אי שם במקום של כבוד בליגת העל של העימותים ההוריים, בין הנקה בציבור להרגלי שינה, ניצב לו ויכוח שמפלג הורים לקטנטנים: האם לתת לתינוק ללמוד את העולם דרך פיו, או לאסור עליו להכניס לשם כל דבר שאינו פטמה נקייה או מוצץ שחוטא ברותחין. המצדדים טוענים שהחוויה החושית חשובה לאין ערוך מהחיידקים שעלולים להגיע לתינוק באמצעותה, המתנגדים טוענים כי מדובר בפתח להיחנקויות, מחלות וזיהומים.
לפני מספר שבועות עלה הנושא על המוקד בכיכר העיר של האמהות (מאמאזון, אם היה למישהי ספק), כששני דנטס, אמא לתינוק ג'ינג'י הורס בן עשרה חודשים, העלתה פוסט שבו סיפרה כיצד בנה מאושר עד השמיים אחרי משחק בעפר, בליווי תמונות המחשה מהאירוע. הרוחות סערו, המגיבות קצפו – ואנחנו החלטנו לדבר עם שני ועם שני מומחים לעניין, שייתנו חוות דעת מקצועית בסוגייה.
מאפשרת לו לחקור את העולם בדרך שלו
"אנחנו גרים בקיבוץ", סיפרה השבוע שני בשיחת טלפון עם MAKO. "את הפוסט כתבתי גם כדי להשוויץ קצת בילד שלי ובחוויה המיוחדת שעברנו, וגם כדי להעלות קצת את המודעות לחשיבות של משחק בחומרים שונים והתנסות חושית. באותו יום השכנים שלי עשו איזו עבודת עפר, והייתה סוללה עצומה של אדמה שממש קרצה לי. הלכנו לשם, ואריאל פשוט היה מאושר, התנסה ושיחק וממש ייצר לעצמו חגיגה חושית. העליתי את הפוסט, ולצד תגובות מחזקות ומשמחות, מנשים שכתבו שזכיתי לגדל ילד בקיבוץ והלוואי עליהן, היו תגובות נגעלות ומפוחדות – אבל אני חייבת לציין שזה רק חיזק אותי בעמדה שלי, שחשוב לתת לילד להתנסות בהכל, כל עוד עושים את זה בשיקול דעת ובאחריות.
"חשוב לי לציין שהעובדה שאני נותנת לאריאל חופש להתנסות ולחקור ממש לא מעידה על הזנחה או חוסר אכפתיות – אני שוקלת כל דבר מיליון פעמים, ומחליטה רק אחרי שאני משוכנעת שאין שום סכנה ושהוא יכול להפיק מהחוויה שאני מאפשרת לו רק טוב. למזלי, יש לנו הזדמנויות וגירויים בשפע: דשאים, בעלי חיים, צמחייה, טרקטורים וכל דבר שילד יכול לחלום עליו. אני ממש רואה תוצאות בשטח: הילד שלי מלא ביטחון עצמי, סקרן ופעיל, ואני בטוחה שחלק גדול מזה אפשר לייחס לחופש שהוא מקבל מאיתנו לחקור את העולם בדרך שלו, גם אם זה אומר להכניס לפה קצת חול או לטנף את הבגדים באופן בלתי הפיך".
"חשוב לאפשר את התנסות החקירה דרך הפה"
ומה אומרים המומחים? "ילדים גדלים ומתפתחים דרך התנסות ומגלים את עצמם ואת העולם הסובב אותם", מסבירה מיכל חי, קלינאית תקשורת במרכז מיבאל'ה, בעלת התמחות בהפרעות אכילה. "אחת הדרכים המשמעותיות ללמידה עבור הילד היא דרך הפה, המשמש עבור התינוק כחלון להכרת העולם".
דרך הפה, מסבירה חי, אוסף התינוק מידע ומגלה את צורתם של חפצים, את טעמם, מרקמם, גודלם ומשקלם. "ההתנהגות החקרנית של ילדים ותינוקות היא אחת הדרכים המרכזיות עבורם להתפתח באופן תקין. חשוב לאפשר את התנסות החקירה דרך הפה, על מנת לאפשר את ההתפתחות התקינה. כמובן שחשוב להרחיק מילדים חפצים וחומרים אשר עלולים להיות מסוכנים".
ד"ר דורון רול, מומחה ברפואת ילדים והמנהל הרפואי של מרכז מיבאל'ה, מסביר שלמטבע יש שני צדדים. "כמובן שלא צריך להגזים ולמנוע מהילד מגע עם כל דבר שאינו סטרילי, אבל מצד שני, ברור שזה מלוכלך וברור שזו דרך ברורה להכנסת מחלות לגוף. יש סכנת הדבקה בתולעים ובפרזיטים אחרים - ולכן זה שלילי". ד"ר רול מתייחס גם לדעה לפיה לכלוך דווקא תורם למערכת החיסונית של הילד: "כל הדבקה בפולש זר גורמת לגוף ליצר נוגדנים אליו ומעוררת את מערכת החיסון, ויש הוכחות שתולעי מעיים יכולות גם לשפר תהליכים חיסוניים – אבל אני לא הייתי מנסה זאת על הילד שלי. יש מקום לשיקול דעת הורי: מומלץ להשגיח שהילדים לא יאכלו ממש את החומר".