סחיטות, איומים, הטרדות, השפלות, התחזות, גניבת מידע פרטי. כמעט 400 אלף ישראלים נפלו קורבן ל"עבירות מחשב" – איזה מיתוג סטרילי לערימה של גועל נפש - וכל זה רק בשנה האחרונה. ורק מעל גיל 20. אל תשאלו מה קורה בגיהנום הנעורים: שניים מכל שלושה היו קורבן לעבירה בסגנון זה בשנה האחרונה. השבוע פגשתי כמה מהם בשידור. הכי עצוב, זה כמה שזה טריוויאלי. אז השפילו אותך ברשת, איימו עליך. מה אתה עושה עניין, זה קורה לכולם.
30 מיליון עבירות מחשב נעשות בשנה בישראל, כך לפי מחקר של המשרד לביטחון פנים. באמת תודה לאינטרנט, שחוץ מלהנגיש לנו אוצרות טבע כמו אסוס, יו-פורן וצפייה ישירה, הביא לנו במשלוח ישיר ארוזים יפה עד הבית גם את העבריינות וגם את הקורבנוּת. גם כשלא הזמנו. בעיקר כשלא הזמנו. אז כולנו קורבנות ועבריינים, כי רק ככה אפשר להסביר 30 מיליון עבירות במדינה של 8 מיליון אזרחים.
בכמה מהם מספיקה המשטרה לטפל? 712 תיקים בשנה. לא 712 אלף. 712. תקשיבו טוב: 0.00024 אחוזים מהעבירות זוכים לטיפול. נשמע מוזר. בטח חלק גדול מה-30 מיליון עבירות בשנה שייכות למשפחת "הודעות וואטסאפ שעדיף היה לא לשלוח". תיק פלילי זה לא. אולי עורכי המחקר עשו את החישובים על הבר בלילה של שתייה כבדה. נפלו להם כמה אפסים. אז נכפיל את הישגי המשטרה פי 10,000. עדיין נגיע ל-2.4% מעבירות המחשב שזוכות ליחס משטרתי. מתוך אלה רק עשירית מגיעה לבית המשפט. חברים, אנחנו בצרות.
העבירות הקלות מטרידות יותר
הפשעים הרציניים הם לא הבעיה האמיתית. אין מיליונים כאלה, ובהן המשטרה יודעת עוד איכשהו לטפל, היוש לאומי קארד. הבעיה האמיתית היא השכבה שמתחת - המאסה המטורפת של מיליוני עבירות קטנות ובינוניות שפוגעות בכולם. "זבל מסריח. אני מחכה ליום שערבי ידקור אותך בגב", כתב איזה אסף אשכנזי אחד לחבר שלי בפייסבוק. לפני חודש צלצלה אלי אמא לילדה בת 15, שתמונת עירום שלה מופצת בשכבה. כולם מפיצים. כולם יודעים שלא יקרה להם כלום, אז אין שום סיכון בכל האיומים והטינופים והפגיעות האלה.
השבוע דיברו בכנסת על הצעה, שקציני משטרה בכירים יוכלו לסגור אתרי אינטרנט לזמן מוגבל, בלי אישור מבית משפט. כל מי שהחוק והדמוקרטיה יקרים לליבו זעק מרה. גם אני: לא יעלה על הדעת, איפה חופש הביטוי, המדרון החלקלק וכו'. רק שאם מקפידים על מסלול היסודי והאיטי של משטרה-פרקליטות-בית משפט, אנחנו נשארים עם 99.999% מהעבירות שלא מטופלות. מרוב רצון להקפיד על החוק, אין חוק. אגב, מתמטית זה אומר שגם אם יגייסו את כל אזרחי ישראל לגופי אכיפת החוק, הם לא יצליחו להתמודד עם כמות העבירות שהם עצמם מייצרים. צריך פה משהו הרבה יותר מהיר ואפקטיבי, גם במחיר של עבודה קצת פחות מדויקת. אפילו קצה-תחושה של אכיפה יכולה להעלים חלק גדול מהעבירות.
בית משפט בפס רחב
מה עושים בפייסבוק? מסננים אוטומטיים (שמוחקים תמונות של ציצים, למשל) ודיווח עצמי. אם מספיק גולשים לוחצים Report על איזה פוסט, כנראה שיש איתו בעיה. אז אולי צריך לתת לציבור למשטר את עצמו? לא טוב. אם למדנו משהו מהטירוף בפייסבוק, זה שמשטרת המחשבות של הציבור מגבילה מדי. חוץ מהקונצנזוס, אסור לומר כלום. ישחטו אותך. חופש הביטוי צריך שיגנו עליו מפני ההמון. חכמת ההמונים יכולה בקלות להפוך לטמטום העדרים.
אז אנחנו צריכים מישהו שיזהה בעיות ויקבל החלטות שיהיו טובות יותר מההמון, ומהירות יותר מבית המשפט. לדחוף לחור הזה קצין משטרה בכיר עדיין נשמע מפחיד, אבל קצת פחות תלוש. המציאות מפחידה יותר.
צריך לחשוב על זה מהתחלה. לייצר גוף מיוחד שיוכל לקבל דיווחים מהציבור כדי לזהות מיד השמצות, איומים, סחיטות ופגיעות בפרטיות. ושמהצד השני שלו, יפעל אדם או גוף שמוכשר לעניין הזה, שזו עבודתו. אולי מין בית משפט אקספרס לענייני חופש ביטוי, שכולל קצין משטרה, עורך דין, ונציגים מהאגודה לזכויות האזרח ומאיגוד האינטרנט. מצדי גם מהמועצה לשיווק פרי הדר. ובדרך, אפשר גם לחייב בחוק כל אתר בינלאומי וישראלי שרוצה לעבוד כאן לשתף פעולה עם הגוף הזה, לקבל התרעות ולהגיב מיד במחיקות ובחסימות. |
יכול להיות שזה רעיון לא מספיק טוב. שיש טובים ממנו. אולי בעולם. אבל מערכת החוק שקיימת היום צריכה להיות הראשונה שמרימה ידיים ודורשת חשיבה מחדש. כי לה באמת אין מושג איך להתמודד עם המצב, וזה הכי גרוע.