ככה זה כשתקוות מתנפצות: זה התחיל בשומר בכניסה, שבמקום לזרות אימה כמובטח, יצא אחלה גבר כשחיכיתי למלווה שלי. כמה שבועות קודם, נבלם באותו מקום עו"ד גיא אופיר על ידי המאבטחים והמשטרה כשניסה למסור כתב תביעה לחברת פייסבוק. הוא מחה על זה שפייסבוק לא מפרסמת טלפון או מייל לפניות הציבור – וגם למשרדים לא נתנו לו לעלות. חשבתי על זה כשנכנסתי למעלית וטסתי למעלה.
פייסבוק היא מקום עבודה הוגן. המשרדים של המטה הישראלי גורמים לעובדים בהם להרגיש בדיוק כמו המשתמשים: עירומים. אין קירות, הכל זכוכית, כולם רואים אותך מכל מקום. אגב, גם לתא השירותים יש קיר אחד שכולו זכוכית. הקיר החיצוני בקומה 22. למי שמזדמן למטה פייסבוק, קחו לכם כמה רגעים שם.
ואז נכנס חאבי אוליבן, סגן נשיא של מארק צוקרברג וחבר קרוב שלו, עם פמליה נכבדת של דוברים ועוזרים ורואי טיגר, מנכ"ל מרכז הפיתוח של פייסבוק בישראל. הוא ריתק אותנו עם סיפורים על "סייפטי צ'ק" – כלי בפייסבוק שמאפשר לאנשים שנקלעו לאסון טבע להודיע לעולם שהם בסדר <פיהוק>, ופירט על יוזמת internet.org שתאפשר לאנשים בעולם השלישי לגשת לאינטרנט <חרופ קל של צהריים>. קטונתי מלזלזל, כן? לאפשר לכמה מיליונים שנתקעו ברעידת האדמה בנפאל להרגיע כמה עשרות מיליונים אחרים זה יפה. והידעתם ש-4 מתוך 7 מיליארד האנשים על הכדור הזה עדיין לא יכולים לטנף על אחד ברשת, כי אין להם רשת? אבל ברצינות, מה אכפת לי מהאינטרנט הסלולרי של חקלאי בזמביה, אם פה בישראל יש כמה מיליוני משתמשים שיכולים בכל רגע להיקלע לאזור אסון בתוך פייסבוק, ואין מי שיקשיב להם?
פייסבוק = לעשות טוב לעולם?
"חכה רגע, בחור חביב למראה שמנסה להשכיח מאיתנו שפייסבוק היא הרוע בהתגלמותו", זעקתי לעברו בפה מלא מנגו שנפרס בדייקנות. "אתה לא תערפל את חושינו בסיפורים על איך שפייסבוק הפכה לפלוגה בצבא הישע. אתם מצאתם לכם קהל חדש שאפשר לבלוע אותו לתוך פייסבוק, אחרי שבלעתם את כל העולם המערבי".
אוליבן דווקא חייך. "אני מבין למה אתה אומר את זה, אבל זה הפוך. הם יתחילו אצלנו, ואחר כך יגלשו באינטרנט כמו כולם. אנחנו עובדים קשה כדי להפוך את פייסבוק ל'סושיאל גוד' שיש לו השפעה טובה על העולם".
"שמע, אני לא רוצה להעליב אותך", ניסיתי להתנסח באלגנטיות אירופאית, "אבל 'פייסבוק' ו'לעשות טוב לעולם' לא בדיוק יושבים אצלי באותו אזור במוח".
הספרדי שוב חייך. " בשביל זה באתי. לשמוע טענות כאלה ולענות להן. אנחנו יודעים שככה אתם מרגישים. ואנחנו רוצים לשנות את זה".
הוא המשיך וסיפר על כמה חשוב אינטרנט בג'ונגל, וכמה חשוב לפייסבוק מרכז הפיתוח הישראלי, ולא שכח להלל את ישראל על מהנדסיה, יזמיה ואלתוריה, חופיה ונופיה, ועוד הדגיש איך שהוא "אוהב את הרוח הזו, שיהיה בסדר. זה מאוד מאפיין את פייסבוק". מוזר. אני הייתי בטוח שזו החברה הכי מחושבת וקרת-לב בעולם, כמו הבוס שלה. החשד שלי לא היה תלוש מהמציאות: כששאלתי אותו מה הוא מבטיח לגולשים הישראלים הזועמים, הוא באמת ניסה לענות - אבל הדוברת היעילה שבאה במיוחד מלונדון זינקה לפניו על הרימון וניטרלה אותו בהבטחות כלליות לשיפור.
כמו דובר צה"ל
דובר צה"ל נוקט את השיטה הזו שנים: פגישות תדרוך בין כתבים צבאיים לקצינים בכירים. בהרבה מקרים הם יוצאים בלי שום כותרת, כי הכל תחת צנזורה, אבל עצם העברת המידע, והגישה לבכירים כבר מרגיעה ומרסנת את הביקורת שלהם על הצבא. אז אם עד היום השתוללנו על פייסבוק חופשי, אולי עכשיו נהיה קצת ילדים טובים?
בשלב הזה פשה מרמור בקרב עמיתיי העיתונאים. "בשביל זה הזמנתם אותנו? אין אף כותרת?" סוללת הדוברים גירדה במבוכה בפדחתה. וואלה, אין כותרת. חשבנו על הפירות החתוכים, על הנוף לים, על בקבוקי הסודה. על כותרת לעיתונאים לא חשבנו.
אני דווקא לא הרגשתי שום אכזבה. הכותרת האמיתית אם תשאלו אותי, היא עצם המפגש. אומר זאת כך, יונית: "פייסבוק הבינה שהעולם שונא אותה יותר מדי, והיא מוכנה להתאמץ כדי לשנות את זה".