כשניר גייסט היה בן 15, הוא קיבל שיחת טלפון מפתיעה. על הקו היה בכיר במיקרוסופט ישראל, והוא ביקש מגייסט הצעיר לייצג את החברה בוועדת הכנסת בנושא אינטרנט ומדיה. "הם הגיעו אליי כי עבדתי איתם על כמה פרויקטים, עשיתי להם אתר פנימי", מסביר גייסט. "יום אחד הם פשוט התקשרו, אמרו שיש ועדה על נוער ורצו שאגיע כדי לייצג את הפעילות של מיקרוסופט בתחומים האלה".
אחרי הביקור המוצלח במשכן, גייסט הפך לאורח קבוע בוועדה, ועד מהרה שמו החל להתגלגל במשרדי מיקרוסופט עד שהגיע לאוזנם של ביל גייטס וסטיב באלמר. "אחד מהפרוייקטים שעשיתי לחברה זכה להרבה תהודה במיקרוסופט העולמית, וביל גייטס העניק לי פרס באופן אישי. בעקבות זה היו מעלים אותי לשיחות ועידה כדי לייעץ, לעיתים גם ביל נכח בהן".
ביל? ייעצת לביל?
גייסט נבוך. "אפשר לחשוב שהוא היה מתייעץ איתי כל בוקר איזה דגנים לאכול. זה באמת היה ברמה הכי מקצועית. זה גם היה מביך למדי. הייתי בן 15, צעיר מאוד, ולדבר באנגלית בשיחה רשמית זה היה סיפור אחר. יום אחד קיבלתי שיחת טלפון מאמצע ישיבת הנהלה בסניף של מיקרוסופט בצ'כיה. זה היה ספונטני, אף אחד לא הכין אותי לזה בכלל. התברר לי שאני על הקו, על ספיקר, באולם מלא באנשים. אומרים לי 'בוא תציג את עצמך'. באותו רגע אתה לא זוכר אנגלית ומתחיל להישמע כמו אימא שלך שמגמגמת בטיול בחו"ל".
איך התגברת על זה?
"בשביל לא לעשות לעצמי פדיחות, בעיקר בשיחות ייעוץ עם ביל גייטס, דאגתי להכין מראש את המשפטים שאני אומר. זה מצחיק, כשאתה מתכונן לזה אתה מכין לעצמך טקסטים שתוכל מהר לשלוף ושעדיין יישמעו מדוברים ולא כתובים כשאתה מקריא. די משעשע".
כמה אנשים יש בשיחה כזו עם ביל?
"יש ארבעה אנשים לפחות, ויש שיחות של עשרה אנשים. רוב הזמן אדם אחד מדבר וביל מקשיב".
בגיל עשר הוא כבר הספיק לפרוץ לכמה אתרים גדולים, ולהבין שאם הוא יכול – אז כל אחד יכול, ועד מהרה סיפק שירותי אבטחה לכל הבנקים בארץ, הרבה לפני שחבריו ידעו מה זה דמי כיס.
בגיל 15, כשכבר כיהן על תקן יועץ ליו"ר מיקרוסופט, עשה גייסט את הפריצה הגדולה – הוא מצא דרך להמציא את האנטי וירוס מחדש. הוא עזב את התיכון, בנה תוכנית פיתוח, גייס השקעות של מיליון שקל מאיש העסקים גיל אגמון וראש אגף המודיעין לשעבר עמוס מלכא – ונסע ביחד עם אחיו הגדול עופר, שותפו לחברה, לשנתיים לבוקרשט כדי לפתח את המוצר. גייסט חזר עם אבטיפוס ל-paranoid – תוכנת האנטי וירוס המהפכנית שלו, והיום, בגיל 24, הוא נחשב לאחד מאנשי אבטחת המידע הטובים ביותר בעולם. גאון? לא אם תשאלו אותו.
