כשפייסבוק רכשה את אינסטגרם בעסקת ענק של מיליארד דולר, אף אחד לא הרים גבה. כבר אז אינסטגרם הייתה אחת האפליקציות הלוהטות לאייפון, והרכישה התבצעה שבוע אחרי שהיא השיקה גרסה לאנדרואיד וגרפה כמיליון משתמשים ב-24 השעות הראשונות, אנשים שפשוט מוכרחים לצלם את עצמם במעלית או לתעד את הנעליים שלהם על המדרכה.
אבל כשטוויטר החליטה לרכוש באוקטובר 2012 סטארט אפ קטן בשם Vine, בעסקה שמוערכת במיליון דולר בסך הכל, כולם היו בטוחים שהיא קנתה חתול בשק. רכישות של סטארטפים הן עניין שבשגרה עבור ענקיות הרשת, שתמיד מחפשות את הטכנולוגיה הבאה, אבל לא רק שבמועד הרכישה האפליקציה לא הושקה עדיין ובכלל לא היו בה חברים, הרי שאיש לא באמת ידע מה היא עושה.
זה לקח חודשים ספורים של פיתוח האפליקציה להשקה והטמעה שלה לתוך המערכת של טוויטר, ובינואר השנה השיקה טוויטר את ויין, שנחשבת בעיני רבים לצעד הגדול הבא בעולם האפליקציות השיתופיות, זה שייקח את היצירתיות המבורכת שלכם מהתמונות באינסטגרם, וישדרג אותה לעולם של אפשרויות בלתי מוגבלות.
ויין, שכרגע קיימת רק בחנות האפליקציות של אפל (אין צפי מתי תושק לאנדרואיד), מאפשרת לכם לחלוק עם העוקבים שלכם בקלות יתרה סרטוני וידיאו באורך מקסימלי של שש שניות בלבד בממשק בסיסי ופשוט לתפעול – כשלוחצים על המסך האפליקציה מצלמת, והמשתמש יכול לערוך בעצמו את הווידיאו הקצר תוך כדי צילום. כשהסרטון מוקרן, הוא חוזר על עצמו בלופ אינסופי, מזכיר שימוש ב-Gif נע, מה שהופך את הסרטונים של ויין לנוסטלגיים מצד אחד וחדשניים מצד שני. בתקופה שבה פייסבוק ואינסטגרם מרגישים משעממים ולפעמים גם מיושנים – ויין הקטנה מציעה אלטרנטיבה מרעננת.
ארבעה חודשים בלבד מההשקה, הפכה האפליקציה לרשת חברתית בועטת. חלק מהמשתמשים עדיין מנסים ללמוד איך חולקים את החיים שלהם בווידיאו קצרצר, אבל לצדם יש כבר כוכבי ויין שעושים בה שימוש מפעים וזוכים למיליוני לייקים. למרות שבוויין לא מוסרים את מספר המשתמשים, הם מוכנים לגלות שמעל 2,000 סרטונים מועלים לאפליקציה מדי שעה.
הכוכבים החדשים של הווידיאו החברתי
השבוע יצאה ויין מהמקום הנוח שלה בסמארטפון, ונחתה בפסטיבל הקולנוע המפורסם בטרייבקה. שם, בניו יורק, נפתחה לראשונה קטגוריה חדשה של פרסים לסרטון הוויין הטוב ביותר. התחרות נקראת #6SECFILM, ובפסטיבל ניסו לעודד יוצרי סרטים ליצור סרטונים מיוחדים לתחרות. "אתה יכול לספר סיפור שלם בשש שניות", אמר על האפליקציה רוברט דה נירו, המקים והמייסד של פסטיבל טרייבקה, והסביר שהוא שמע על האפליקציה מחבר שלו, השחקן והיוצר העצמאי אדם גולדברג, שיצר כמה דמויות בוויין וצחק שמאז יש הרבה יותר עניין בקריירה שלו.
על המקום הראשון בתחרות מתמודדים 400 סרטונים בני שש שניות מרחבי העולם המקום, וכל זוכה יקבל בין 100-600 דולר לכל דקת צילום. המעמד הזה מציב את וויין בתור מועמדת אמיתית להפוך להיסטריה.
