הרגע שקיבלתי רישיון היה אחד המאושרים בחיי. הידיים על ההגה משביעות את הקונטרול פריק שבפנים, והאופציות האינסופיות – אולי נעצור בים? אולי ניכנס ללילה? – מרגיעות את ההרפתקנות. מי צריך להגיע בכלל. עוד בוקר, אותה שעה, אותה דרך, אתה שוב חונה בריבוע הקטן שהקצו לך רחוק מדי מהמעלית, אבל המוח שלך כבר גמר חצי עולם.
אז זה עומד להיגמר.
מחשבים מטיסים אווירונים, מטפטפים לכם תרופות לדם, מיירטים רקטות כדי להגן לכם על הבית, דואגים שברמזורים לא יהיה ירוק לכל הכיוונים. זה שאנשים עדיין נוהגים במכוניות –פשוט לא הגיוני יותר. מחשבים כבר יודעים לנהוג במכוניות יופי יופי, והם הרבה יותר זהירים מבני אדם.
המכונית האוטונומית של גוגל למשל, זהירה פי עשרה מנהגים אנושיים כבר עכשיו. היא יודעת לעשות כמעט כל מה שאתם יודעים – פניות, עצירות, השתלבות בתנועה, קריאת תמרורים ורמזורים, התחשבות בהולכי רגל. יודעת להיות אדיבה אבל גם אגרסיבית, והכי טוב - היא מתמודדת עם סכנות שבני אדם בכלל לא מסוגלים לראות (לעצור לקראת אופניים שמגיחות מאחורי גדר), כי במקום עיניים יש לה רדאר. יש לה עדיין בעיות, כמו התמודדות עם מזג אוויר מסובך, וגם מהירות נמוכה וטווח קצר – אבל הדברים האלה ייפתרו. האתגר האמיתי של המכונית האוטונומית לא נמצא בכלל בזירה הטכנולוגית, אלא בזירה הנפשית. אנחנו צריכים להפסיק לפחד.
לכוון את מידת האגרסיביות
"הצי החדש של גוגל תוכנן בכוונה להיראות מקסים. בני האדם מחווטים לתת לעצמים דוממים יותר תשומת לב, זהירות וכבוד כשהם דומים ליצורים חיים". הקומיקסאי מתיו אינמן שמאייר וכותב לאתר The Oatmeal הוא אחד הראשונים להתנסות במכונית ולכתוב עליה ביקורת. למה דווקא הוא מכל עיתונאי הרכב והטכנולוגיה בעולם? אולי כי גוגל מבינה שהאתגר הנוכחי של המכונית קשור ביחס של אנשים כלפיה, ולא בשום עניין טכנולוגי או בטיחותי. הרי מבחינה בטיחותית, אמרנו, היא כבר ניצחה. כל מה שצריך זה להביא עיתונאי שיזהה שהאוטו באמת נורא חמוד.
"מחקרים פסיכולוגיים הראו שאנשים התקשו לפגוע בעצמים כאלה ברגע שהיה להם פרצוף. ואנחנו מדברים על תפוח אדמה. המכוניות האלה נראות כמו מרשמלו חמוד. אולי כי גוגל מתכוונת לנטרל את הנהגים נפשית. אני חושד שהחמידות מיועדת להכניע חלק מזעם הכביש שאולי יצוף כלפיה ברגע שאתה תקוע מאחורי רכב כזה, כי המהירות המקסימלית שלהם היא 25 מייל לשעה (40 קמ"ש). המכונית שבה נסענו לא הרגישה מסוכנת. היא היתה זהירה בעיני. היא נסעה לאט ובתשומת לב, והרגשתי שהיא עלולה יותר לעצבן נהגים אחרים מאשר להזיק להם. גוגל יכולה לכוון את מידת האגרסיביות בתוכנה, ואב-הטיפוס מכוון להתנהג כמו תלמיד נהיגה חששן".
מספיקה תאונה אחת
אז נניח שזורקים אותנו ל-2040, והכביש מלא במכוניות שאף אחד לא נוהג. חלקן אולי מכוניות ציבוריות, שאפשר להזמין רק כשצריכים (מי צריך מכונית פרטית במקרה כזה). פתאום גם מבוגרים, ילדים ומוגבלים יכולים להגיע ממקום למקום בלי שאף אחד ייקח אותם. לא תהיה יותר מצוקת חנייה ברחוב. למעשה לא תהיה יותר חנייה ברחוב. לא צריך. אם הם אוטומטיים, שייגשו לחנות לבד ביציאה מהעיר. גם תחנות הדלק והמוסכים יכולים לעבור לשם.
התנועה בכבישים תזרום כמו דם בעורקים, תשתלב כמו יובלים בנחל. אין צורך ברמזורים, בנתיבים, בתמרורים ובמעברי חצייה. אתם יכולים לרדת לכביש בכל רגע והתנועה תפנה לכם מקום. כי מחשב אחד גדול ינווט את כל זה במהירות ובתיאום מושלמים, וכל מכונית תגיע ליעדה ביעילות ובמהירות האידיאליים. תחשבו על המסלול שווייז, מצייר לכם ומתאים את עצמו לתנאי הדרך. רק שהפעם זה לא ציור – זה מה שקורה באמת בכביש.
ברור שמפחיד אותי מה שיקרה לפרטיות שלנו, אבל הפעם, נדמה לי שפיקוח נפש קודם. תאונות דרכים יהיו עניין נדיר. וכשאמבולנס אוטונומי יטוס אל מטופל, הדרך תיפתח לו בדממה, קילומטרים קדימה. אבל אנחנו יודעים מה יקרה. מספיקה תאונה אחת, כדי שכמה אהבלים יתחילו לצרוח שלתת למחשבים לשלוט בחיים שלהם זה נורא, ויחד עם האינטרסים של חברות המכוניות, הדלק, הביטוח והמוסכים, יקברו את החזון הזה לנצח. ואנחנו נמשיך להחזיק חזק בהגה ולהיות בטוחים שאנחנו הנהגים הכי טובים בעולם.
+ לטור הקודם של דרור גלוברמן: למה הדמוקרטיה לא מביאה אותנו לשום מקום?
+ לכל הטורים של דרור גלוברמן