"לא הסתדרתי עם הילדים, רצו לתת לי תרופות"
השאלה אם גאונות היא ברכה או קללה מעסיקה את מיטב המוחות המתווכחים. ההערכה היא כי מבין 32 הגאונים הגדולים בכל הזמנים, 90 אחוז מהם לקו בהפרעות אישיות, הפרעות תקשורת או מחלות נפש. את גייסט אפשר לאפיין כבחור ביישן, שאפתן וצ'ארמר לא קטן, אבל כנראה שהוא מתרחק מהגדרות לא רק מחמת הצניעות. ובכל זאת, לא כל ילד בן שש מתקן את המחשבים של השכנים. "מאז שהתחלתי לשחק עם רכיבי מחשבים, וניסיתי להבין מה קורה שם בפנים, לא כל כך עניין אותי מה שקורה בחוץ, מחוץ למחשב ומחוץ לחדר שלי", הוא נזכר. "כל הילדות שלי התנהלה מול המחשב, ואין ספק שהיא לא התאפיינה בחיי חברה סוערים".
המורים חששו שמשהו אצל הילד לא בסדר. "אבחנו אצלי בעיות שלא קיימות כי לא הסתדרתי עם הילדים. רצו לתת לי תרופות. ההורים לקחו אותי לאבחון והבאתי תוצאות אינטלקטואליות סבירות. הייתי בטיפול ומתישהו זה נפסק, אמרו להורים לי שהם יכולים להיות רגועים, שהילד יגיע רחוק"
מהר מאוד החדר של גייסט הפך לחמ"ל. חלק גדול מהחברים הווירטואליים שרכש ברשת התאגדו לקבוצה גדולה בשם "ניוטרון", וגייסט ניהל אותם מחדרו הקטן. "חייתי בצ'טים ברשתות ה-IRC (רשת הצ'ט הראשונה באינטרנט – ע.ס). "מצאתי במחשב את מה שהיה קשה למצוא במציאות. שם שפטו אותי בעיקר על הידע שלי, נושאי השיחה וכושר ההתבטאות. במקום הזה היה קל מאוד לבסס מעמד חברתי".
אחיו הגדול עופר, אז חייל משוחרר, נרתם למהלך ומכר את האופנוע שלו ב-20 אלף שקל שהספיקו למימון הראשוני. "הוא ראה שאני בודד, וכמה שאני מחובר למחשב, והוא האמין במה שאני עושה". הכסף הושקע ברכישת שרת ומרכזייה. "היה לנו נתב שיחות עם הרבה מאוד שלוחות – שיווק, מכירות, הנהלה, תמיכה טכנית – הכל הפנה לחדר שלי. סיפקתי שירותי תמיכה טכנית של 24 שעות. אנשים שאלו למה תמיד ניר עונה ולמה הוא נשמע ישנוני מאוד".
כשהיה בן 14, ההורים החליטו לעזוב את הקיבוץ ולעבור להרצליה. "הם לא יגידו את זה, אבל הם עזבו בגללי, כי בסך הכל היה להם טוב שם". בעיר היה נדמה שהעניינים מתחילים להסתדר, גייסט אפילו רכש חבר מציאותי, אבל הוא לחלוטין איבד עניין בלימודים. "הייתי תלמיד כזה גרוע", הוא מגחך, "לא הייתי מגיע למבחנים אפילו כדי להיכשל בהם. הראש שלי כבר היה עמוק בתוך החברה". בסוף כיתה י' גילה שהשאירו אותו כיתה, והחליט לפרוש.
פשוט באת ואמרת להורים, 'אני לא הולך יותר לבית ספר'?
"ממש ככה. שאלתי את אמא כמה כסף אני צריך להביא הביתה כדי שהיא תשחרר אותי מהלימודים והבטחתי שיום אחד אשלים תואר".
איך תעשה תואר בלי בגרות?
"בגיל 10 למדתי באופן עצמאי בטכניון וצברתי כמה נקודות, אז נראה לי שיהיה בסדר. אני לא יודע איפה הייתי היום אם ההורים לא היו זורמים עם זה. כדי להצליח הצלחה יוצאת דופן, אתה לא יכול ללכת במסלול שהוא לא יוצא דופן".
