השבוע סיימנו עם סייבר מאנדיי ובלאק פריידי, ימי הקניות הגדולים במהלכם נשברו כל השיאים ונקנו מוצרים בסדר גודל של 850 מיליארד דולר, עלייה של 10 אחוזים משנה שעברה. באמצעות מה הצרכנים קונים בדרך כלל? כרטיסי אשראי, ששולטים ברוב המוחלט של העסקאות. אך הבעיה בהם היא שהם מוגבלים למסגרת אשראי, ובחודש כמו חודש הקניות, בו האמריקאים מחכים למבצעים, מסגרת אשראי וחובות לבנקים הם צרה צרורה. בישראל יש את אותה בעיה, אך היא נפתרת באמצעות פנקסי צ'קים כמו בשכירות דירה. הפתרון הפיננסי הזה עוד לא עבר מהעולם, אבל הוא פותר את בעיית מסגרת האשראי, למרות שכנראה הגיע זמנו.
כדי לפתור את הבעיה הזו, הגיע לעולם קונספט חדש שנקרא buy now, pay later או בשמו המקוצר - BNPL. ה-BNPL הפך לטרנד הכי רותח בתעשיית הפיננסים היום. מדובר בעצם בשירות חוץ בנקאי, שמאפשר לקונים לרכוש מוצרים בשיטת תשלומים, מבלי לפגוע במסגרת האשראי של הבנק. 45% מהאמריקאים כבר קונים בשיטה החדשה הזו, כלומר כל אדם שני. בדרך הזו בעצם אנשים נעזרים באשראי לקניות ברשת, שמתנהל הרחק מהחברות המסורתיות כמו ויזה ומאסטר קארד.
השוק היום נשלט על ידי הדביט קארד וכרטיס האשראי, שעדיין מובילים ברמת השימוש בארה"ב, אך ה-BNPL נמצא כבר במקום השלישי אחריהם. ולמה הדבר הזה גורם? לזה שאנשים יקנו יותר, משום שמבחינתם יש להם עוד כסף למשוך - קצת כמו שיטת התשלומים בישראל. השימוש ב-BNPL הוא בעיקר עבור קניות בסכומים לא משמעותיים של עד אלף דולר. רוב המוצרים שנרכשים בדרך הזו הם מוצרי טכנולוגיה כמו סמארטפונים וכדומה.
ה-BNPL עושה מהפכה בשוק האשראי כי תנאי ההלוואה הם יותר נוחים, אך למוכרים מדובר באסון משום שנגבות מהם עבור השימוש עמלות גבוהות יותר. חברות ה-BNPL הן בעצם חברות אשראי חדשות שמתחרות בחברות הוותיקות, בגלל שהן מבינות שכוח הקנייה נמצא בידיים של הצרכנים ולא של הסוחרים. בנוסף, השירות הזה מתאים יותר לדור החדש, שהוא אינו שמרן כמו הדור הקודם שרגיל לכרטיסי האשראי.
כרגע הטרנד תפס בארה"ב, משום ששם אין דבר כזה אוברדראפט. מי שחורג ממסגרת האשראי שלו הופך מיידית לחייב משום שדירוג האשראי שלו נפגע, ויש לכך השלכות חמורות על יכולות בסיסיות כמו קניית רכב או בית. קדמו לארה"ב אוסטרליה ושוודיה, שהיא המעצמה של השיטה. שתיים מבין שלוש החברות המובילות בתחום הן משוודיה והשלישית מארה"ב. קלארנה השוודית היא החברה הגדולה מבין כולן. היא בעצם הגוף הראשון שפיתח את הרעיון על ידי המשקיע סבסטיאן סמיאטקובסקי. קלארנה היא גם האפליקציה השנייה הכי מורדת בעולמות הסחר האלקטרוני בארה"ב. בכך הפכה שוודיה לסיליקון ואלי הבאה אחרי ההצלחה של ספוטיפיי.
