הקורונה הכניסה את כולנו לבתים. אנחנו מבשלים יותר, רואים סרטים בסלון, ועובדים מהלפטופ הפרטי שלנו. מתברר שאחד הדברים הנוספים שהמגפה הביאה איתה היא לידות בית. לא מעט נשים חוששות ללדת בבית חולים, לשהות בבידוד ולעבור את התהליך עם מסכה – זאת למרות החוויות החיוביות שהן זוכרות מלידות קודמות.
"הלידה הראשונה שלי הייתה עוד לפני הקורונה. ילדתי בבית חולים באופן טבעי בעזרת גז צחוק, וכשיצאתי משם חשבתי שהיה בסך הכול בסדר ולא תהיה לי בעיה לחזור", מספרת שירה (23, שם בדוי) בשיחה עם mako. "הלידה השנייה שלי הייתה אמורה להיות באוקטובר 2020. ממש לפני כן נכנסתי לבידוד. בנוסף היה לי מיעוט מי שפיר ורצו בשבוע 35 ליילד אותי בתוך שבועיים. אמרתי לעצמי שאני ממש לא רוצה לעשות את זה. אני לא רוצה תינוק פג או להיות בבית חולים בתקופת החגים והקורונה. אם אני אצטרך להיות בבידוד, לא תהיה לי תמיכה, וזה חשוב לי. בכלל, אין מספיק תמיכה בבית החולים בתקופת הקורונה. בנוסף לא רציתי להיחשף לעוד אנשים".
בדיוק באותם ימים חברה של שירה ילדה בבית, וזכתה, לדבריה, לחוויה טובה. לאחר שיחה איתה החליטה שירה להיפגש עם המיילדת ולבדוק את האופציה הזו. "הלידה הזו הייתה תיקון מהרגע הראשון", היא אומרת. "זו הייתה חוויה עוצמתית וטובה. נולד לי ילד עם טמפרמנט רגוע, כי אני הייתי רגועה ובמקום שנוח לי. לפני כן הייתי לחוצה שיעשו לי משהו או שאהיה חולה בגלל מישהו, אבל בבית הייתי במקום טוב וזה השפיע על החיבור ביני לבין התינוק שלי".
"יש נשים שמתאים להן ללדת בבית חולים, ויש כאלה כמוני, שיותר לחוצות מזה", היא מציינת. "אומנם לי לא היו התערבויות רפואיות בעבר, אבל גם לא הייתי במים – מה שהשפיע עליי לטובה בלידה הנוכחית. בית חולים הוא מקום מלחיץ; בודקים פתיחה בכל רגע ומחייבים לשכב על הגב כדי שהרופאים יוכלו לקבל את התינוק איך שנוח להם". בימים אלה היא שוב בהיריון, אך הפעם אולי תעשה זאת שוב בבית החולים. "זה רק בגלל שלידת בית היא מאוד יקרה – יותר מ-10,000 שקל. אני מודאגת מאוד מזה".
"שמעתי סיפורי אימה על נשים שילדו בבית חולים"
גם כרמית (31, שם בדוי) ילדה בפעם הראשונה בבית חולים רגע לפני שהקורונה פרצה לחיינו – בנובמבר 2019 – ועברה חוויה יחסית סבירה. למרות זאת, הילדה השנייה – שנעשתה בבית – הייתה, היא אומרת, מוצלחת יותר. "היינו בשיא הקורונה, רצו סיפורי אימה על נשים שילדו בבית חולים. בעל של חברה טובה שלי התגלה כמאומת והיא נאלצה ללדת במרתף, היה שם קר מאוד ומלא עובש. המיילדת הייתה עם מיגון מלא ובכלל לא יכלה לראות אותה, וגם בעלה היה עם מסכה. כמובן גם לקחו ממנה את התינוק והפרידו ביניהם".
לדבריה, הסיפור הזה ואחרים השפיעו עליה. "שמעתי על זה שבדקו יולדות, ואם הן סירבו לעשות את הבדיקה לא הכניסו אותן לחדר לידה. מכיוון שכבר עברתי לידה אחת וידעתי לקראת מה אני הולכת, החלטתי ללדת בבית. לא ידעתי איך זה יהיה ללא אפידורל, וקצת חששתי מהכאב, אבל פחדתי יותר ממה שקורה בבית החולים, שזו מערכת כל כך גדולה עם פרוטוקולים, ואפשר בקלות להיעלם בתוך כל זה".
