1. מלשינים
נקלעתם לשיחת פייסבוק מעניינת שכללה טינופים על מישהו שאתם מכירים? אל תתייגו אותו בתגובות. אפשר להבין את הרצון לצפות בריב פייסבוק מתלהט תוך כדי נשנוש פופקורן, אבל זו באמת מלשנות קטנה ובזויה. בשכונה כבר הייתם חוטפים על זה כאפות.
2. מצלמים בסתר
נניח שראיתם מישהו ממש שמן באוטובוס או אישה עם שיער ממש מצחיק. צילמתם אותם בסתר כדי להריץ דאחקות בפייסבוק או באינסטגרם? יצאתם קטנים ודוחים. כן, גם אם לא רואים להם את הפנים. כי הם לא עשו לכם כלום, כי זאת בריונות וכי אם יעשו את זה לכם אתם תבכו חודש. לא כולל צילומי סלבס.
3. שולחים הודעות קוליות בוואטסאפ
כבר חשבנו שנפטרנו משיחות הטלפון, שהוחלפו בהתכתבויות שאפשר לנהל גם מהאוטובוס או לצד ילד שבדיוק נרדם. ואז הן פינו בחזרה את מקומן לשיחות, אבל כאלה שבהן רק אתם מדברים. איש לא יכול לקטוע אתכם באמצע המונולוג הנלהב שאתם נושאים לרמקול, ואנחנו נדרשים להאזין עד הסוף ואז לשלוח "חחחח" סמלי. אנחנו יודעים שאתם רוצים לשמוע רק את עצמכם, אבל למה להתיש אחרים בדרך?
4. ואלה ששולחים המון הודעות קטנות
כן, כן, וואטסאפ זה בחינם וזה מדהים. זה לא אומר שאנחנו נצלול עכשיו לזרם התודעה שלכם, שמורכב מעשרים הודעות שכל אחת מהן כוללת רק שתי מילים ואימוג'י. נסחו את המחשבות שלכם כמו בני אדם ושלחו הודעה אחת קוהרנטית וסבירה.
5. עושים פייסבוק לייב
כמה מעניינים אתם? לא מספיק כדי שכל חברי הפייסבוק שלכם, שהרגע קיבלו הודעה מעיקה על זה שאתם בלייב, יעזבו את כל מה שהם עושים ויתיישבו לצפות בכם. אם נקלעתם חלילה לפיגוע או שאתם בטריפ משוגע, אל תהססו, אנחנו כאן בשבילכם. אבל כל עוד שום דבר דרמטי לא קורה (ובואו נודה, שום דבר דרמטי לא קורה) פשוט תסתפקו בפוסט או תמונה.
6. מפלטרים
אינסטגרם, סנאפצ'ט, פריזמה – אין דבר שמלהיב בני אדם יותר מאשר ליצור תמונות של עצמם עם פילטרים, תוספות ושיגועים. אבל די, יש גבול למספר הפעמים שאפשר לתת לייק לאותה תמונה. אנחנו מבינים שמסעיר אתכם לבהות בעצמכם בגווני שלכת או עם אוזני חתול, אבל אין צורך לחלוק את ההתרגשות הזאת. חוסו עלינו.
7. צדים רווקות טריות
עברתְ פרידה כואבת ושינית את הסטטוס הזוגי לרווקה? צפי למבול של עופות דורסים שיתייצבו על מפתנך הווירטואלי ויתנדבו להפוך לריבאונד. הם לא יתנו לך אפילו יממה להתאושש לפני שישגרו הודעת "ממצב" במקרה הטוב, או דיק פיק במקרה השכיח. הישמרו, בנות. כי הלילה אפל ומלא בדושים.
8. מפיצים הודעות שרשרת
לא, וואטסאפ לא הולכת להיות בתשלום, ביל גייטס לא מחלק מחשבים בחינם וההצהרות המשפטיות שלכם מעניינות את פייסבוק בערך כמו הפרטיות שלכם. אנחנו בשנת 2016, תעשו גוגל לפני שאתם מעבירים עוד הודעת שרשרת מבהילה ושקרית. אגב, אם תשלחו את הפסקה הזאת לעשרה אנשים שאתם מכירים, מנכ"ל האינטרנט יטלפן אליכם אישית כדי למסור שאתם מטומטמים.
9. פוליטיקאים שחוסמים גולשים
ואנחנו לא מדברים על כאלה שחוסמים גולשים שקיללו אותם ואיימו להפוך את החתול שלהם לכרית. הכוונה היא לפוליטיקאים שסתם באתם להם רע בפייסבוק ובשאר הרשתות, כי שאלתם שאלות קשות או הטרלתם בקטנה עם בדיחות וממים. ביבי, דרעי, יאיר לפיד: אתם נבחרי ציבור וחייבים לנו תשובות. או לפחות את הזכות האזרחית לצעוק עליכם קצת ברשת ולהרגיש כמו צ'ה גווארה.