דום הופמן, אחד מיוצרי האפליקציה, הסביר בראיון לניו יורקר את סוד הקסם. "הפוסטים של ויין הם הגרסה המקוצרת של משהו הרבה יותר גדול. הם חלון קטן לאנשים, מקומות והרעיונות שמרכיבים לנו את החיים". הסרטונים, אגב, מוצגים בלופ אינסופי, קונספט שליווה את האפליקציה מתחילת ימיה. "מאחר שזה כל כך קצר, זה מרגיש לא שלם בלי הלופ. זה מרגיש כמו רגע שקורה שוב ושוב", הסביר הופמן והוסיף "הפוסט בוויין ממש לוקח אותך לשם, אתה מרגיש כאילו זה מתרחש בחיים האמיתיים".
הופמן עבד עם ראס יוסופוב על האפליקציה במשך שנה לפני שהשניים נקנו על ידי טוויטר. בינתיים הרכישה הזאת עושה להם רק טוב. באפריל הפכה ויין לאפליקציה החינמית הכי מורדת בחנות האפליקציות של אפל, כשהיא מביסה את אינסטגרם, פייסבוק וגם את האפליקציה של טוויטר בעצמה.
"רציתי להיות יוצר קולנוע כשהייתי ילד", מספר הופמן. "כשהייתי בן 13 לקחתי את כל הכסף שקיבלתי ליום ההולדת שלי ובזבזתי הכל על ציוד וידיאו. ביליתי כל אותו הקיץ בעשיית סרטים". את ויין, הוא מעיד, הוא תכנן ממקום של יוצר קולנוע לא ממומש. "זה מאפשר לך לחתוך נורא בקלות. זו היחידה האטומית של הסרט. זה מאפשר לך לדחוס נרטיבים ולהשתמש בקיצורים לספר סיפור בצורה מאוד מעניינת".
במובן מסוים ויין היא חברת הפקה שלמה באפליקציה אחת, אבל היכולת לצלם סרטון קצר ולערוך אותו תוך כדי היא צורת תקשורת שעדיין צריך להתרגל אליה, וצילום של סרטון ויין מעט יותר מורכב מצילום פריים שאתם מעלים לאינסטגרם. הפיד דומה לזה של אינסטגרם – גוללים עם האצבע, צופים בסרטונים של האנשים שעוקבים אחריהם ברצף, עושים לייק או מתעלמים ועוברים הלאה. גם החיבור החברתי דומה – המשתמש שמעלה סרטונים מקבל נוטיפיקיישנס וחדשות על לייקים שקיבל או על עוקבים חדשים. רשת חברתית, כאמור, רק עם הרבה יותר אופציות.
אבל מי שהצליח לפצח את השימוש באפליקציה – מרוויח. לוויין יש כבר כמה משתמשים שנחשבים לכוכבי האפליקציה, רובם שחקנים וקומיקאים שמצאו בה מפלט חדש ליצירתיות שלהם. אדם גולברג, שגם שופט בתחרות של וויין בפסטיבל טרייבקה, אמנם שיחק בסרטים כמו "להציל את טוראי ראיין" או "טריפ נעורים", אבל לאחרונה הוא מצליח לקבל כותרות דווקא בזכות הסרטונים המאוד מקוריים ומושקעים שלו בוויין.
"היה לי ברור מהרגע הראשון למה האפליקציה הזאת נועדה", אומר גולדברג בראיון למגזין blackbook, "זו אפליקציית אימה. כשאתה מפרק את זה, עם יכולות הסטופ-אקשן שלה, היא פשוט מושלמת לסרטוני אימה קטנים". גולדברג יוצר אופרת סבון סביב הרעיון שהבית הוא לא תמיד המקום הבטוח ביותר. זהו סיפורו של אדם שהופך להיות מבוטל על ידי אפליקציה באייפון. "אני לא מבין איך לאנשים אכפת מהסרטוני שש שניות שלי פתאום. כל הסרטים האחרים שיצרתי במהלך השנים היו 45 דקות שלמות של וויין", הוא אומר בניסיון לנסות לפענח את ההצלחה הפתאומית שהוא חווה כיוצר, אחרי שנים שבהם הוא כותב, מביים ומשחק.
