9 חודשים אתם כבר מחכים: קראתם הכל, התחברתם לכל פורום/קבוצה בנושא הריון בפייסבוק, תכננתם ביחד את החדר של הגוזל או הגוזלית – ואפילו הסכמתם על שם. הכל מוכן, הצירים מתחילים, ההתרגשות בשיאה, ויאללה לחדר הלידה.
אז שנייה, חכו רגע, לפני שאתם נכנסים, בואו נדבר על כמה דברים שמי שמלווה יולדת לחדר הלידה חשוב שיעשה או שממש כדאי שלא יעשה בחדר הלידה. למען הסר ספק, הטקסט כתוב בזכר עבור בני זוג, אבל רלוונטי כמובן לבת זוג, לאמא, לאחות או לחברה.
כן לעשות
כבו את האורות. צוות חדר הלידה נמצא שם כדי לעזור, ונכון שיותר נח להם כשכל האורות דולקים, אבל אוקסיטוצין, אותו הורמון חמקמק שאחראי על יצירת הצירים, לא מחבב אורות גבוהים ורעשים חזקים.
ברגע הראשון שתוכל התחל לכבות את האורות. אני לא מדברת על חושך מוחלט, אלא יותר בכיוון של אורות רומנטיים. זה גם הזמן לבקש מכל מי שנמצא בסביבה להתחיל לדבר בשקט, בקול נמוך ורך.
יכול להיות שהמיילדות ידליקו את האור שוב, אבל אפשר להסביר להן שאתם מבקשים התחשבות. אני בטוחה שהן יבינו.
תשאל מלא שאלות, כל הזמן. המיילדת מציעה פקיעה של מי שפיר? תתחיל לשאול: למה? מה זה אמור לעשות? מה תופעות הלוואי של הפעולה הזו? למה לצפות? מה הסיכונים? מה יקרה אם נחליט שלא? והכי חשוב – אפשר חמש דקות לדבר בינינו ולהחליט?
זה הזמן לגעת. אוקסיטוצין, ההורמון ההוא מלמעלה, מאוד אוהב גם חיבוקים ומגע. זה תמיד רעיון טוב להגיד לה שאתה אוהב אותה, אבל במיוחד עכשיו זה הזמן לומר לה כמה שהיא יפה.
אל תתאפק. תתחבקו, תתנשקו ותתלטפו. חוץ מזה שזה מאוד נעים זה מקדם את הלידה. הכי WIN-WIN.
לא לעשות
בלי טלוויזיות. לידה יכולה לקחת שעות ארוכות, ולפעמים קורה שהיא נחה רגע ואתה פתאום קולט שיש משחק של ברצלונה. אז לא, חדר הלידה זה לא המקום לצפות במשחק. בכלל, לדעתי אסור להכניס טלוויזיה לחדר הלידה.
בזמן הלידה היא צריכה להיות מרוכזת בעצמה, בגוף שלה ובתינוק - כל שאר העולם לא רלוונטי עבורה.
אין דבר כזה לא נעים. "מאמי, אמא שלי ממש רוצה לבוא....מה את אומרת? לא נעים להגיד לה לא...".
דיברתם על זה קודם, ובטוח שאימא שלך היא אישה נפלאה (היא הרי גידלה אותך, לא?), אבל מה שהאישה שאיתך צריכה עכשיו זה שקט ושלווה, בלי להתעסק עם רגשות של מישהו אחר. תחשוב על עצמך כשומר הראש שלה ושל התינוק שלך, וכל מה שיכול לגרום להם סטרס חייב להישאר מחוץ לדלת.
לא משנה אם אתה עייף. חזרת מעבודה שעתיים לפני שיצאתם לבית החולים, ואתה על הרגליים משבע בבוקר. גם בלילה לא ישנת משהו כי התחילו כבר צירים, והאישה שאיתך הסתובבה כל הזמן.
אתה גמור, מת מעייפות, אני יודעת. אז מה?
לא התשובה שציפית לה, אבל זו התשובה היחידה שיש. זה הזמן שלך להיות שם בשבילה, לעודד, לעסות, לחבק, לשתוק כשהיא נוזפת בך.
הייתם ביחד במרתון הזה שנקרא הריון, ואתם עוד רגע חוצים ביחד את קו הסיום של הפרק הזה – הלידה. מצטערת, אבל העייפות שלך היא לא העניין פה. מותר לנוח קצת, ולנצל רגעים שקטים כדי לנמנם, אבל להירדם לידה במיטה, וכמעט להפיל אותה כדי להתמקם טוב יותר (מבוסס על סיפור אמיתי) – זה לא.
תפקיד המלווה בלידה הוא מאוד משמעותי. מעבר לתמיכה שהמלווה נותן ליולדת, אני רואה שגם למלווה עצמו חשוב להרגיש מעורב, ולדעת שעשה כל מה שיכול היה לעשות על מנת לעזור לאישה שאיתו לעבור את הלידה בצורה הטובה ביותר.
יש לכם עוד שאלות? מוזמנים לפנות לליאת סלומון
9 חודשים - כל מה שצריך לדעת