אקרד היא מכללה בסיינט פיטרסברג, פלורידה, שנותנת הזדמנות לסטודנטים המוזיקאים שלה להופיע באירועים של הקמפוס. עם השנים, יותר ויותר להקות ודיג'ייז מופיעים בקולג', אך למרות זאת – הגיוון המגדרי כמעט ולא השתנה.
בקה לווין היא סטודנטית שנה רביעית בקולג', ואחת מהדיג'ייז הנשים היחידות שמנגנות במסיבות של אקרד. לאט לאט היא הרוויחה יותר נסיון בעולם הדיג'יינג, ואז היא שמה לב לחוסר הגיוון שמתקיים בסצנה הזו. "אני לגמרי חושבת שהם [אקרד] יכולים להרחיב את האופקים שלהם ולהיות מגוונים יותר. רובם אנשים לבנים והטרוסקסואליים", טוענת לווין. "בבית הספר אנחנו גאים בעצמנו שאנחנו מקיימים שוויון לכל המינים, הגזעים והנטיות המיניות, אבל זה לא נראה ככה במוזיקה".
הדיג'ייז באקרד מנגנים באירועים כמו מסיבות אחווה, מסיבות חוף, ואפילו קרנבלים ונשפים במשך השנה, ובכל זאת, למרות שיש המון אירועים, נשים בקושי מנגנות במסיבות של הקולג'. "אני כאן כבר 4 שנים ואף פעם לא ראיתי אישה שמתקלטת", מספרת לווין. "אני חושבת שזו בעיה גדולה, ואני לא מבינה למה הענף הזה נשלט רק על ידי גברים".
לווין אינה היחידה ששמה לב להבדלים האלה. בריאן ג'ונס הוא פרופסור למוזיקה ומורה מן החוץ שמלמד את כיתת ה"Rock Lab", המעודדת סטודנטים מוזיקאים להיפגש יחדיו וליצור מוזיקה. לפי ג'ונס, הרבה מהלהקות מאוד פתוחות לגבי הגזע, המגדר והנטייה המינית, אך הוא לא רואה את אותו הדבר בקהילת הדיג'ייז. "בתרבות הדיג'יינג, זה ביג דיל שאין הרבה נשים שמתקלטות", אומר ג'ונס. "אני חושב שזה יהיה טוב שאקרד יתחילו לחשוב: למה כל הדיג'ייז שלהם הם גברים? מה גורם לדבר הזה לקרות?".
סם באנון הוא סטודנט לשנה שניה האחראי על בחירת המוזיקאים שינגנו באירועי הקמפוס. לפי באנון, הדרך שבה הוא בוחר מי יופיע היא באמצעות שליחת מייל להבעת עניין עם טעימות מהמוזיקה של האמנים, וכמה הם מקודמים ברשתות החברתיות. לכן, עקב אותה "בירוקרטיה", הגיוון של המוזיקאים המופיעים באירועי הקמפוס לא נמצא כל כך בסדר עדיפויות.
בכדי לפתור את הבעיה, ללווין היה רעיון: לערוך מסיבת "Pussy Power Hour", שבה במשך שעה כל הדיג'ייז תהיינה נשים. בתור סטודנטית ותיקה ששברה את הסטיגמה, היא מעודדת עוד נשים להופיע: "אני מקווה מאוד שנשים דיג'ייז יצאו החוצה. אני חושבת שזה יהיה ממש מגניב אם דיג'יית צעירה תיכנס להיררכיה, בגלל שהרבה מהדיג'ייז עוזבים השנה - אז זו הזדמנות ממש טובה".