עוד כוכב שגילה חיים חדשים בוויין הוא וויל סאסו, שחקן וקומיקאי שהתפקיד הגדול ביותר שלו היה בסרט "שלושת הסטוג'יס" של האחים פארלי. עכשיו הוא התגלה מחדש וזכה למעריצים רבים בזכות סדרות המערכונים השונות שלו בוויין. מעריצים אפילו הוציאו מתוך הוויין שלו סרטוני יוטיוב שאוספים את כל המערכונים השונים, ואלה זוכים למיליוני צפיות מחוץ לאפליקציה. באחת מסדרות המערכונים של סאסו הוא מגלה כי הוא מפיק מתוך הפה שלו לימונים. הסדרה הזאת גררה חיקויים רבים, ואנשים לא מפסיקים לשלוח לו תמונות של לימונים בוויין ובטוויטר. בהאפינגטון פוסט הגדירו את הוויין של סאסו "יצירת מופת". ב-gawker אמרו שהוא לבדו מצדיק את קיומה של הרשת החברתית כולה.
ויין הוא מקום פורה מאוד לקומיקאים שמשתמשים ביכולות הווידיאו הפשוטות לצלם מערכונים. ההגבלה של שש השניות והחזרתיות רק עוזרת להוציא מהם יצירתיות יתר. סטיב אג'י, ששיחק במופע של שרה סילברמן, משתמש בפלטפורמה על מנת לנהל ראיונות נוקבים, גם אם קצרים למדי, והקומיקאי ג'ייק פוגלנסט, למשל, משתמש בוויין על מנת להריץ את החתול שלו לקבל סדרת טלוויזיה משלו.
בוויין יש גם כמה כוכבים ישראלים, ביניהם וניה היימן, הבמאי של "בקיצור", שגילה את האפליקציה לפני חודשיים וטוען שהיא מכלה את זמנו מאז. "לוויין יש קונספט מאוד מעניין", אומר הימן. "מצד אחד אתה יכול ליצור בשש שניות סיפור קצר שלם, ומצד שני ליצור סיפור שלא נגמר. בוויין אין לך מצלמה טובה, ואתה לא יכול לערוך ולהעביר עיבוד מחשב, והמוגבלות הזאת יוצרת דברים מעניינים וספונטניים".
מה הפוטנציאל של ויין כרשת חברתית?
"קודם כל העניין החברתי בה הרבה פחות מעיק מפייסבוק. אתה מעלה סרטון, אנשים רואים, אוהבים או לא אוהבים, מקסימום כתבו תגובה. וזהו. חוץ מזה יש הרבה דברים פה שאנשים יאהבו. גם האפשרות ליצור סיפור בלי ללמוד עריכה, וגם זה שאתה צריך להתאמץ, ובשביל הרבה אנשים שאוהבים ליצור זו התעסקות מדהימה. זאת אפליקציה שתמשיך להתפתח ולגדול, אבל צריך לזכור שיש גם אנשים שאוהבים דברים פשוטים, שכל מה שהם רוצים זה לעשות share".
להיות חלק מהחיים של מישהו אחר
אבל איפה שיש אינטרנט, יש גם פורנו. למעשה, אחד הדברים הראשונים שהצליחו בוויין היה פורנו. משתמשים רבים אימצו את יכולות שיתוף הווידיאו הפשוטות של האפליקציה החדשה על מנת להפיץ פורנו בטוויטר. אמנם פורנו של שש שניות לסרטון, אבל מספיק בשביל לעורר שערורייה. האשטגים שנשאו שמות חיפוש לפורנו הניבו תוצאות רבות, ואפל שינתה בתוך כמה ימים את הגבלת הגיל להורדת האפליקציה ל-17 פלוס, דבר שמאוד פגע בהשקה של ויין.