כרמית מצאה מיילדת ודולה שילוו אותה: "הלידה הייתה ארוכה, אבל בבית לא היה לי חשש שאחת משתינו תידבק במשהו. בפעם הראשונה היו דברים שהפריעו לי, למשל כשלקחו את התינוק שלי לשעות ארוכות כדי לבדוק אותו בפגייה, או שנתנו לו תמ"ל בלי לשאול אותי. בבית החולים הלחיצו אותי כשהלידה התמשכה, ובבית זה היה טבעי, הייתי שלוש שעות במים, ואף אחד לא ניסה לדחוק בי. ילדתי 36 שעות אחרי שהצירים התחילו וזכיתי לחוויה זוגית ואינטימית. גם לא טרחנו ללכת להיבדק בבית החולים אחרי הלידה, אלא הזמנו רופא לבדיקה בבית".
"החוויה הייתה מעולה ואני אחזור עליה בלידה הבאה. לעומת פעמים קודמות, הלידה לא התקדמה מהר, אבל המיילדת אמרה לי שכשהשמש תשקע איכנס ללידה פעילה, וזה מה שהיה"
"חשבתי שרק הזויות יולדות בבית"
"התינוק שלי הוא חלק מהבייבי בום של הקורונה", מספרת אליה (32, שם בדוי), אם לחמישה. "גם בהריונות הקודמים חשבתי ללדת בבית, אבל פחדתי, כי לא ידעתי במה מדובר. זה לא יצא לפועל גם בגלל הנושא הכלכלי וגם כי חשבתי שרק הזויות יולדות בבית. אבל בעלי ממש תמך בזה, הביא בריכה, ארגן את כל הבית, והיה ממש פעיל. לא רציתי לאכזב אותו. מדהים איפה הייתי בלידה הראשונה – בוואקום, הפוכה ומעורפלת – ואיפה הייתי באחרונה, שהייתה בבית".
אליה מספרת כי ההיריון האחרון היה בסיכון, ולדבריה, בבדיקות שעברה בבתי החולים ניסו הרופאים לשכנע אותה ללדת אצלם. "פחות התחברתי לזה. בשבוע 40 מצאתי מיילדת, אבל זה נשאר באוויר. היא אמרה שאם היא תהיה פנויה היא תבוא, ואני מצידי הייתי גמישה כי לא הייתי סגורה במאה אחוז שאעשה את זה".
ערב אחד, לאחר בדיקה במרכז בריאות האישה, דרש ממנה הרופא לגשת לזירוז כיוון שהעובר היה גדול מדי. "התלבטתי. באתי לבד ובעלי ישן אז לא יכולתי לשתף אותו, ולבסוף החלטתי להשאיר את זה ליד הגורל – אם יהיו לי צירים בלילה זה יהיה במרכז רפואי, ואם זה יהיה בבוקר, אלד בבית. בבוקר התחילו לי הצירים, התקשרתי למיילדת שהייתה פנויה. החוויה הייתה מעולה ואני אחזור עליה בלידה הבאה. לעומת פעמים קודמות, היא לא התקדמה מהר, אבל המיילדת אמרה לי שכשהשמש תשקע איכנס ללידה פעילה, וזה מה שהיה. נולדה לי תינוקת ששקלה 4.300 בלי קרעים ובלי אפידורל".
לדברי אליה, הקורונה הייתה פקטור משמעותי בהחלטה. "ביררתי כל הזמן עם המרכזים הרפואיים שקרובים אליי מהן ההנחיות. חששתי שאם איכנס ואימצא חיובית, בעלי או אימא שלי ייכנסו לבידוד. פחדתי שיפרידו ביני לבין התינוקת שלי ושכל מי שקרוב אליי לא יוכל לתת לי יד. לא רציתי ללדת עם מסכה או להיבדק. חששתי שיתייגו אותי בתור משוגעת ושאני אצור אנטגוניזם. רציתי חוויה טובה. הדבר היחידי שלא רציתי הוא שהילדים יהיו בזמן הלידה, אבל כיוון שהיא הייתה במהלך היום, העברנו אותם לחמותי, והם חזרו הביתה לתינוקת חדשה".