אחרי הלידה הם רוצים כל כך לשמוח בשמחתכם, מגיעים ישר למחרת ובשבוע שלאחר מכן ומציפים את הבית במתנות, בפרחים ובפטפטת, כשכל מה שמתחשק לך לעשות זה להתכרבל עם העולל ולהיכנס למיטה.
"תבואו, תבואו, היא נורא תשמח"
כמובן שהכל ברוח טובה, אבל הם נושמים לך על התינוק, מבקשים להחזיק אותו, מביאים תמונות ילדות של הדוד מעיראק להראות דמיון משפחתי ומשאירים כלים מלוכלים בכיור. אין דרך לעצור אותם ואי אפשר לא להחזיר טלפונים, אבל הדבר האחרון שמתחשק ליולדת הוא להתמודד עם כל אותם מבקרים, חביבים ככל שיהיו, מיד אחרי הלידה.
א' שיחיה, היה מאושר כל כך אחרי הלידה של בני השני (שלשמחתנו לא נולד פג כמו הבכור, ואפשר היה להוציאו מבית החולים מיד לאחר הלידה ולהציג אותו בפני העולם), שכל שיחת טלפון הוא היה מסכם ב"תבואו, בטח, קטי נורא תשמח".
היו עשרות שיחות כאלה, ועם כל סיומת כזו הייתי מתכווצת יותר ויותר בכורסת ההנקה שלי, מנסה להסתיר את פרצופי הא־סוציאלי ולהיעלם בכרית.
ישנם בעלים המבינים את הצורך הדיפלומטי להישאר חביבים אך בו־זמנית להבהיר שהתינוק לא מתגייס בקרוב, ואפשר יהיה לבוא להתרשם ממנו גם בעוד חודש (אז הוא גם ייראה ייצוגי יותר). א' לא היה מהזן הזה – הוא רצה שכל העולם יחגוג עימו ביום חגו. ועכשיו.
אז מה עושים עם המבקרים?
קרובי משפחה אי־אפשר וגם לא כדאי לעצור. הם יגיעו מכל קצוות הארץ, חמושים ב"מזל טוב" ענקי על פרצופם, מחכים לראות את המשך השושלת.
לגבי חברים, אפשר להיות מנומסים פחות, בייחוד אם אתם מתכננים אירוע של השקת העולל שאליו מזמינים את כל המברכים קרובים או רחוקים. להם גם אפשר להסביר (במיוחד לאלה שיש להם ילדים), שאתם מעדיפים לנוח, שהפחד שהתינוק יידבק מהוירוסים המשתוללים מלחיץ את היולדת, ושבעוד שלושה שבועות כשתרצי חברה והתינוק יתחזק קצת, תתענגי על כל ביקור.
אז גם תדעי בדיוק מה את צריכה ואיזו מתנה תשמח אותך במיוחד.
>> לבלוג הקודם שלי: "אז מה באמת צריך תינוק אחרי הלידה?"