאילת, היו חיילים מגבניקים אשר לא הבינו מי נוסע כל כך מהר בשעת לילה מאוחרת, זה היה נראה להם חשוד. "המגבניקים רצו לכיוון המזדה השחורה שהגיעה במהירות מופרזת ובעלי צעק להם שאנחנו בלידה והכל בסדר. במחסום היה ציר נוסף והופ הילדה בחוץ. בכינו, התרגשנו ולא האמנו שהרגע ילדתי. בציר אחד הכל יצא. שמו אותה עלי. הדולה סידרה את חבל הטבור ותוך 2 שניות התינוקת התחילה לבכות. חיכינו לאמבולנס כמה דקות. כשהאמבולנס הגיע עברתי אליו, אני לא זוכרת איך. השיליה בתוכי, התינוקת בידיים שלי עם חבל הטבור מחובר. ירדתי מהאוטו וטיפסתי על האלונקה. היא רצתה שנחכה עם השלייה לבית החולים, אבל היה לי ציר וכשהגענו לבית החולים הייתי עם השלייה בין הרגליים".
איך קיבלו אותך בבית החולים?
"בעלי חתך את חבל הטבור ונכנסתי להתקלח. זה היה פשוט תענוג. הנקתי אותה וביום למחרת כבר השתחררתי הביתה. את הלידה הבאה אני מקווה ללדת בבית ובמידה ולא, אלך לישון בחודש תשיעי בספסל ליד יוספטל. ככה נולדה סול הודיה לפני שלושה חודשים, במשקל 3.765 קילוגרמים".
את חושבת שהלידה הבאה תהיה שונה?
"האמון בגוף שלי חזר. עכשיו אני בטוחה שהוא יודע ללדת לבד. הדולה הייתה מדהימה אבל בסוף היא רק קיבלה את התינוקת, היא לא יילדה אותי. היא קיבלה את התינוקת לזרועות שלה. הדולה מבחינתי הייתה רשת הביטחון שלי".