שחר זירקין הוא ד"ר לביולוגיה, גיא (ברקש) ברקאי הוא מומחה לאחסון מידע ולרשתות מחשב וחיים הרשברג הוא מבעלי ליין הקליקה ומועדון הברקפסט. מה הקשר בין ביולוגיה, מחשבים ומסיבות אלקטרוניות? כמעט שנה חלפה מאז שהכתרנו את פסטיבל הדוף כמסיבת הטראנס הטובה בישראל. רגע לפני שאנחנו חוזרים לאירוע הפסח הכי משוגע שנראה מאז קריעת ים סוף, האנשים שעומדים מאחוריו חושפים בפנינו את הסיפור שהסתתר תחת הצליות הצבעוניות של הפסטיבל המפורסם.
"אני, ברקש ויובי (שותף נוסף) למדנו יחד בבית הספר", מספר זירקין, "הבנו בשלב מאוד מוקדם בחיים שאנחנו אוהבים להרקיד אנשים. הרמנו מסיבות כיתה מקסטות ואורגן אורות שעטפנו בניירות צלופן. עם סיום התיכון נסענו לטייל קצת באירופה ונחשפנו לראשונה למוזיקה האלקטרונית. התגייסנו ליחידות מובחרות וכשהשתחררנו היה לנו ברור שאנחנו ממשיכים את הטיול שנגדע עם הגיוס. במהלכו החלטנו להביא את הטראנס לארץ".
דוף | צילום:
חיים סלומון
והוא בא?
"מתברר שכבר הייתה פה קרחנה שלמה. המוני אנשים כבר הספיקו לרקוד ביערות לרקע מוזיקת גואה", מציין ברקש, "מה שלא היה כאן זה הסאונד שלנו, הפסיכדלי. נחשפנו אליו בפסטיבל גרמני, וב-1995 התחלנו להתחבר לאמנים מפורסמים סביב העולם. פתחנו לייבל והתחלנו להגשים את עצמנו בהפקת מסיבות, שנערכו בחלקן במועדון הקמפוס הירושלמי וחלקן כמסיבות מחתרת סביב יער אשתאול".
לדעתכם, המשטרה רדפה את הסצנה הטראנסיסטית עוד בימים האלה?
"כן. גם אז סגרו מסיבות, גם לנו. השוני היה גודל הסצנה. בזמנו היא הייתה די קטנה והשיח התקשורתי לא התמקד בנישה הגדלה, אז לא הרגשנו רדיפה. קידמנו אמנים והמשכנו לקיים את המסיבות בעיקר באזורים נידחים בדרום הארץ. לא היה אז פייסבוק, אז היינו שולחים הזמנות ברשימות תפוצה במייל. מכרנו כרטיסים פיזית בידיים ודיסקים של האמנים חולקו במסיבות עצמן. בסוף, כל הפעילות התגבשה למותג אחד שנקרא היום דוף".
אז מה זה בעצם דוף?
"כשניגנתי באוסטרליה ב-1994 הגעתי למסיבה מלווה ב-40 חברים מכל העולם", אומר זירקין. "בין העצים והאוהלים הקמנו גם את ה'קנטה' שלנו, ואחת מחברותיי ההולנדיות נרדמה. אחרי כמה שעות המוזיקה הפסיקה באופן מפתיע. היא התעוררה בבהלה ושאלה "מה קרה? איפה הדוף?". הסתכלנו אחד על השני, אף אחד לא הבין למה היא מתכוונת. שאלנו אותה "מה זה דוף?" והיא הסבירה שהתכוונה לקצב הביטים הגבוה שנעלם. זה הפך להיות צורת ביטוי קבועה שלנו לכל מה שקשור להפקת מסיבה. ב-2004 החלטנו לקיים את פסטיבל ה"דוף" הראשון".
מה מייחד את הפסטיבל שלכם מפסטיבלים אחרים?
"הקהל שלנו יותר בוגר ובשל. מעבר לכך אני חושב שאנחנו הפסטיבל האמיתי היחיד בארץ, אין עוד פסטיבל שמתקיים במשך יותר מ-24 שעות מלבדנו. כך מוגדר פסטיבל בחו"ל", טוען זירקין. "ברגע שנתאים את עצמנו ללוח הזמנים של הפסטיבלים האחרים בעולם, ייתכן וגם אנחנו נכנס לסבב האירופאי, בו נכללים שמות גדולים כמו האוזורה, בום ונוספים", מצטרף הרשברג.
דוף | צילום:
שי אוחיון
איש הייטק, ד"ר לביולוגיה ופרופ' נוסף שלא הספיק להגיע לראיון בגלל הרצאה. איך זה מתקשר לטראנס? מה הקשר שלכם לבחור צעיר ממועדון הברקפסט?
"זה לא מתקשר. אורח החיים הזה שואב. איפשהו עייפתי, הבנתי שאני מחפש להיות איש משפחה", מספר זירקין, "הפסטיבל היום הוא לנפש ומעבר לזה אנחנו מרגישים תחושת שליחות, מדובר בתרבות שלמה. אנחנו רוצים להפיץ את המוזיקה שלנו. אף אחד לא מכיר אותנו בזכות איזה מאמר טוב שפרסמנו. מכירים אותנו בזכות המותג הטראנסיטי שהקמנו לפני שנים. אי אפשר להתנתק מזה ובסוף אתה צריך גם חבר'ה טובים שיצטרפו למשימה. חיים הרשברג באמת היה אחד האנשים שעבדו אצלנו כיח"צנים. היום הוא שותף בברקפסט וגם שותף שלנו".
הרשברג מספר כי שמע על הדוף כשהיה במסיבה אחרת, שנערכה בכנרת. הוא החליט ללכת לראות על מה כולם מדברים. "זה היה מדהים. כל כך התלהבתי שהתחלתי לארגן בעצמי מסיבות טראנס מחתרתיות. לזמנים זה הפך לליין קטן בשם "כאפות". רצנו עם הליין במשך 5 שנים וב-2013 הצטרפתי לצוות הדוף עם חבר נוסף. הברקפסט, הקליקה ומסיבות נוספות אותן אני עורך, מזוהות עם מוזיקה שונה מזו המחוברת לדוף. עם השנים הבנו שהפסטיבל, שהיה מזוהה רק עם מוזיקת טראנס, צריך לקבל רענון. את הרבדים המוזיקליים הנוספים הביאו איתן שתי הפקות נוספות בשם פגאנקה ומאגיה, שהצטרפו למשפחת הדוף והביאו איתן מוזיקה אלטרנטיבית, טכנואידית וגוונים נוספים של מוזיקה אלקטרונית. ישנם פסטיבלים ברחבי העולם שמתעקשים לשמור על קו מוזיקלי אחיד, אבל בגדול המגמה העולמית היא חיבור בין הזרמים".
הקצה: דאג אנגלברט בהדגמה שלו
איך הדוף ייראה בעוד 10 שנים?
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
