בחודש אוקטובר, המוקדש להעלאת המודעות ללידה שקטה, מתערבבים השנה האובדן האישי עם הכאב הלאומי. עמותת "ניצוצות ענבר" מדווחת על זינוק של 200% בביקוש לקבוצות תמיכה למשפחות שחוו לידות שקטות מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. מאחורי הנתונים היבשים מסתתרים סיפורים אישיים מטלטלים, כמו זה של יפעת ורבה יגזאו.
יפעת, בת 30 מקיבוץ גבולות, מצאה את עצמה בסיטואציה בלתי אפשרית. "כשפרצה המלחמה, נאלצנו להתפנות לאילת עם שני ילדינו הקטנים. בעלי גויס למילואים ונשלח לעזה. הייתי לבד, בסטרס עצום, מגדלת את הילדים ועובדת כגננת," היא משחזרת.
בתוך המערבולת הזו, יפעת לא שמה לב שהיא בהריון. רק כשחזרה לקיבוץ, בחודש השלישי, התגלה ההיריון. "מייד התחילו החששות. איך אצליח לגדל תינוק בלי בעלי?" היא נזכרת. אך הגורל הכין לה מהלומה נוספת: בבדיקת סקירת מערכות מאוחרת התגלה שההיריון אינו תקין.
"העוברית התפתחה באופן לא תקין והריאות שלה היו מלאות מים," מספרת יפעת בכאב. היא המתינה לשובו של בעלה מהמילואים כדי לבשר לו את הבשורה המרה. יחד נכנסו לחדר הלידה, ללידה טבעית, כואבת ומדממת שנמשכה 24 שעות. בסופה, פגשו את בתם המלאכית ללא דופק.
סיפורה של יפעת ממחיש את המציאות הקשה שחווים כ-1,500 זוגות בישראל מדי שנה. פרופ' עידו שולט, מומחה ברפואת נשים, מסביר: "כאשר אישה חווה אובדן הריון החל משבוע 22, אנו מגדירים זאת כלידה שקטה. מאחר ומדובר בשלב מתקדם, האישה נאלצת לעבור לידה מלאה המלווה בקושי פיזי ורגשי כאחד."
40% מהזוגות בסכנת גירושין
הנתונים מדאיגים: 25% מהנשים שחוו לידה שקטה סובלות מפוסט טראומה, ו-67% מגלות תסמיני פוסט טראומה ברמה התת קלינית. יתרה מזאת, כ-40% מהזוגות נמצאים בסיכון לגירושין בעקבות החוויה הקשה.
עבור יפעת, תהליך ההחלמה היה מורכב במיוחד. "בעלי היה שבועיים בבית ואז חזר למילואים. נשארתי לבד עם הילדים ועם הצלקת בלב," היא משתפת. "ההתמודדות לא קלה, במיוחד בתקופה הזאת. הנפש כאובה אבל אני צריכה להיות חזקה בשביל הילדים שלי."
אלה נוימן, יו"ר עמותת "ניצוצות ענבר", מסבירה את המורכבות הייחודית של השנה החולפת: "זיהינו בעיקר את הקושי בלגיטימציה לכאורה להתאבל בתקופה זו, בקרב המשפחות שחוו לידה שקטה. תחושת העצב הלאומי, החרדה מהמצב הביטחוני והעובדה שנשים רבות נותרו לבדן בזמן שהבעלים גויסו לשירות מילואים, מתבטאת לצערנו גם בתופעה זו."
העמותה, שנוסדה על ידי האחים צחי וחן נוימן בהובלתה של אלה נוימן, פועלת ב-21 בתי חולים ברחבי הארץ. מאז תחילת המלחמה, הם הכשירו 520 אנשי צוות רפואי וחילקו קרוב ל-1,000 ערכות מיוחדות להתמודדות מיידית להורים.
יפעת מספרת על הסיוע שקיבלה מהעמותה: "עוד בחדר הלידה המיילדת הביאה לי ערכה מ'ניצוצות ענבר' וסיפרה לי שאני לא לבד. התחלתי ללכת לקבוצת תמיכה, לשמוע את סיפורן הדומה של נשים נוספות ולאט לאט ניסיתי לעכל את הטראומה ולקום מהשבר הגדול."
לסיום, יפעת מדגישה את חשיבות התמיכה: "בזכות קבוצת התמיכה הצלחתי לקום מהשבר ולספר היום את סיפורי בגאווה מבלי לחוש בושה או רגשות אשמה."
בימים אלו משיקה העמותה ספר חדש, "ארגז הניצוצות של דוד", העוסק בתיווך נכון של אובדן ההיריון לאחים שציפו לאח או אחות חדשים. הספר נכתב על ידי הסופרת ליהי-רז דואני בליווי יעל ביננפלד, מנכ"לית העמותה, ומציע עצות טיפוליות להורים כיצד לתווך נכון את האובדן לילדיהם.