הפקת הטראנס של "יוניטי" הייתה אמורה להתקיים במרחצאות עין גדי ביום שישי, אבל היא לא תתקיים כצפוי. בהתחלה, המשטרה החליטה לבטל את אישור קיום המסיבה. לאחר מכן המארגנים אספו ניצחון חלקי בבית המשפט המחוזי, שם הוחלט כי יקיימו את המסיבה תחת תנאים מגבילים. לבסוף, הפרקליטות ערערה על ההחלטה בבית המשפט העליון, שפסק כי הפקת הטראנס שהייתה אמורה להתקיים בלילה שבין שישי לשבת, תבוטל. הסיבה? "חשש לסחר בסמים".
בעיניי, זו בושה. תחילה, כאזרח מודאג, האם תפקיד המשטרה הוא לא לתפוס את אותם סוחרים? להחרים את הסמים? למנוע פגיעה בגוף ובנפש? לעצור עבריינים? אם כל אלו מתקבצים באזור אחד, זה לא משהו שאמור להועיל במאבק המשטרתי?
מאחורי כל סימני השאלה האלו מתחבא סימן קריאה ברור: מדינת ישראל לא רוצה את תרבות הטראנס פה. המוזיקה – לפח, הפסטיבלים – לבטל, התרבות – גוססת ומדממת בשלולית השטויות של משטרת ישראל. כבר כתבנו בעבר על המשמעויות של מלחמת החורמה הזאת: ביטול מסע יחסי הציבור מסביב לעולם אותו מקיימים אין ספור אמנים מהז'אנר, פספוס הזדמנות לפרנסה חיונית עבור מאות בתי עסק הניצבים באזורים המיועדים, ומעל הכל, סתימת פיות - לקיחת חופש היצירה, ההפקה והשמחה של כל העוסקים במלאכה: אמנים, מפיקים, תאורנים ואין ספור בליינים הכמהים לצריכה מופרזת של כיף. לא של סמים, אלא תרבות.
אם להתמקד בסיפור, לא מדובר אפילו בעוד פסטיבל. מדובר ביום הולדתו הפרטית של אחד מהמפיקים החשובים בז'אנר, רמי שמואל. אני ורמי מכירים כבר שנתיים, במהלכן נחשפתי לבמות ענק, מאות אמנים מחו"ל שנחתו רק בכדי לנגן למסיבות בניצוחו, ולאלפי רגעים שבהם אמרתי, "וואלה. יש כאן מישהו שעושה משהו". בין אם זה לטעמי או לטעמכם, הוא עושה, והרבה. עבודה עברית אם תרצו. אבל אל תדאגו, זה לא מעניין אף אחד, טראנס זה סמים, סמים זה רע. ומה כן טוב? הכותרות הנוצצות על גבי העיתונים, בהן רואים את הפעילות הכבירה והחשובה של המשטרה. ומי יחזיר את הכסף, הזמן והתקוות של שמואל? כנראה שאף אחד.
אני לא יודע מי יהיה המפכ"ל הבא, ואני גם די בטוח שיהיה לו הרבה מה לעשות לפני שיתעסק בעוד מסיבת טבע בצפון או דרום הארץ. אבל אחרי שיסיים לנקות אורוות, להוביל רפורמות ולדאוג שכולנו נלך לישון בשקט, אשמח להמליץ לו דבר אחד בלבד: לבסס את המשטרה כגוף מקצועי שאינו עסוק במיגור תרבות, אלא במיגור פשע. שיקבע תנאים ברורים לקבלת רישיון לקיום מסיבה, ושיפעל למניעת תופעות פסולות, ולא בליטוף התדמית המשטרתית. אבל הכי חשוב, שיזכור שמאחורי סטיגמת הענק שנקראת ״סמים״, ישנה תרבות שמדברת, מתלבשת ורוקדת לצלילי האמנות. וכן, יש בה סמים. אותם סמים שיש גם בהפקות מוזיקליות, הופעות או מסיבות אחרות, ואם להגיד את האמת? בלא מעט בתים פרטיים בישראל של 2018.
מדינת ישראל בונה בית הקברות ליזמים מן התחום, והחליטה כבר בסוף שנות ה-90' לצוד עוד ועוד מפיקים. הפעם היא נפלה על שמואל. אם לשם אנחנו הולכים, דעו כי לא רחוק היום בו ביטול פסטיבלים יהפוך לעניין שבשגרה, איסור לקיום מסיבות ייחשב כלגיטימי, והמוזיקה תחזור למרתפים הנידחים. תרבות? לא בהבימה, אלא בשיקול הדעת של מדינת ישראל.