קליין, 50, העומדת כבר מעל 20 שנה בראש מרכז ברנרד להתפתחות פעוטות של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, היא גם אם לשלושה בנים, וספרה, ״כיצד פעוטות פורחים״ מבקש לעזור להורים להוביל את הילדים לחיים טובים יותר ולפיתוח כישורים ועצמאות. על פי המחקרים הנחשפים בספר, השנים הראשונות הן קריטיות. הספר חושף מחקרי מוח שנעשו בילדים בני שנתיים עד חמש, ומסביר מבחינה פיזיולוגית מה מתרחש שם במוח שגורם להתנהגות כה משתנה ומתפרצת. זוהי למעשה כמו תקופת מעבדה ליתר החיים, טוענת קליין בספרה.
״חיי המשפחה הפכו לתחרותיים מאוד, במקום שיהיו תהליך אישי ופרטי כפי שהם אמורים להיות״, היא אומרת. ״אפילו הורים בעלי כוונות מצויינות יכולים להפריע להתפתחות ילדיהם כאשר הם מתקנים אותם ומבקרים אותם יותר מדי על מנת לרסן התנהגויות פרועות. כשילדים חשים שאוהבים אותם באופן מלא ובטוח, וההורים לוקחים צעד אחורה, הם לומדים להתאושש מהר יותר, יש להם יותר תושיה, אמפתיה וסקרנות טבעית. נסו להתבונן בעולם דרך עיניהם, החיים לצד ילד קטן יכולים להיות שלווים, מהנים ומצחיקים, אם רק מקשיבים לסימנים שהם משדרים ומגיבים בהתאם. צריך לדבוק בשגרה ועדיין להיות גמישים. הומור גם מאוד עוזר״.
קליין חולקת את חמשת העקרונות שלה להורות שיוצאת מנקודת מבטו של הפעוט:
1. הישארו קרובים, גם כשקשה: ״אל תסתכלו על התנגדות כהתמרדות. כהורים אנחנו סלע איתן. הילד צריך שנישאר רגועים. גם כשקשה. כשהוא דוחף אותנו כדי שנלך, אנחנו צריכים להתקדם לעברו. הוא לא באמת רוצה להישאר לבדו. הוא מנתב בין רגשות מורכבים של עצמאות והיקשרות״.
2. היו בשליטה. ״פעוטות זקוקים לגבולות ומחפשים סמכות. יש הורים שחוששים שילדיהם יהפכו למאתגרים יותר אם ייכנעו להם אפילו פעם אחת ואחרים פשוט מוותרים מראש. גבולות בונים אמון בין הילד להורה. כשנאפשר לילד לכעוס עלינו, נלמד אותו להתמודד עם רגשות בסביבה בטוחה, וכך הוא ילמד שהאהבה נשארת גם כשמתנהגים לא יפה. צריך גם לבחור את הקרבות שלנו: אסור לחצות כביש לבד, אבל תנו גם לילד לנצח לפעמים, אם למשל הוא רוצה ללחוץ בעצמו על כפתורי המעלית״.
3. היו עקביים: ״לוח הזמנים הוא המסגרת של היום. לילדים אין תחושת זמן. שגרה מלמדת אותם אירגון שישמש אותם לשארית חייהם. חלק גדול מההתנהגות של הילד נשאב מהתנהגות ההורה. הם לומדים אותנו, את התגובות ואת היחס שלנו לאחר. עד גיל חמש זה הזמן הקריטי לבניית יחסים אוהבים. ילדים זקוקים לסביבה תומכת בה אפשר לשחק, ליהנות וללמוד דרך פתרון בעיות. הם לא זקוקים לשיעורי שפה שניה וחוגים. הם יהיו מאושרים איתכם ועם לגו על הרצפה".
4. היו מציאותיים: ״על מנת שהילדים יהיו בטוחים בעצמם אנו צריכים להעמיד להם ציפיות הגיוניות. לפעמים אנו ממהרים מדי לקפוץ לשלב הבא, במקרים של למידה למשל, כמו קריאה, ישיבה סביב השולחן ורכיבה על אופניים. ההתפתחות אינה קו לינארי. עם הצמיחה יהיו גם התפרצויות זעם. לפעמים, בעיקר בימי הרשתות החברתיות, אנו חווים את ציוני הדרך בהתפתחות שלהם כציונים לנו בתור הורים. זו טעות. התפתחות היא איטית ואישית.
5. קבלו את הילד כפי שהוא: ״לכולנו יש חלומות עבור משפחתנו. הם יכולים להפריע כשהם מסתירים לנו את האנשים הקטנים האלה עבור מי שהם באמת. אם נדרוש מהם דברים לא מתאימים הם יאכזבו אותנו, ויחושו בעצמם בושה ואכזבה. אם נדחוף אותם למצבים חברתיים מתוך הנחה שהם רוצים להיות מקובלים או מוחצנים, למשל. הורה צריך לשאול את עצמו: מיהו הילד שלי? מה הוא רוצה ומה אני רוצה?״ הם עשויים להיות שונים מאוד מהוריהם. אם ההורים יקבלו אותם כפי שהם, הילדים יפרחו״.