כאילו לא די בכך שההריון מחולק לתשעה חודשים, שמחולקים לשלושה שלישים, שמחולקים לשבועות (שעליהם תתווכחי לנצח עם הגינקולוג שלך שיטען נחרצות שאין לך שום מושג מתי הייתה הווסת האחרונה) – ההריון גם מתחלק לימים, המתחלקים לבוקר ולערב.
אם נסכם את זה כך: באופן כללי ההריון הוא קל ונוח יותר בבוקר, עובר משבר בצהריים והופך למעמסה מעיקה בערב.
בבוקר הכל בסדר, בצהריים מתחיל המשבר
כמו בחיים הרגילים והנורמליים, בבוקר תמיד תחושי ערנית יותר, רעננה ונחשקת כמו פרסומת למגן תחתון. גם אם התעוררת אחרי לילה קשה והקאת את נשמתך, אחרי מקלחת וזמן לעצמך לרוב תוכלי לתפקד. הבטן לא תהיה כבדה מדי, המוח רענן יחסית ואפשר לקבל החלטות ואפילו לנסח מכתב הגיוני.
איפשהו בצהריים קורה המשבר. כבר בסביבות 12:00 תרגישי שאם את לא הולכת לישון עכשיו ומיד, את מתנפצת לרסיסים. וכאן מגיעה המכשלה המוזרה ביותר, כי גם אם נרדמת וגם אם לא - אחר הצהריים שלך יהיה כבד ומייגע ואל הערב תגיעי על ארבע.
המכנסיים שאליהם הצלחת להידחק בבוקר ילחצו בטירוף, הרגליים הנפוחות ידרשו לגרש כל נעל מעליהם, הגומי של החזייה לוחץ והדבר היחיד שתרצי יהיה להתפשט וללבוש בגד מכותנה בלי גומי במותניים, בבקשה בלי גומי…
נוסף על הבטן שקוטרה גדל בעוד 7 ס"מ מהבוקר, בשעות הערב הגב התחתון מתחיל לתת את אותותיו, הכתפיים שחוחות והראש עמוס ורק מבקש לישון, לישון, לישון.
או אז בעלך יגיע מיום עמוס ויתהה מה קרה לאשתו שבשיחת הטלפון בבוקר נשמעה בקולה ההבטחה לערב אינטימי וכעת היא נוחרת בסלון.
בכל הריון אני שוגה באשליית הבוקר
יש מצב שהוא לעולם לא יבין איך האישה שאיתו יכולה לשנות את פניה בקיצוניות כה גדולה.
אבל את, שהספקת מהבוקר כבר להקיא פעם אחת, לחרבן שלוש קוביות, לבלוע טבליות חומצה פולית, לאכול שקדים וג'ינג'ר, לדבר עם הקופאית בסופר, האישה בדואר ושתי חברות מהעבודה על הבדיקות של אתמול,
לבכות קצת כי שמעת ראיון מרגש ברדיו, לעבוד, לצאת ולהיתקע בחניון כי שכחת את הקוד הסודי של האוטו, להיכנס להתקף חרדה ורחמים עצמיים, לשתות שני גלונים של מים, להשתין אותם 34 פעמים, לנסוע הביתה ובדרך לחטוף התכווצות שרירים ברגל,
להישבע שאת התחתונים הלוחצים את לא לובשת יותר, להגיע הביתה ולבכות שוב כי נזכרת ששכחת להאכיל את החתול, לאכול, לחטוף צרבת, לנסות לנוח רגע כשכל דקה הטלפון מצלצל – רוצה להרוג כל מי שרק ידבר איתך ותוהה למה הוא לא מסוגל להפגין קצת יותר רגישות לעזאזל ("ככה הוא יהיה גם עם התינוק? למה עשיתי לו ילד בכלל? מי זה האיש הזה ואיך עשיתי את הטעות הזו?").
לצערי, בכל הריון הייתי שוגה באשליית הבוקר ודוחה שיחות טלפון חשובות או מטלות ענייניות לשעות השקט של הערב – אז כל מה שיכולתי לעשות היה להתרסק ב-20:00 מול הטלוויזיה או עם הילדים הנרדמים. כך דחיתי את עדכון דבר ההריון לאבי (רציתי לספר לו בשקט, בשעות הערב, בטלפון נרגש) עד תחילת השבוע השמיני שבו נפגשנו בטעות.
עשרות אנשים תהו לאן נעלמתי, ומנות האוכל הירוד שהגשתי לילדיי הבהירו היטב שאמא לא מתפקדת יותר משלוש שעות בכל בוקר.
ייאמר לזכותי שעם הגלים הבאים והולכים של שלבי ההריון, הצלחתי לשרבב עד סוף ההריון יציאה אחת לסרט ובילוי במסעדה אחת לעת ערב (טוב לא היתה לי ברירה, הייתה לי יום הולדת).
העולם אוהב נשים בהריון: קטי קמחי הגיעה למסקנה
הצטרפי אלינו למסע ההריון המופלא וגלי מה עובר עלייך, איך מרגיש העובר, כמה הוא גדל, אילו בדיקות צריך לעבור ועוד. אנחנו בכללית נלווה אותך צעד אחר צעד בכל שבועות ההריון עד הלידה. מוכנה? לחצי כאן