הלוחש למחשבים
היום גייסט עומד בראש "ניוטרון", ומציע מוצר שנחשב בקרב מומחים בתחום לפריצת דרך בינלאומית שמקדימה את זמנה. שווי החברה נאמד בעשרות מיליוני דולרים, וגייסט עצמו מנהל צוות של שמונה אנשים שמבוגרים ממנו בעשור. "מעולם לא הסתדרתי במסגרות, והיחידה והראשונה שהצלחתי להשתלב בה היא החברה שאני מנהל בעצמי", הוא מבהיר. "אני לא מסוגל לחשוב על עצמי כשכיר אצל מישהו אחר, כי גם בלי קשר לקבלת מרות ולמשמעת עצמית, המשמעות תהיה לא לממש את החלומות והרעיונות שלי".
בימים אלה, טכנולוגיית האנטי וירוס שפיתח, "פרנואיד", החלה להיות מותקנת במוסד הפיננסי הממשלתי המותקף ביותר בישראל (שאת שמו אסור לחשוף מטעמי ביטחון). "הם טוענים שם שיש עשרות אלפי ניסיונות תקיפה בחודש, הם גוף בסיכון גבוה וכמהים לפתרון", אומר גייסט.
בקרוב ה"פרנואיד" תגן גם על המערכות של אחד מארגוני הביטחון השמורים בישראל, וגם על חברת אבטחה פרטית בינלאומית. גייסט יותר ממרוצה. המטרה העיקרית שלו הייתה להתקין את התוכנה במקומות הכי רגישים שיש, בעיקר כדי שהעולם יבין עד כמה היא מתעלה על כל שאר השחקניות בשוק. "פתרנו בעיה שהעולם היה צמא לפתור", הוא אומר בביטחון. "אנחנו מצליחים לזהות איומים שלא ניתן היה לזהות עד היום. מה שקרה בכור באירן? (לפני מספר חודשים תקפה תולעת את המחשבים בכור האטומי – ע.ס) המערכת שלי הייתה יכולה לזהות ולהתריע מפניו קודם לכן היא אם הייתה נמצאת אז בשימוש".
להבדיל מתוכנות האנטי וירוס הקיימות היום, שיודעות לזהות וירוסים ואיומי סייבר למיניהם רק לאחר שהם כבר תקפו איפשהו בעולם ונכנסו לארסנל העדכונים שלהם, "פרנואיד" של גייסט יודעת לזהות גם את מה שהיא לא יודעת. "היא לא צריכה להכיר את האיום כדי לעצור אותו", הוא מסביר, "יש לה אינטליגנציה. היא בודקת האם כל פעולה שנעשית במחשב היא הגיונית, היא יודעת ממש להבדיל בין טוב לרע. הרי בסופו של דבר, אין הבדל טכני בין וירוס לתוכנה רגילה למעט הכוונות שמאחורי הקוד. כשווירוס או תוכנה רגילה מוחקים קובץ, התוצאה במחשב זהה. פרנואיד יודעת לזהות את הכוונה הזו".
גייסט מודה שמחשבים הם טיפשים גמורים, אבל את המערכת שלו הוא לימד ממש לחשוב –הוא פיתח שפת תכנות חדשה שמייצגת דפוסי התנהגות של מחשב ומממשת תובנות, וקרא לה Behavior Patterns Map, או BPM , ולמקשיב מן הצד זה נשמע כאילו הוא מדבר בכלל על בני אדם, ולא על מחשבים. "יש אנשים שהגדירו אותי כסוג של פסיכולוג של המחשב או הלוחש למחשבים", הוא אומר בחיוך. "אני לא מבין כל כך למה. לימדתי את המחשב לחשוב, יש מצב שהפכתי אותו למבין ולאנושי, אבל הוא עדיין לא מחבק וכאלה".
איזה סוג של איומים המערכת שלך יודעת לזהות?
"כל וירוס חדש".
כל וירוס חדש בעולם?
"בסבירות גבוהה יותר מכל טכנולוגיה אחרת. כל אותם איומים שלא זוהו במזרח התיכון בשנה וחצי האחרונות – במתקני הגרעין באירן, בסוריה – המערכת שלנו זיהתה".
אז אתה מייעד את המערכת לסייע במצב של מלחמת סייבר לאומית?
