לאחר הרבה נוסטלגיה ושיפוצים, ה"אברקסס" נפתח מחדש ברחוב לילינבלום שבתל אביב, בסמוך למסעדת "צפון אברקסס", שבבעלותו של אייל שני. הקונספט של ה"אברקסס" די פשוט: בר/מסעדה שבכל ערב מתקלט בו דיג'יי אחר, ולעיתים מוצגים בו ערבי קונספט ומסיבות קצת יותר מקפיצות.
התפריטים במקום לא נועדו להפציץ. האלכוהול מציג מגוון צנוע, ובו שלושה קוקטיילים בלבד. תפריט האוכל מציע רק 11 מנות, שכולן מציגות את הניסוחים והטאץ' המזוהים של אייל שני. האוכל שמוצע (ומתבסס על התפריט של "הצפון אברקסס") מציג את המנות הידועות של שני, ומאוד דומה למנות שמוצעות ב"פורט סעיד". ההבדל הגדול מהבחינה הזו בין ה"פורט" ל"אברקסס" זה שאפשר לחזות בטבח בונה את המנות בווירטואוזיות מרשימה - ממש מול העיניים שלך.
בעוד שהטרנד בתל אביב בשנים האחרונות זה ברים שעשויים מסוגי עץ שונים המשתלבים זה בזה, ב"אברקסס" חזרו אל האולדסקול, והשתמשו בשיש בתור האלמנט המרכזי ברחבי הבר. עיצובי השיש בהחלט מוסיפים פוליש יפה לווייב של המקום, ונותנים תחושה של מתחם מאוד מצוחצח.
לאט לאט, הבר החל להתמלא, עד שבסוף לא נשאר מקום לישיבה, ובקושי לעמידה. כמה שעות אחר כך, ה"אברקסס" כבר היה מלא לגמרי. בזמן שישבנו על דרינק בבר, יצא לי להסתכל על האנשים שמסביב. הם לא רוקדים כל כך, אלא רק עומדים בצפיפות ומשוחחים עם המשקאות שבידיהם. למרות שזו לא ממש מסיבה או האנג, יש קסם באוויר - והוא נובע מהבליינים והעובדים פה.
הדיג'יי, ליאור מילר, ניגן יותר מוזיקה לרקע מאשר להרים עם מסיבה של ממש. גם כשהוא ניסה כמה שעות אל תוך התקלוט שלו לגרום לאנשים קצת לקפוץ – זה לא ממש עבד, אבל זה לא כל כך משנה - האנשים עדיין היו מבסוטים, גם אם הם נשארו בפוזיציות מעט סטטיות.
הברמנים, האחמ"שים וגם הטבחים לא מורידים את החיוך, ושומרים על חדווה ליצירה ועבודה במהלך כל המשמרת שלהם. למרות שהאווירה במקום אינטנסיבית ובועטת, ניכר שהם מאוד נהנים מהעבודה שלהם, והם לא מפסיקים לצחוק אחד עם השני תוך כדי, בלי לפגוע בטיפה מהמקצועיות.
בניגוד למצופה, האוכל של אייל שני זו לא הסיבה המרכזית שלכם לקפוץ ל"אברקסס". האווירה לעומת זאת - לגמרי כן. סוד הקסם של ה"אברקסס" הוא שהוא מציע אווירה מאוד פתוחה ומזמינה. הוא פותח את הדלת ומקבל אליו את כל מי שמוכן להיכנס – כל עוד יש לו ראש פתוח, אנרגיות חיוביות וכמובן - מוכן לעמוד בתור.