10. אנשים שאין להם מטען במשרד
זה לא באמת קשור לאינטרנט, אבל קולגות יקרות: אנחנו מצטערים שנתקעתם עם 9% סוללה כי שיחקתם פוקימון גו כל הדרך לעבודה. זה לא מצדיק את חמיסת המטען של אנשים אחראים ומלאי תושייה שהביאו איתם אחד מהבית. ולא, אנחנו לא מאמינים לכם שתחזירו אחרי זה. מטענים זה כמו מצית, אף אחד לא מחזיר. סורו בבקשה למרכול הקרוב למקום מגוריכם, שלמו עשרים שקלים על מטען משלכם ותתנתקו לנו מהווריד.
11. כותבים בוול בימי הולדת
מה שהתחיל כמחווה חמודה שפטרה אותנו מהצורך המעיק להתקשר לאנשים ביום חגם, הפך לתחרות מעייפת של שנינה, מקוריות וכישורי פוטושופ. איך תמצא עכשיו את שיר היוטיוב המושלם, המשפט הקולע או תמונת העבר המביכה שתנצח את כל מאות המתחרות? בואו נפטור אלה את אלה מבזבוז הזמן ומחרדת הביצוע, ופשוט נשלח הודעת וואטסאפ לקונית כמו חברים טובים באמת.
12. מחמיאים בהגזמה
"מהממת שאתתתתתת", מטיחות חברות פייסבוק זו בזו בכל פעם שאחת מהן מעדכנת תמונת פרופיל. הרצון להחמיא הפך כבר מזמן לחובה, והמחמאות עצמן הפכו להרמות קיצוניות. כל אחת היא מדהימה ויפהפיה והשראה ואמיצה. נהוג להתעצבן על פייסבוק בגלל תופעות כמו שיימינג, קללות וגזענות, אבל גם המחמאות האוטומטיות וחסרות הפרופורציה מעיקות. כי בסוף באמת תיראו נהדר בתמונת הפרופיל, אבל כבר לא תאמינו לאף אחד.
13. משתיקים קבוצות לשנה
השתקה זמנית של קבוצת וואטסאפ היא הכרחית כשרוצים להתרכז במשהו חשוב, כמו בהייה בסרטוני יוטיוב שבהם אוגר וכריש משחקים יחד. "השתק לשנה" זה כבר סיפור אחר: אם השתקתם מישהו לשנה, אתם ממש לא רוצים להיות איתו בקשר. לא רק לשמונה שעות או לשבוע, אלא בכלל. מדובר בפתרון ביניים שבו אתם נוכחים-נעדרים בחייהם של אחרים רק כי אין לכם אומץ להטיח בהם שהם בלתי נסבלים. במקרה כזה הדבר ההוגן והאנושי לעשות הוא להביע עמדה, גם אם היא כנה וכואבת, ופשוט לצאת מהקבוצה.
14. נודניקים בכמה פלטפורמות
העלית סטטוס נפלא וקיבלת מאות לייקים? ברכות. זה לא אומר שאותם אנשים צריכים לראות אותו שוב, רק בטוויטר ובגרסה מותאמת ל-140 תווים. זה חסר פאסון ומלא חשיבות עצמית. אם אתם לא סיינפלד, שידורים חוזרים זה פשוט לא לגיטימי.
15. מקשרים לסרטון המלא
הנה עשרים שניות מפרסומת לבנק דיסקונט. רוצים לראות עוד שתיים וחצי דקות? היכנסו ללינק הזה. או שלא. כי ברצינות, למי אכפת? למה שנשקיע כל כך הרבה משאבים נפשיים כדי לצפות בגרסה מלאה של משהו, ועוד פרסומת? או שתשימו אותה פה או שתעופו לנו מהפרצוף.
16. שולחים הודעות פוש
פעם הודעות הפוש, שנשלחות לסמארטפונים מאתרי החדשות, היו שמורות לפיגועים ושחרורי גלעד שליט. היום האתרים כבר לא מחכים שתיכנסו אליהם, הם שולחים יד וגוררים אתכם פנימה בשביל עוד פפראצי של שיר אלמליח. ולפני שאתם שולחים את הטוקבק הזועם – כן, גם מאקו חוטאים בזה. וכן, יכול להיות שתקבלו פוש תחת הכותרת "הדברים הכי מעצבנים באינטרנט – תחקיר מיוחד".
17. משמיצים עבודות קודמות
הפיתוי גדול, ברור, במיוחד אם היחסים נגמרו לא משהו. אם מקום העבודה עשה לכם עוול ונתקלתם בבוס מתעלל – אנא, הזהירו אחרים. אבל אם סתם לא הייתם מרוצים, עברתם למתחרים ועכשיו אתם מאושרים, למה סתם ללכלך? זאת מדינה קטנה ובעוד שנתיים תעבדו שוב עם אותם אנשים. בינתיים הקולגות שהשארתם מאחור, שאת חלקם אולי תרצו לפגוש לקפה מתישהו, צריכים לקרוא פוסטים מתנשאים על זה שהם עובדים במקום פח ואיזה מביך זה בשבילם.