"לשם אנחנו מכוונים, להגיע לארגונים שבאמת יש להם ממה לחשוש, ארגוני ממשלה, ארגוני ביטחון, כל אלה שמהווים יעד להתקפה".
מהם האיומים הכי גדולים מבחינת סייבר שניצבים בפני ישראל?
"אנחנו מדינה עם הרבה יכולות, הבעיה העיקרית היא שהיכולות האלה מצויות בעיקר בפן ההתקפי. אנחנו טובים מאוד בלייצר איומים. אנשים מאוד בונים על חומה ובטוחים שבמלחמת סייבר הניצחון שלנו בטוח. אני מאמין שיש פה הרבה מחשבה להקדיש לפני שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות כאלה אופטימיים".
אז צריך יותר לפחד מהגרעין האירני או ממלחמת סייבר עם אירן?
"הגרעין מונע על ידי תשתיות סייבר, כך שיכולות משמעותיות בתחום הזה יכולות לעזור לנו גם בתחום השני".
אתה חושב שפרנואיד יכולה להגן עלינו במלחמה כזו?
"אני לא חושב, אני יכול להראות לך. חד משמעית".
אחד מהאנשים הקרובים לגייסט הוא האלוף במיל' עמוס מלכא, שהכיר אותו כשגייסט היה בן 16 ותמך בפרוייקט שלו מהרגע הראשון. היום מלכא, בין תפקידיו השונים במשק, הוא גם היו"ר של "ניוטרון", ומבלה במשרדים מספר פעמים בשבוע. "גיליתי ילד מאוד מוכשר, מאוד בוגר יחסית לגילו, חושב מחוץ לקופסה" אומר מלכא על גייסט. "חלק מההצלחות הכי גדולות בעולם הטכנולוגי פותחו על ידי ילדים בגיל הזה, שמות גדולים צוקרברג התחילו בגילאי עשרה. שם מגלים את הכישרון. צריך רק לראות שהוא הולך בכיוון הנכון".
אז אתה נאיבי?
"אי אפשר להצליח בלי נאיביות. באתי לפגישה הראשונה עם מלכא משוכנע שאני משכנע אותו, ובאמת הייתה כימיה טובה שמחזיקה עד היום".
כל הדרך הייתה רצופה במשובים חיובים כאלה?
"לא מעט משקיעים היו מודאגים מגילו הצעיר של היזם, אז עניתי שאני מוטרד מגילו המופלג של המשקיע, והקרח פשוט נשבר. אולי בהתחלה מופתעים מהגיל, אבל כשאתה מקרין בקיאות בחומר, מקבלים אותך וזה הופך ליתרון".
היום, אחרי כל כך הרבה שנים מול מחשב, גייסט מנסה להוריד קצת מינון. אין לו פייסבוק, למשל, והוא משתדל לפגוש חברים רק במציאות. בארבע שנים האחרונות יש לו חברה, והיא גדולה ממנו בשש שנים, איך לא. "יש בינינו התאמה מדהימה ואנחנו ממש לא מרגישים את פער הגילאים, חוץ מהעניין שבנות בגיל הזה לחוצות עליו. אני עדיין ילד".
להורים הוא עדיין חייב תואר. "אם אלמד זה יהיה דווקא פסיכולוגיה של בני אדם. היום אני מבין שבני אדם הרבה יותר מעניינים ממחשבים".
איפה תהיה בעשור הבא לחייך?
"יש לי חלומות גדולים לפתור בעיות עוד יותר גדולות. לאחרונה התחלתי לבדוק גם תחומים רפואיים. היו לי פגישות מאוד מעניינות עם אנשים שעוסקים דווקא בביולוגיה, שאמרו שהטכנולוגיה מזכירה קצת את המערכת החיסונית. לא למדתי ביולוגיה מעולם, אבל אשמח לפתח אפשרות לגלות גם וירוסים בגוף האדם בשלב מוקדם, כמו שעשיתי עם הווירוסים במחשב. אני מאמין שהדבר הבא שאעבוד עליו יהיה בהחלט אנטי וירוס אנושי. איזה מדליק זה יהיה לעדכן לך גרסה ולהיות בריא?".