"לסמארטפונים יש השלכות. הם מאפשרים לנו לתקשר עם אנשים רחוקים על חשבון אלה שנמצאים לידנו. אנחנו יודעים שעדיף לנו להרים קצת יותר את העיניים".
הודאה די מדהימה כשהיא באה ממנהלת בכירה בפייסבוק – התאגיד שצמח לגודל מפלצתי בזכות יכולתו לשאוב את תשומת הלב שלנו, לא? מאחוריה עומדת רגינה דוגאן, אחת ממנהלות החדשנות בפייסבוק, באירוע ה-F8 בחודש שעבר. מוכנים לטוויסט? "לכעוס על אנשים ולהגיד להם להניח את הסם הממכר הזה ולכבד את השיחה ביניכם זו הדרך הלא נכונה. זו האופציה השגויה. המכשיר הזה חשוב". אז מה כן?
פייסבוק תקרא את גלי המוח שלנו כך שלא נצטרך להשפיל מבט אל הסלולרי כדי להקליד הודעה למישהו. נוכל פשוט לחשוב אותה, והיא תקליד את עצמה ותישלח. יש כבר 60 מדענים ומהנדסים בפייסבוק שמפתחים מערכת שתקליד מאה מילים בדקה – פי חמישה ממהירות ההקלדה בסמארטפון – ישר מהמוח. לדברי דוגאן, "זה נשמע בלתי אפשרי, אבל זה קרוב יותר מכפי שאתם חושבים".
"להרגיש את פייסבוק"
בהתחלה ישכנעו אותנו שאין דבר מופלא, נוח וחסכוני יותר מאשר לחבר את המוח ישר לפייסבוק. רק תחבוש את הכובע הזה עם האלקטרודות, והופה, אתה מחובר בלי לעשות כלום. את לא גולשת בפייסבוק – את "מרגישה" את פייסבוק. וזה ירגיש נעים. רק אחר כך, כשנהיה כבר עמוק בפנים ולא נוכל אחרת, נתחיל לשאול את עצמנו מה המחיר. למשל – האם פייסבוק ניגשת לא רק למחשבות שאנחנו רוצים להעביר אליה, אלא גם למחשבות אחרות? איך בכלל נשלוט אילו מחשבות הולכות לפייסבוק ואילו לא?
המחשבה שחברה שמרוויחה כסף בעזרת המידע האישי שהיא משיגה עלינו - גם אם לא נתנו אותו במודע - תשיג גישה ישירה למחשבות שלנו, היא לא רק מפחידה. היא מזעזעת. מה פייסבוק תחלץ משם?
בסוף זו שאלה של כסף. שירות קריאת המחשבות יהיה בחינם, כמו שאר השירותים של פייסבוק. הביזנס של פייסבוק הוא מפרסום. היא מוכרת למפרסמים את המשתמשים שלה, מפולחים באופן הכי מדויק שאפשר.
פייסבוק לומדת את האישיות שלנו, תחומי העניין וההעדפות בעזרת דברים שאנחנו מעידים על עצמנו במודע (עמודים שעשינו להם לייקים, למשל), אבל לא פחות ואולי יותר חשוב – בעזרת אינספור פריטי מידע שאנחנו תורמים על עצמנו בלי ששמנו לב. מיקום, דפוסי שימוש, כמות הזמן שאנחנו משקיעים באנשים ובעמודים שונים – כל אלה עוזרים לפייסבוק להבין עלינו המון דברים שאנחנו לא הבנו – ולמכור אותם הלאה למפרסמים הנכונים.
הדוגמא הקלאסית שמעידה על זה, היא יכולתה של פייסבוק לזהות הומוסקסואלים מבין משתמשיה, גם אם הם לא יצאו מהארון ולא העידו על עצמם. היא מבינה את זה פשוט מתוך אופן שימוש. הדוגמא הטרייה יותר היא יכולתה של פייסבוק לזהות בני נוער במצוקה נפשית, ולמכור אותם למפרסמים שינצלו את נקודת החולשה הזו. רק החודש התרברבו בכירים בפייסבוק ביכולת הזו בפני מפרסמים באוסטרליה.
לא נוכל להרים את העיניים
אז כל זה - כבר קורה עכשיו. תוסיפו לזה קריאת מחשבות. פייסבוק תדע בדיוק איך אנחנו מרגישים ומה אנחנו חושבים בכל רגע ביום. מה אנחנו רוצים, מה המחשבות הכי כמוסות שלנו, את מי אנחנו אוהבים ואת מי מתעבים, לאילו תכנים ומוצרים אנחנו לא יכולים להתנגד, מה מרגש, מה מדכא, ומה מושך את תשומת לבנו בכל מצב. רק תנחשו מה יקרה לניוזפיד ולפרסומות, ברגע שפייסבוק תרגיש בזמן אמת איך המוח שלנו מגיב לכל אייטם כזה. בתוך יומיים, הניוזפיד ישכלל את עצמו באופן כזה שלא נוכל להרים את העיניים מהמסך גם אם הר געש יתפרץ לנו מול הפרצוף.
רגע, דוגאן הבטיחה שנוכל להרים את העיניים, לא? "תוכלו לשלוח מייל זריז בלי לפספס את המסיבה". וואלה? אם אני מכתיב מייל במחשבה ולא בהקלדה, זה לא אומר שאני יכול לדבר עם אנשים אחרים בו זמנית. ממש לא. ההבדל הוא שלאנשים האלה לא תהיה שום דרך לדעת שאני חושב עכשיו מייל ולא פנוי לשיחה. החיים שלנו יהיו רצף של פאדיחות ואי נעימויות חברתיות. עדיף כבר להגיד, סליחה, אני כותב רגע משהו.
דוגאן ניסתה להרגיע: "תוכלו ליהנות מהנוחות של שיחה קולית, אבל מהפרטיות של שיחת טקסט". השאלה האמיתית היא האם נוכל לחשוב מחשבות פרטיות שלאף אחד אין גישה אליהן, ואיך. לא מעט אנשים משוכנעים היום שפייסבוק מאזינה להם בעזרת המיקרופון של הסמארטפון. מה יקרה בעוד חמש שנים? "אתמול הייתי ממש מבואסת כי עליתי קילו וחצי. אחרי שתי שניות פייסבוק הציעה לי להצטרף לקבוצה של חלי ממן. וגם מבצע על פיינט של האגן דאז".
האמת שזו לא דוגמא חזקה מספיק. אני לא יודע מה תהיה דוגמה חזקה כזו, כי אף פעם לא הצלחתי להקשיב למוח של מישהו באופן בלתי אמצעי, אפילו לא למוח שלי. אבל אני כן יודע שכשפייסבוק תנצל את המחשבות הכי אינטימיות שלנו כדי להפציץ אותנו בתכנים ובפרסומות כל כך מדוייקות, אנחנו נישאר נטולי כושר שיפוט ובלי יכולת לסרב להצעות שלה.