18. לחוצים במסנג'ר
שלחתם הודעה בפייסבוק מסנג'ר? חכו לתשובה. היא יכולה להגיע בתוך עשר דקות או חמש שעות. כי בואו, כולה מסנג'ר. לענייני עבודה דחופים יש את המייל המשרדי, ואם זה באמת דחוף להתקשר. לחוצי המסנג'ר לא מודעים לחוקיות הבסיסית הזאת. הם מתבאסים נורא כשאתם לא שמים אליהם לב מיד, וכשכבר תפתחו את חלון השיחה תמצאו בו עוד הודעה פאסיב-אגרסיבית, שמורכבת מסימני שאלה בלבד. דרכי טיפול מומלצות: סימן שאלה אחד? תחזירו תשובה אחרי יום. שני סימני שאלה?? יומיים. שלושה סימני שאלה??? בלוק.
19. הולכים לאירועים בסביבתך
וגרוע יותר: אנשים ש"מתעניינים" באירועים בסביבתך. הם אפילו לא הולכים אליהם, סתם רואים לנכון לציין שזה עבר להם בראש ולכן מצדיק נוטיפיקציה. גם ככה פייסבוק אחראי לרוב תחושת הפספוס בחיינו (הידועה גם כפומו), וזאת באמת הדרך הכי פשוטה לגרום לה. הנה אירוע, הוא קרוב אליך, אנשים שאתה מכיר הולכים אליו ובטח יהיה להם שם מדהים וכולם יצברו חוויות לכל החיים. אבל זה בסדר, תישאר בבית לראות "צומת מילר" ולאכול פריכית. לוזר.
20. אמנים שמבקשים לא לצלם בהופעה שלהם
סליחה באמת, אדון לואי סי.קיי, שהאייפון שלי פוגם בחוויית ההופעה שלך. אבל אני לא יוצאת מכאן בלי וידאו שלך מזיע בעניבה. הופעה טובה יוצרת זיכרונות מדהימים, ואתם יודעים מה הדרך הכי טובה לחזור אליהם? תמונות וסרטונים. אמנים יקרים, וגם מעריצים שלועגים לנו כי אנחנו מעזים לצלם את השיר שבגללו הגענו לפארק הירקון באוגוסט – הניחו לנו. תנו לנו להחליט לבד איך תראה חווית ההופעה שלנו. שילמנו 450 שקל לכרטיס, המינימום שאתם יכולים לעשות זה לתת לנו לעזוב עם תמונה.
21. מצלמים סרטוני טייסטי
הטרנד החמוד של סרטוני ידיים מבשלות היה בהתחלה די כיפי. אסקפיזם מרגיע ומרענן משגרה שוחקת של סטטוסים זועמים ואייטמים חדשותיים על שערוריות רשת שיצרו אותם סטטוסים זועמים. אבל האמת שנמאס לראות עוד ערבוביית נאצ'וס-חלפיניו-שוקולד קמה לנגד עינינו בלי שום עידון, אסתטיקה או יומרה קולינרית. בואו נחזור לבשל איש איש בפרטיות מטבחו, מקסימום נעלה תמונה אחר כך.
22. נוזפים במי שבוהה באייפון
נכון, קצת מצחיק לראות מהצד שולחן חברים שבו כולם עסוקים במסכים הקטנים בלי להוציא מילה, אבל לקטר על זה? כמה טרחן וישן אפשר להיות? אם נפגשת עם מישהו והוא לא מוציא את הראש מהטלפון זה לא אומר רק שהוא חסר נימוס, אלא גם שאתה לא מאוד מרתק. אז אל תתלונן, תעניין.
23. טכנופובים
אם להאמין לכמה היסטריים, בקיץ 2016 פוקימון גו הפילה את כולנו מצוק. קצת לפני כן בליינדספוט גרמה לכל הילדים להתאבד, ולפניה הרכילויות בסיקרט הרגו את כולנו מבפנים. בעולם יש ערימה עצומה של נודניקים זקנים שרוצים לאכול לכם את הראש על האינטרנט ויעשו זאת, כמובן, באינטרנט. אז תראו: סופו של כל משחק להתפוגג, וכל אפליקציה זוטרה תימאס בתוך חודשיים גג. רשתות חברתיות לא גורמות לאנשים להתאבד, אנשים אחרים כן, וכך זה היה תמיד. לראות בכל חידוש רשת סכנה זה גלגול עדכני לחשש מטלפונים ניידים, מהטלוויזיה וממכוניות. קחו כרכרה ועזבו אותנו בשקט.