שירים את היד מי שלא שמח קצת לאידה של סיקרט, שנסגרה בשבוע שעבר. תכל'ס, הגיע לה. אחרי שהתפרסמה בעולם בעזרת וידוים כמו "רצחתי מישהו ואף אחד לא שם לב", הדבקנו לה כאן די מהר את הכינוי המחמיא "הגיהנום החדש". אי אפשר להכחיש: זירת השיימינג האולטימטיבית שכללה "וידויים על אונס לצד אאוטינג לגברים עם איבר מין קטן" משכה אליה הרבה אנשים, שהקיאו קצת בפה תוך כדי שהם מדפדפים עליה באובסס ממרום מושבם על האסלה, ועוד מנסים להבין מאיפה הריח הזה. "כך הפכה סיקרט לאימת בני הנוער בישראל" קבעו במהדורה המרכזית, ואחרי שהיא נחסמה בברזיל, בכנסת כבר דרשו לחסום אותה גם כאן.
כל אדם שני פה חופר לעצמו ולאחרים את המוח בכפית על המיזם או האפליקציה שיהפכו אותו לעשיר ומפורסם. גם הממציא של סיקרט, דיוויד בייטאו, הוא איש כזה. לא יודע על להתעשר – הוא גייס 35 מיליון דולר, שרף את חלקם והחזיר את השאר – אבל הוא בהחלט התפרסם כשהגן לאורך הדרך על הרפש האנונימי שזרם בעורקי סיקרט. אבל כשסגר את החברה פתאום הכל התהפך: "זו היתה ההחלטה הקשה בחיי, החלטה שציערה אותי עמוקות. למרבה הצער, סיקרט אינה מייצגת את החזון שראיתי לנגד עיני כשהקמתי את החברה". הוא לא הסביר לאיזה חזון הוא מתכוון: להפוך את כולנו לחושפי שחיתויות אמיצים, או להפוך את עצמו ליזם נחשב ועשיר. מה זה משנה. שני הדברים לא קרו.
אפליקציות שיוצרות לנו בעיות
יש שני סוגים של יזמים. יש יזמים שרוצים לעשות משהו מועיל לאנושות - כמו איך לתרגם בין שפות או איך לאתר חומוס קרוב שפתוח עכשיו בשלוש וחצי בבוקר. ויש יזמים שרוצים קודם כל לסדר לעצמם את חשבון הבנק. אז יש אפליקציות שפותרות לנו בעיות, ויש אפליקציות שיוצרות לנו בעיות חדשות.
פייסבוק, למשל, עשתה את הדרך מצד אחד לצד השני. בהתחלה היא פתרה בעיה קשה ואמיתית – לעזור לחנונים להכיר בנות באוניברסיטה. אחר כך היא באה לעזור לכלל בני האדם להציג את עצמם ואת עולמם המופלא ולהיות בקשר עם אחרים. אבל היום פייסבוק במקום אחר לגמרי: היא מחוייבת למשקיעים שלה בבורסה להציג הכנסות שהולכות ועולות, באמצעות הגדלת מספר המשתמשים וזמן השימוש שלהם. היא מנצלת את כל הכוחות שלה - את מה שהיא יודעת עלינו - כדי לגרום לנו לצרוך יותר. האם זה פועל לטובתנו? לא בטוח. האם אנחנו שמחים יותר כשאנחנו מבלים יותר בפייסבוק? בטוח שלא. האם נצרוך יותר פייסבוק מחר? כנראה שכן.
בשתי הדרכים הללו אפשר להתעשר. יש מצב שבדרך השנייה, זאת שבאה מלכתחילה לפתור קודם כל את בעיית חשבון הבנק של הממציא, זה קורה יותר מהר וחזק. יש בתעשייה הישראלית והעולמית חברות ענק של תוכנות ריגול ומעקב, פרסומות, קוקי'ז, פופ-אפים וסרגלי כלים. שלא לדבר על פורנו, הימורים, פורקס ועוד כמה תחומים מפוקפקים כאלה. היזמים שלהם עושים בוכטות אבל לא הופכים לסלבס ומעדיפים להישאר אנונימיים. כנראה שהם לא מרגישים שיש להם הרבה במה להתגאות.
תכנות? הילדים עפו על זה
לפני שבועיים פגשתי בחור יוצא דופן: משקיע ישראלי שלא מסתפק בטכנולוגיה מעניינת ומודל עסקי שווה. קוראים לו פורסאן חוסיין, הוא במקור מהכפר שעב, ואת זה שהוא אדם יוצא דופן לא אני קבעתי. "אני לא משקיע בחברות שאין להן גם ערך מוסף חברתי", הסביר לי בטבעיות, "הן צריכות לקדם במשהו את הדו-קיום בין ערבים ויהודים בישראל". כלומר אתה מוותר על עסקאות מוצלחות שאחרים היו עושים, פשוט הכי הן לא מועילות מספיק לעולם, שאלתי. "על ערך מוסף משלמים ביוקר", הוא חייך.
בישראל לבדה קמים כמה אלפי סטארט-אפים בכל שנה. כמה מהם פותרים בעיות חשובות? כמה בעיות כבר יש לפתור? אם נדמה לכם שהבעיות נגמרו, המצב כמובן הפוך. כי הכל יחסי: ברגע שקיבלנו את ווייז, פתאום כבר לא הבנו למה אנחנו עדיין מתייבשים בתחנת אוטובוס. ואז נולדו גט-טקסי ומוביט. אחרי FEEX שמשווה עמלות – נולדו "וובי" למחירי הביטוח ו"הבוררת" שמשווה מחירי תקשורת (כאן עוד כמה שיעזרו לכם לחסוך). תחשבו כמה עבודה עוד יש. ואם נקפוץ רגע לבית הספר - תכירו את קוד-מאנקי: משחק מחשב שמצליח ללמד תיכנות ילדים בגיל יסודי - על הדרך. ניסיתי, זה מה זה כיף. המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) חילק להמון ילדים בכל רחבי ישראל גישה למשחק הזה, והם די עפו עליו. ללמוד זה מגניב, אם רק עושים את זה עדכני ומעניין. עכשיו תסתכלו על שאר מערכת השעות המפוהקת. היסטוריה, גיאוגרפיה, תושב"ע. יש כל כך הרבה עבודה. מה סיקרט עכשיו.
לטור הקודם של דרור גלוברמן: אין לי זמן
לכל הטורים של דרור גלוברמן