במשך 37 שנים בהן עובדת נדיה קורבי כאחות בפגייה של המרכז הרפואי הלל יפה. היא נתקלת באינספור מקרים קשים ומאתגרים, החל מתינוקות שנולדו טרם זמנם, פגים במשקל של פחות מ-1 ק"ג ועד לפגים שנמצאים בסכנת חיים ממשית ומחוברים למכונת הנשמה. במסגרת עבודתה, אחד הדברים שעליהם היא שמה דגש ומעודדת באופן קבוע את ההורים ליישם ככל האפשר, היא שיטת ה"קנגורו". מדובר בשיטה ייחודית המעודדת מגע של "עור בעור" בין הפג להוריו: "יש הורים שחוששים מאוד לעשות קנגורו, בין אם מדובר בפחד שיפגעו ביילוד או החשש להחזיק תינוק במשקל כה נמוך. לא מעט אבות מתחילים להזיע מרוב התרגשות ולחץ. החשש הוא טבעי לחלוטין. לראות ייצור כה זעיר, שנמצא לעתים בסכנת חיים ומחובר לאינספור צינורות - זה לא מראה קל. כאן נכנסת העבודה שלי כאחות. אני מסבירה להורים שדווקא בשל המצב הרפואי המורכב, חשוב מאוד להחזיק את הפג עור לעור, לחבק ולעטוף אותו".

המגע החם והאוהב, היא אומרת, הוא שתורם להתפתחות הפיזיולוגית, ההתנהגותית  והנוירו התפתחותית התקינה: "המגע הנוצר בין ההורה לפג מערב את כל חושיו של הפג - ריח, שמיעה, מגע, וראייה באיכות ובעוצמה שמתאימות לפג, כך שמסייע ליצירת קשר פיזי ורגשי מוקדם יותר בין הורה לילד. אחרי שהם מתנסים ורואים איך המגע משפיע על הפג ואת השיפור במצבו הבריאותי, הם רוצים עוד ועוד, עד לכדי 'ויכוחים' בין בני הזוג מי יעשה קנגורו. זה מרגש אותי לראות את זה", מספרת נדיה.

"שיטת הקנגורו" פותחה בשנות ה-70 בדרום אמריקה באופן אקראי, מתוך מטרה לפתור מצוקה טיפולית. מחסור באינקובטורים גרם לרופא המטפל בפגים לפתח שיטה שעל פיה אמו של התינוק משמשת כ"אינקובטור אנושי". במצב זה, התינוק מונח, בצמוד לשדיה של אמו, במגע ישיר עם עורה, כשלגופו חיתול בלבד למשך 24 שעות ביממה. כך חום גופה של האם חימם ושימר את טמפרטורת גופו של התינוק ותרם להישרדותו. בהמשך מחקרים הראו כי פגים שהוחזקו על גוף אימם נזקקו לפחות חמצן, סבלו פחות מהפסקות נשימה, עלו טוב יותר במשקל, אושפזו זמן קצר יותר ואף שיעור ההנקה אצלם היה גבוה יותר לעומת פגים שלא טופלו בשיטה זו.  

"ללמד קנגורו זה זכות בשבילי"

"מי שלא חווה לידת פג לא יכול להבין את החששות והפחדים שמגיעים עם זה. יש הורים שלוקח להם זמן אפילו להיכנס לפגייה ולראות את התינוק. תחושה זו מביאה לכך שהורים לפג או ילוד בסיכון גבוה, נוטים לגעת פחות בילדם לעומת ילודים שנולדו במועד, כך שפג או ילוד חולה 'מקופח מגע'. כאן אנחנו נכנסים לתמונה. הצוות מלווה את ההורים באופן צמוד, מתווך להם את המצב בצורה מקצועית תוך גילוי אמפתיה ורגישות. לאט לאט שכבות ההגנה שלהם יורדות, הם מתחילים להתחבר לפג, להחזיק אותו, להאכיל אותו וכשהם משתחררים הביתה הם כבר מרגישים בשלים ובטוחים יותר לגבי המשך הטיפול בו", מציינת נדיה.

"יתרון נוסף", היא אומרת, "הוא הגברת הפרשת החלב אצל האם וחשיפת הפג לסביבת השד: להריח, ללקק ולטעום את החלב. ככל שחולפים השבועות נוצרת הזדמנות טבעית, עבור הפג והאם, לתרגל מציצה ובסופו של דבר לסייע בהנקה מלאה. עוד נמצא כי אימהות שנחשפו לשיטה זו הביעו ביטחון ביכולת שלהן להבין את תגובות הפג, וכן חשו בטחון מוקדם וגדול יותר ביכולת שלהן להמשיך ולטפל בו מחוץ למסגרת האשפוז תוך העדפה להשתחרר מוקדם יותר מבית החולים", מציינת נדיה. 

נדיה טוענת כי ללמד הורים לעשות קנגורו זה לא דבר של מה בכך. "לא כל אחות יכולה לעשות את זה, בפרט כשמדובר בפגים שמחוברים לצינורות הנשמה. יש קושי טיפולי מקצועי לבצע קנגורו לתינוק שמחובר לצינורות הנשמה. יש חשש שמשהו יצא מהמקום. האחות צריכה להיות מיומנת בהוצאת התינוק, הנחתו על חזה ההורה, ללמד את ההורה כיצד להחזיק אותו, לעתים יש צורך גם בנוכחות רופא יילודים".

אחד מהמקרים שזכור לה היטב היה לפני כתשע שנים. "סיימתי לעבוד במשמרת בוקר בשבת והייתי כבר בדרך הביתה. פתאום נכנסה לפגייה אם שסירבה להחזיק את התינוקת שלה כבר שבוע ימים. אחד הרופאים שכנע אותה לנסות וביקש ממני לסייע לה. חזרתי למשמרת והנחתי אותה, לאט לאט, לימדתי אותה איך להחזיק את הפגה, מה ההשפעה של הקנגורו עד שלבסוף היא אמרה שהיא מצטערת שלא ניסתה קודם לכן".

מקרה נוסף שנזכרת נדיה הוא של זוג הורים שהגיע לפגייה בעקבות לידת תאומות בשבוע 24. הן נולדו במשקל של 400 ו-600 גרם בלבד. "לא היינו בטוחים אם הן ישרדו. הן היו במצב קשה מאוד, מונשמות עם הרבה סיבוכים. אני זוכרת שההורים לא עזבו לרגע את הפגות. לילות כימים הם היו מחזיקים ומחבקים אותן. לאורך זמן מצבן השתפר פלאים והן שוחררו מהפגייה במצב טוב. כיום הן כבר בנות 6, בריאות ומתפקדות כמו כל ילד אחר. "אין דבר מרגש יותר מלראות איך פגים, שחלקם לא ידענו אם יצליחו לשרוד את היום הבא, גדלים, מתבגרים, הולכים לבית הספר ויש כאלה שגם מזמינים אותנו לחתונתם. האשפוז הארוך, הליווי, התמיכה גורם לקשר חזק ומחבר בין הצוות למשפחות לאורך שנים".

מעבר לעובדה שקנגורו מעצים את הקשר בין ההורה לפג, לדברי נדיה גם האחות מרגישה תחושת העצמה ואחראיות. "כשאת עוזרת להורה לעשות קנגורו, לעטוף את התינוק שלו על אף המורכבות והחשש הגדול שלו, זה ממלא אותך בתחושת אושר. לראות את המבט בעיניים של ההורה, השיפור במדדים הפיזיים של הפג (דופק מתייצב, סטורציה עולה) וכן שחרור מוקדם מחמצן, את מבינה שיש לך תרומה בכך".