החברה השנייה בגודלה היא "אפירם" של מקס לבצ'ין, שנותנת שירותים דומים ונסחרת בבורסה ב-40 מיליארד דולר. הסיסמה שלהם היא "שלם בקצב שלך". לבצ'ין נחשב לחלק מ"מאפיית פייפל", קבוצה של צעירים בהם גם אילון מאסק, שמובילים את התחום הזה.
בינתיים סקוור, שהיא חברת סליקה חדשנית בפני עצמה, שיוסדה על ידי ג'ק דורסי, מנכ"ל טוויטר המתפטר, קנתה חברה נוספת שעוסקת בסליקת אשראי בשם "אפטר-פיי". דורסי, שהיה מנכ"ל גם של סקוור וגם של טוויטר במקביל, הודיע שהוא פורש מתפקידו בטוויטר. מה כנראה הסיבה? מתברר שדורסי שווה הרבה הרבה יותר בסקוור - מעל 100 מיליארד דולר, ובטוויטר הוא שווה 30 מיליארד.
בכל מקום בעולם קמים היום סטארטאפים של BNPL, ואפילו בישראל יש שירות כזה בשם בלנדר-פיי, באמצעותו אפשר לקנות באשראי חוץ בנקאי את המוצרים ולפרוס לתשלומים ללא פגיעה במסגרת האשראי. הדבר הזה לא היה יכול לקרות ללא אנשי ההון סיכון שהשקיעו בסטארטאפים. עד עכשיו כל הפתרונות אשראי היו תלויים בבנקים והם לא מימנו סטארטאפים שנלחמו נגדם. המשקיעים לא זרמו עם הבנקים והחליטו להתחרות בשוק האשראי, וכעת החברות האלה מייצרות שווי שוק מטורף. קלארנה למשל שווה היום 46 מיליארד דולר - יותר מבנקי הענק באירופה.
אם הבנקים נותנים רק קרדיט, המתחרה פשוט יכול להיות לתת שירותים מתקדמים ופלואידים יותר, וכך למשוך יותר לקוחות. אפילו בישראל, שנחשבת למתקדמת בעולם הפינטק, הבנקים מבינים שהם חייבים לעלות על הרכבת הזו כי הקרנות עושות במקומם את העבודה ומשקיעות בסטארטאפים שיתחרו בהם. כנראה גם פה זה עניין של זמן עד שהרגלי האשראי שלנו ישתנו.
כל אדם שלישי מחמיץ תשלום, גם בסטארטאפים החדשים, בגלל שאנשים מתפרעים בקניות ולא מצליחים לעצור. המדינה הראשונה שמתחילה להפעיל רגולציה בעניין הזה היא אוסטרליה, שם הממשלה מתערבת ואומרת שלא תאפשר לחברות החדשות האלה לנצל את הצרכנים. הממשלה האוסטרלית סבורה שאם הצרכנים לא יכולים לשלם זו גם בעיה של החברות עצמן שנותנות להם את האפשרות הזו. בבריטניה חברת הלייבור קראה להתחיל ברגולציה.
ייתכן שמדובר בתרבות כלכלית מאוד בעייתית של התנהלות כלכלית לא נבונה, ודור ה-Z והמילניאלס הם המשתמשים העיקריים שלה. פרופ' סקוט גלאוויי אומר שבסוף זה "ינשוך את האנשים האלה בחזרה בטוסיק", והוא מצביע בין היתר על הפחד של הדור הצעיר מהחוב כגורם העיקרי לבעיה. 33 אחוז מהצעירים בארה"ב חוששים מחוב בכרטיסי האשראי, אפילו יותר ממלחמה, ובינתיים 11 אחוז מהאמריקאים הצהירו כי השנה לא ישתתפו בחגיגות הקניות. האם זו בחירה או אילוץ?
>> בזמן שעבדתם, פרק 68: ספרות לא זולה: קרבות ה-NFT של טרנטינו