יום חמישי בערב, הוזמנתי למתחם שרונה. מחוץ למבנה הטמפלרי בו נמצא היעד המבוקש, עומדים כמה חובשי כיפה. אחד מהם מנסה להתלוצץ עם המארחת בבדיחות שומרי נגיעה, כניסיון נואש לשריין לעצמם ולחבריהם האמריקאיים מקום ישיבה ("חבל לך על הזמן, יש לו הרבה כסף והם בדרך").
בסוף, הם לא נכנסו. הערב "הכל תפוס" ועובדים לפי רשימות - בדיקת ווקי טוקי לאישור הזמנה, ואנחנו מתגלגלים מטה במורד המדרגות. המבנה ההיסטורי ששימש ב- 300 השנים האחרונות כיקב, כמנהרה טמפלרית ואפילו כבית פעיל לארגון המוסד, הפך בגלגולו הרביעי למתחם חגיגי המחולק ל- 3 אזורים: האחד פונה לבישול, השני לבילוי והשלישי לחובבי סיגרים. מעל כל אלו מרחפת עננה חריפה, ארומטית וסקסית של למעלה מ- 1,000 בקבוקי וויסקי שונים. לא מדובר במשולש הקדוש של בירה, בוטנים ו"סוואלה-לה-לה" של ג'ייסון דרולו, הערב אנחנו נחשפים להשקעה של מיליוני שקלים שנועדו לעטוף חלום מלא בתשוקה על אותה כוסית משקה אלכוהולי זהוב. זה אדיר.
קיר הבקבוקים המהפנט, תצוגת הוידאו–ארט וסטנד הג'קטים לתלייה, משדרים משהו שונה מזה אליו אנחנו רגילים. האווירה שונה, הטעמים אחרים. אין יותר "בליינים" - כולם פרשו בדרך זו או אחרת. את הכיסאות תופסים זוגות חברים בני 40, בעיקר גברים. המון גברים. לא הילדים מהסנטר ולא אותם פרצופים מוכרים מתאי השירותים של מועדוני העיר. גברים, חלקם לובשים בלייזר, חלקם אוחזים בתיקי יד, חלקם עטורי זקן מאפיר.
הסט המצוין של דיג'יי יואב מורדוך שכלל בעיקר מוזיקה טכנואידית מבית רד אקסס, לוק גארסיה ומאט–ג'ו, לא נועד לשבור רחבות. הוא ניגן מוזיקת רקע עוצמתית שמאפשרת למבלים לנענע את הראש והכתפיים תוך שמירה על ארשת פנים קלילה אך עניינית. מבלי להתפזר, להשתגע ולהתבזות מול הרמקולים, הקהל כאן יודע מה הוא מחפש: מינגלינג חטוף, לחיצות ידיים והרמת לחיים לכבוד העסקה שבדרך ונחתמה פה, על הבר.
לרגע יכולתי לדמיין את דיקפריו על הבר בתור ג'ורדן בלפורט ("הזאב מוול סטריט"). אורח החיים ההדוניסטי שנוטף כאן מרגיש הכי גברי שיש והוא מטפטף לתוך כוסות הוויסקי הזעירות. מדובר במקום שלא מנסה להתנצל - יש כאן אופי. נטול כל סממן המתמסר לסצנה שנרקמת בקרבו. במכנסי ג'ינס מקופלים, גרביים צבעוניות וכובע משוך לאחור, ניסיתי למצוא את עצמי בתוך בריכת הטסטוסטרון הזאת והתחלנו להזמין: בורבון כזה ובלנד כזה, וויסקי מפורסם, וויסקי אנונימי, עוד אחד מיושן, עוד אחד "אגדי" ועוד אחד "שמימי". מה אני אגיד לכם? וויסקי הוא משקה מסתורי. למרות שבאופן אישי ריחות הוויסקי מזכירים לי יותר סולר מאשר חביות עץ, הוא מצליח לערפל את שיחותינו ולשנות את כיוונן: הלייקים והסטוריז באינסטגרם הופכים למניות בבורסה, שאריות הקססה הופכות לביטקוין ומעגל האבטלה של החבר'ה הופך למשולש זהב של הצלחה בטוחה. "הכסף נמצא בגושי סליים! זה הדבר עכשיו! שמים קצת חסכונות, קצת הלוואות, קצת תקוות ובום! הנה המכה. החכמה היא להיות סבלני", מספר אחד החברים. ובכן, זה תלוי בכמה אתם שיכורים.
השירות היה מצוין, וגרם לנו להיסחף ולהמשיך להזמין תוך הרגשה שאנחנו קרובים להצלחה. היום חוגגים, ועל הנשים שבשולחן להתעורר גם כן. הן התעוררו: פינה קולדה על בסיס וויסקי, קוקטייל סאוור על בסיס וויסקי, עוד אחד דומה עם דבש ועוד אחד אחר על בסיס בושם שקדים. יש כאן ריחות של ניצחון, ושל קרפצ'יו בקר. הסטוץ הפך למערכת יחסים והסיגריה הקלילה הפכה לסיגר קשוח בקומה העליונה של המבנה. זה מגיע לשיחות על פוליטיקה, על ממשל ועל שחיתות ברורה שצועקת מצלחות הקינוחים. יש אשמים, הם חזירים ודינם לשלם את המחיר המבצבץ מבעד לחשבון. החזירים הם אנחנו ומה אני אגיד לכם? היה שווה כל שקל.
הוויסקי בר מוזיאון הוא מקום נהדר. הוא מציע ניתוק מהעולם המסכן שבחוץ. מדובר במקום עוצמתי ומתנשא, שלא שייך למציאות היום יומית של כולנו. כאן לובשים מכופתרת ובאים לשתות, לאכול טוב, ליהנות ממוזיקה בסאונד מתאים ולדבר; לדבר לעניין. יש גם חיי לילה כאלה, רגועים ומושקעים עד הפרט האחרון במטרה להעניק ללקוח חוויה שונה מזו הבנאלית המובאת במרבית המקומות בעיר. לפעמים זה מבלבל, במיוחד למי שידו אינה משגת, כמוני וכמו מרבית בני גילי. כשיצאנו החוצה חיפשתי את הג'יפ, לא מצאתי. הכסף נגמר, המונית לא רלבנטית ונגזר עליי לצעוד לכיוון הבית. היה שווה כל ביס, כל שלוק ובעיקר את הרגע בו גם תפרן כמוני יכול להתרפק על זיכרונות נגועים בעושר ביום שאחרי. זו לא נהנתנות, אלא טעימה מסמל סטטוס ממנו מושפע כל גבר מאז שנולד. זה מגיע מהסביבה הקרובה, מהחברה ככלל, מפרסומות ומסרטים. גבר אמיתי צריך להיות מצליחן, ככה נגזר עליו - מאצ'ואיזם עטוף בעושר שמסמן הצלחה. אין מה להתייפייף, יש לאן לשאוף וזה כולל עשן סיגרים. מבלי להתריס, זה מרגיש מעולה. עכשיו רק נותר לחזור למציאות.
מחירים:
מיקס זיתים – 24 ש"ח/ קוקטיילים – החל מ-48 ש"ח/ קרפצ'יו בקר – 56 ש"ח/ כוסית וויסקי – החל מ-48 ש"ח.