מאז החליטו בויין לשנס מותניים ולחסום ולהוריד סרטונים פורנוגרפיים מהאפליקציה. החברה אימצה את הקו של אינסטגרם בכל הנוגע לפורנוגרפיה – לא ניתן לחפש נושאים הקשורים לפורנוגרפיה, כל משתמש יכול לדווח על שימוש לא הוגן, והרשת רשאית להוריד את הסרטון מהשרתים שלה ולהזהיר את המשתמש. כך הופכת ויין נקייה גם לילדים, ואחרי הכל, צעירים הם קהל היעד הכי נחשק לרשתות חברתיות – הם נוטים לאמץ טכנולוגיות חדשות שנתפסות בעיניהם כ"מגניבות", קל ונוח להם יותר מכולם לשתף את החיים שלהם, ובעיקר קל למכר אותם.
וכמובן שאי אפשר לדבר על רשת חברתית מבלי לדבר על הפוטנציאל המסחרי שלה. הרבה מותגים כבר שמחים על המקום שמאפשר להם לפרסם מוצרים בלי שום תיווך, והפורמט מחייב אותם לחשוב על דרכים יצירתיות ליצור פרסומות קטנות ויעילות. גאפ, למשל, הציגו את קולקציית הג'ינס שלהם מ-1969 ועד היום בסרטון ויין אחד; קולומביה הכריזה על רשימת השירים באלבום המצופה של דאפט פאנק בעזרת ויין. אתרים יכולים להוציא בקלות את סרטוני הוויין האלה מהאפליקציה אל תוך האתר שלהם, וזה עוזר לוויין לפרוס כנפיים. המפרסמים, לעומתם, מקבלים פרסומת באתר מבלי לקנות בכלל באנר.
גם עיתונאים מנסים את הכלי החדש הזה ומעבירים דיווחים חיים ממקום התרחשות. עיתונאית טורקיה עלתה לכותרות אחרי שהגיעה לזירת הפיגוע בשגרירות ארצות הברית באנקרה ודיווחה בוויין ובטוויטר ממקום האירוע. הניו יורק טיימס העביר את הדיווחים שלה בחשבון הטוויטר שלו, וסיפר הצצה בלעדית למקום האירוע.
בין כל הקצוות הללו, הפורנוגרפי, המסחרי, החדשותי והאמנותי, יעמדו המשתמשים הפשוטים, אלה שאין להם שאיפות או יכולות לייצר סרטוני ויין שיזכו בפרסים אלא רק רוצים לשתף את החיים שלהם בצורה קצת יותר מקורית. ויין עדיין לא הצליחה להשתלט על הקבוצה הזאת בהמוניה, אבל זוהי רק ההתחלה עבורה. לאינסטגרם לקח יותר משנה לתפוס תאוצה אמיתית.
באתר Vine peek אפשר לצפות בסרטוני ויין רנדומליים שמועלים בשניות אלה לרשת החברתית. הצפייה בסרטונים מגלה עד כמה החוויה של ויין מרגישה אינטימית יותר מכל רשת חברתית אחרת. אתה שומע, רואה, ומרגיש שאתה חלק מהחיים של מישהו אחר. אתה יכול לקבל חלון, צוהר קטן לעולם אחר משלך. יש בזה משהו הרבה יותר צבעוני, חי ומרגש מכל תמונת אינסטגרם או סטטוס בפייסבוק.
נכון לעכשיו ויין היא נירוונה של רשתות חברתיות. האם היא תצליח להיות הדבר הגדול הבא אחרי אינסטגרם? ימים יגידו. מה שכן, נראה שאי אפשר להתחמק ממחזור החיים של הרשתות החברתיות. בהתחלה מסקרנות, אחר כך שורצות במומחי רשתות חברתיות ומשמשות כפלטפורמה לקידום עצמי ובסוף מזדקנות ומתחילת לשעמם. זה קורה לפייסבוק, זה קורה לטוויטר, זה בוודאי גם יקרה לאינסטגרם. כרגע ויין היא הבטחה, אבל גם לה יש פוטנציאל לאכזב, להתבגר, להתברגן ולשעמם. בקצב של הצריכה הנוכחי שלנו, היא יכולה לעשות את זה אפילו מאוד מאוד מהר.