הרבה לפני שהיינו יושבים על הבר ומגזימים סיפורים בניסיון להרשים את הדייט שלנו, היינו מגזימים סיפורים בגינות שליד הבית. בלי אלכוהול, מוזיקה או סטורי, היינו יושבים בספסלים ומספרים על האהבות שלנו, תוך כדי שהיינו מקבלים שיחות שלא נענו מאימא שרק רצתה לדעת מתי אנחנו חוזרים הביתה.
גיל ההתבגרות הוא שלב התפתחות מטורף. שימו בצד את המרד והחצ'קונים - בשנות העשרה אתה פתאום מגלה שבנות זה כבר לא "איכס", בנות זה הכל. בנות הן הסיבה שאתה רץ מהר בשיעור ספורט והסיבה שבגללה אתה לא יכול לקום מהכיסא למרות שצלצול בית הספר נשמע כבר לפני 2 דקות. אלו רגעי נעורים שחקוקים לכל אחד ואחת היטב, ומקורן נמצא בגינות הציבוריות, שהעמידו את כולנו במפגש מול המיניות של עצמנו. זאת ראשוניות שלעולם לא נחווה שוב. לכן, כשהוזמנתי לבלות במתחם שמזכיר את אותן הגינות, התלהבתי. "הבוסתן" הוא מתחם בילוי קיצי, גינה ירוקה שמהווה סוג של אפטר ל"ויקי כריסטינה" שנמצא ממול. אספתי את הדייט שלי, והתיישבנו בדיוק כמו אז, על הספסל, בניסיון לחוות את מה שהרגשתי אי שם בתור מתבגר.
מיקום:
מתחם התחנה הוא מקום אפרורי שלא מצליח להפוך למוקד בליינים מבוסס. נראה שדווקא בגלל שהוא ממוקם מתחת לקו הסואן של דרום תל אביב, הוא מהווה סוד בלייני כמוס לחוגגים שמחליטים לברוח מההיצע השחוק של העיר.
קהל:
חבורות סביב גילאי ה-25, יחד עם זוגות ותיירים שכבר הספיקו להתמכר לקונספט הישראלי, מתארגנים על כוסית ראשונה ב"בוסתן". הרבה סוגים של אנשים מגיעים לכאן, מה שיוצר פסיפס אוכלוסין מעניין מאוד. אנשים ממהרים לתעד את עצמם בסלפי לצד כמה סלבס מקומיים. איפשהו בין אמן אלקטרוני מוערך לפליט ריאליטי שכבר שכח בעצמו מי הוא, מצאנו גם מקום לשבת.
מוזיקה:
בעמדת הספסלים על הבמה, התחלנו לקשקש. כבר בתחילת סיפורי "די! אתה מכיר את...", הלכתי לאיבוד לצלילי הסט של נטע זאבי ומושיק. הם הגיעו לנגן לכבוד פתיחת ליין ההיפ הופ בשלישי של המקום. "Make 10", "Nice For What" ,"Candy Paint" ועוד כמה פנינים שחורות, הצליחו למשוך אותי למחוזות אחרים בדמיון. לבסוף, סיכמתי את דבריה עם "מדהים". היא חשבה שהצליחה למכור לי את רב המכר שהמציאה כרגע, אבל אני בכלל התרכזתי ב-"This Is America" של צ'יילדיש גמבינו. למרות זאת, העיניים שלה נצצו מאושר. נבנה כאן קליק.
וייב:
התחושה היא שהיחסים והמידות במקום הזה שורטטו במדויק ובעדינות: אין הרגשה של סליז למרות שזה פיק אפ בר; אין עשן חונק למרות שכולם מעשנים; כולם מזמינים כמויות של שתייה אבל לא תראו שיכור מוגזם אחד; ואנשים רוקדים ברחבה ובכל זאת כמעט ואין עומס.
כולם מתעדים זה את זה באינסטגרם, בין אם זה בסרטונים קצרים של הרמות, "בומרנג" של חברות מיישרות מבט אחת לשנייה או סתם תמונה מחמיאה של אוכל. הזרימה של ההיפ הופ, הבריזה של הקיץ (לכו כל עוד היא עדיין כאן), הקוקטיילים המשובחים והתאורה העמומה, מצליחים להרכיב את מסגרת הבילוי הברורה של המקום: אנחנו בפיק אפ בר אופנתי, נכון ונעים. הסקס נוטף מכל פינה, אם כי הוא בכלל לא בוטה. בדיוק כמו אז בגינה – אסור לפחד, מותר להתרגש וחובה לנסות. פעם זה היה גשר בשיניים, היום זה לגור עם ההורים, כל גיל והטרן אוף שלו, אבל היצר האנושי נשאר לנצח וצריך להתגבר על הכל.
לכיוון הבית:
עלינו על המונית, נרדמנו והתעוררנו אצלי בבית למחרת. לא דיברנו יומיים ואחר כך החלפנו עוד כמה מילים ואימוג'יז בלי משמעות כלשהי, וחזרתי ל"בוסתן". הפעם חזרתי עם חברים. חלקנו התרגשנו, חלקנו התבאסנו - כל אחד והמזל שלו.
מלבד האלכוהול והעיצוב המוקפד, כנראה שהגינה היא אותה גינה. היא הסמל לסוד הכמוס שאתה מחזיק בינך לבינה. זה תמיד מרגיש ראשוני ונכון, וכנראה שזה עובד עם מוזיקה שחורה. עכשיו כולכם יודעים, זה לא סוד. תנסו.
מחירים:
צ'ייסר ג'יימסון 29₪ / צ'ייסר ארק אשקלון 23₪ / מים מינרליים 14₪ / פלטת ירקות 67₪ / סלט כרובית 48₪