במהלך השנים פגשתי כאלה שעברו ניתוח קיסרי אחד והיו מוכנות לעשות הכל כדי לא להתמודד עם ניתוח נוסף.
מנגד, היו כאלה שעברו ניתוח קיסרי שגרם להן להבין כמה נעים לעקוף את הכאב של לידה וגינלית ובהריון הבא התחננו לניתוח מוזמן.
מילא התפרים, אבל אי אפשר לטפל בתינוק
אחרי לידת בני הבכור, כשדידיתי במסדרונות בית החולים ניטש ויכוח מרתק ביני לבין חברה שאימצתי בשאלה מי מאיתנו אומללה יותר: אני, שילדתי בלידה טבעית, או היא שילדה בניתוח קיסרי. אחרי טבלה מסועפת של בעד ונגד, הוכרעה הכף לטובת הלידה הרגילה. זאת אומרת – הגענו למסקנה שעדיף ללדת בלי עזרת המנתחים.
לשמחתי, מעולם לא ילדתי בניתוח קיסרי וכל סיפורי הלידה שאני מכירה על לידות שהסתיימו (או התחילו) בניתוח, מלווים באנקדוטות מצמררות. רוב החברות שאני מכירה יעשו הכל כדי לא להגיע לסיטואציה אם וכאשר ייכנסו שוב להריון, למרות שהקיסרי, ידידותי שכמותו, אוהב הופעות סדרתיות.
רוב הקיסריים שעליהם שמעתי הם תוצאה של לידה שהסתבכה, מצג עכוז או אקורד סיום של לידה אינסופית. אז, לדברי היולדות, ברגע נורא אחד, מחליט הצוות כי את או התינוק שלך במצוקה, וילון וחומר הרדמה מפקיעים ממך את פלג גופך התחתון, והעובר מוצא מתוכך כשבעלך בחוץ ואת מנותקת מהרגע הגדול.
כל אותן יולדות מחוננות שהצליחו להימנע מניתוח בסיום הלידה, מספרות סיפורי לידה מרשימים כשכוחם של הרחם והנרתיק המופלא שלהן מתגלה כפלאי, לא פחות. זאת בעוד שהקיסרית, פעמים רבות, חשה את כישלון הגוף, את אי־היכולת שלה ללדת "כמו כולן" בלידה טבעית.
הכאב על הלידה ש"הוחמצה" מצטרף לקושי פיזי מתסכל ולימי התאוששות ארוכים: ארבעה ימים של אשפוז ושבועות עד להחלמה מלאה.
לידה בניתוח קיסרי מאלצת את היולדת להתמודד עם שתי דרמות במקביל: התאוששות מניתוח וקבלת תינוק חדש. לרוב הנשים שאני מכירה, יותר משכאבה ההתאוששות הפיזית, כאב חוסר היכולת לטפל עצמאית בתינוק: להרים, להניק ולרחוץ אותו.
יש כאלה שיעידו כי לניתוח הקיסרי יש גם הילה חיובית. ניצן, למשל, ידעה משלב מוקדם מאוד של ההריון שהיא לא רוצה ללדת בלידה רגילה. המיילדת ובעלה שכנעו אותה שזה הדבר הנכון ביותר לעשות. וכך, בראש מורם היא צעדה אל חדר הלידה בשבוע ה-43 עם תינוקת במשקל מוערך של שלושה וחצי קילו, כשבפועל היא הייתה מעל ארבעה.
אחרי 20 שעות צירים הבין הצוות הרפואי שהעוברית במצוקה ומיהר לשלוף אותה משם בניתוח קיסרי. "בדיוק כמו שרציתי בהתחלה", נאנחה ניצן בהריונה השני, בו כבר הוזמן לה תאריך לניתוח ומרדים עם מזרק אפידורל ביד.
את אישה וככזו את יודעת ללדת
לי באופן אישי קשה להתמודד עם נשים שבוחרות ללדת בניתוח קיסרי בגלל הפחד מהלידה. האופנה החדשה של ללדת במועד ידוע מראש, להימנע מהטרחה ומהכאב שבלידה נרתיקית ומהרחבת הנרתיק מה שעלול לדעתן לפגוע באיכות חיי המין שלהן – היא בסך הכל בריחה.
לידה נרתיקית היא אכן כואבת. כואבת כמו ששום דבר אחר לא כאב לך מעולם, אבל אין תחושה עוצמתית ממנה. אין תחליף לידיעה שעברת דרך הכאב ושרדת.
אנחנו דור האינסטנט: החל מהקפה של הבוקר דרך האנטיביוטיקה וכלה באחוזי הגירושים הגבוהים. תהליכים מייגעים אותנו, אנחנו רוצים ללמוד הכל, להפנים וליישם תוך סופשבוע אחד. ואם זה לא עובד, אז נקנה חדש, נחליף, נמצא רופא/מורה/מומחה אחר.
לידה היא תהליך. עם כל הפחד מהלא נודע, הכאב והמצוקה, היא תהליך טבעי. תהליך שצריך לעבור אותו מתחילתו ועד סופו עם כל מה שצברנו עד היום מבחינת כוח פיזי, חוסן נפשי ומודעות רוחנית.
הגוף שלך, שנכנס להריון ושידע איך להכיל אותו שלב אחרי שלב – יודע גם ללדת. בלידה שמתקדמת נכון, כשהיולדת רגועה, נמצאת בתנוחה הנכונה, מודעת ומלווה באנשים אוהבים ותומכים – גופה עושה בעצמו את כל העבודה. כל ההורמונים הנכונים, משככי הכאבים, פותחי האגן והשרירים כבר שם. מוכנים.
כל שעלייך לעשות זה לשחרר ולאפשר להם לעשות בדיוק את התפקיד שלו הם נועדו. לעבור את כל התהליך מתחילתו ועד סופו תוך הקשבה לגוף, כי את אישה ואת יודעת ללדת גם אם מעולם לא עשית זאת קודם לכן.
לבחור במודע בניתוח קיסרי זה לבחור בחיים הקלים
קשה שלא להישמע כמו ניצולת אשראמים למיניהם, אבל האמונה שלי היא שבכל חוויה חזקה בחיים, המעבר וההתמודדות עם הכאב גורמים לנו להגיח מהצד השני אנשים חדשים. אנשים חכמים יותר, מנוסים יותר ומודעים יותר. המעבר של התינוק דרך תעלת הלידה שלך הוא טקס המעבר של שניכם: מעובר לתינוק, מאישה לאם.
לבחור במודע בלידה בניתוח קיסרי היא בחירה במעקף, בחיים שליד, בחיים הקלים. באותם חיים אפשר לבחור לחיות עם בן זוג בשני בתים נפרדים – כדי להימנע מההתמודדות עם אינטימיות, או לגדל ילד עם מטפלת – כדי לזכות בשינה בלילות. בכל אותם מקרים מקבלים את הדבר האמיתי אבל כמו קפה נטול קפאין – לא זוכים בערך המוסף שלו.
הקושי הוא לעולם חלק מהחוויה הכוללת של חיינו, והוא לעולם ישלים את הטוב והקל. כל הדרכים העוקפות אולי יקלו על חיינו בהווה אבל גם ימנעו מאיתנו להתמודד עם האמת של החיים – לפעמים כואב, לפעמים מפחיד, לפעמים חונק, אבל הניצחון האמיתי הוא למצוא את הדרך האישית להתמודדות עם כל אלה ולהגיח מחדש בכל פעם יפים, בוגרים וחזקים יותר.