הדייטינג ברשת עובר בימים אלה מהפכה, משום שיש בעיה של ניגוד אינטרסים בין הרצון של האפליקציה לבין מה שאנשים רוצים. משתמש שנכנס לאפליקציית היכרויות רוצה זוגיות, אבל הוא משלם על הסווייפינג (החלקה), כלומר על השימוש. הסווייפינג משחק עם הדופמין במוח. כמו במשחקים, או באינסטגרם, המשתמשים מתמכרים להרגל, ואז מתקבלים אנשים שמכורים לעצם הסווייפינג, אבל לא מתקרבים לזוגיות.
הכישלון במציאת זוגיות הוא במובן מסוים האינטרס של האפליקציות - שרוצות שהמשתמשים יישארו בהן ולא יעזבו. הדבר הזה מתורגם גם לנתונים שמראים כי בין 50%-70% מהמשתמשים מתוסכלים מהשימוש באפליקציות היכרויות, משום שהם אינם מוצאים זוגיות.
אולי בגלל התסכול הזה נוצר כיום גל אדיר של אפליקציות חדשות תחליפיות לאפליקציות הוותיקות, כמו אלי הבוטית שפורחת כאן בישראל - מיזם מקסים שנועד למצוא בן או בת זוג לאנשים מתוך סביבת החברים שלהם.
כמו שהטינדר החליפה לפני 10 שנים את הדור הישן של האתרים הוותיקים למציאת זוגיות, דווקא טיקטוק הופכת בימים אלו לאלטרנטיבה, בגלל שהיא משנה את הכללים של איך אנחנו צורכים מדיה.
המשתמשים הוותיקים באתרי ההכרויות ודאי זוכרים כיצד אנשים היו כותבים על עצמם מגילות ארוכות, אך בעידן של היום זה כמובן כבר לא רלוונטי. החיפוש היום עבר לדור חדש של תמונות והשיפוט נעשה הרבה יותר ויזואלי.
הדור החדש של עולם ההיכרויות סובב סביב וידאו. הטירוף של הווידאו החל באופן די ספונטני בטיקטוק, והיום רווקים ורווקות מצלמים את עצמם רוקדים ומציגים תיאור של מי הם ומה הם בטקסט. בווידאו הם מצביעים על מילים שמראות פרטים עצמם - "זה הגיל שלי"; "זה המזל שלי"; "זה המאכל האהוב עליי".
הרבה מאוד מכל ההונאות של התמונות והפילטרים הצטמצמו בווידאו כי יותר קשה לרמות, והוא נותן גם תחושה יותר אותנטית. כל אחד מעלה וידאו של עצמו ויש יותר סיכוי להצלחה במציאת פרטנר מתאים, רק בזכות זה שניתן להכיר בני זוג חדשים שמצהירים על עצמם שהם מעוניינים בסוג כזה של היכרויות.
אנשים עדיין מחפשים את הדרך הנכונה להכיר. הנתונים העגומים מראים שהדייטינג און ליין לא ממש מצליח במטרה הזו, ומה שמאשש את זה הם נתונים לפיהם הסיכוי של זוגות שהכירו אונליין להתגרש הוא פי 6 מזוגות שהכירו בדרכים מסורתיות כמו בבר, בעבודה או בלימודים.
>> בזמן שעבדתם, פרק 98: טיקטוק ממשיכה לאיים על אינסטגרם
