יום אחד תחזור הביתה, ובדלת יחכו לך שני שוטרים שיעצרו אותך על רצח בני ערובה במהלך שוד בנק מזויין. אתה תנסה להוכיח שזה לא אתה, אבל יראו לך שצולמת ליד הבנק ושטביעות האצבעות שלך נמצאו על כלי הנשק. המדינה הוכיחה את שלה, עכשיו אתה זה שצריך להוכיח שלא היית שם בכלל. עורך הדין שלך ישכנע אותך שמוטב כבר להודות.
יום אחד יאושר חוק חדש בישראל. למה חדש – חוק ישן, כמו חוק העמותות. המשטרה תבקש מבעלי מצלמות אבטחה – עיריית תל אביב למשל –לסרוק את הצילומים מכמה הפגנות פוליטיות שנערכו בעבר. המצלמה והמחשב יזהו את המשתתפים באופן אוטומטי (ותודה לכם על אלפי התמונות ששיתפתם בפייסבוק). פעם הפעילות הזו היתה חוקית, אבל החוק השתנה ועכשיו אלפים מאותרים ברגע ומוזמנים לחקירות. חלקם ייעצרו. בהמשך כבר לא יהיה צורך בזה. האזרחים יבינו שהשלטון מזהה אותם בכל רגע ובכל מקום, ויפנימו את המסר. הם יישארו בבית. מי צריך להסתבך.
אין לי מה להסתיר
עד לפני כמה שנים יכולתם לשמוע חוקרי משטרה, שב"כ וגופים אחרים מתגאים בקול בתרגילי חקירה יצירתיים. כן חוקי, לא חוקי, מה זה משנה. היום הם עושים את זה בשקט. מיד אחרי שהכנסת התירה למשטרה לגשת לנתוני חברות הסלולר והתקשורת (מי היה איפה ומתי, עם מי הוא דיבר ומה כתב במסרונים), החלה המשטרה לנצל את האפשרות הזו הרבה מעבר למותר. להשיג ראיות בדרכים לא קבילות במסגרת הליכי חקירה לא חוקיים ופגיעה בחופש הפרט. הכנסת ובתי המשפט נוזפים בה ושוב ושוב. אז מה. המאגר הביומטרי, היו בטוחים, לא יישאר מעבר להישג ידה, עם חוק ובלעדיו.
אני לא פושע. לא ברחתי מהצבא, לא שדדתי בנק. לא שיחדתי פקיד, לא גנבתי מכרז ואין לי סודות להסתיר. אבל אם טביעת האצבע שלי תיכנס למאגר הביומטרי, אני עוד עלול למצוא את עצמי במצב כזה מתישהו בעתיד. אני לא יודע אילו מהפכות חוקיות, משטריות, חברתיות או טכנולוגיות יקרו בעשורים הבאים, אבל אני ממש לא רוצה לקחת סיכון כל כך גדול. והנה סיכון אחד שאני יודע לבטח שיקרה: המאגר הזה ייפרץ וייגנב.
מי לעזאזל אתם חושבים שאתם?
המאגר הביומטרי ייפרץ וייגנב, כי זה דינו של כמעט כל מאגר נתונים נחשק בעידן המודרני. מרשם האזרחים של ישראל כבר דלף יותר מפעם אחת בעשור האחרון. מאגרי הנתונים של הבנקים הכי גדולים בעולם נפרצו ותוכניות כלי הנשק העתידיים הכי מסווגות בעולם נשדדו. הסודות הכי שמורים של גופי המודיעין והשלטון הכי מכובדים בעולם כמו ה-CIA ומשרד המדינה האמריקאי דלפו וכעת הם מופצים ברשת לכל דורש – וויקיליקס, פריזם – ובמשרד הפנים הישראלי אומרים לנו: "תסמכו עלינו, אנחנו נשמור על המאגר"?! סלחו לי על הצרפתית, אבל מי לעזאזל אתם חושבים שאתם?
המאגר הזה ייפרץ וייגנב, כי ארגוני פשיעה רבי עוצמה ירצו להשיג אותו. הוא ידלוף ויישדד, כי ארגוני טרור עולמיים יעשו הכל כדי להשיג אותו. וכשזוכרים שיהיו עשרות אלפי עובדים עם גישה כזו או אחרת אליו, אז זה כבר בלתי נמנע. חיילי צה"ל וקציניו, או סתם אזרחים ישראלים, יהפכו למטרות נוחות לפיגוע בכל מקום בעולם. ארגון כזה, שהשקיע כמה עשרות מיליוני דולרים בהשגת המאגר, יכול גם לצותת למצלמות העירוניות בסופיה שבבולגריה או לרשת הסלולר ביוון, למשל, ולזהות את הישראלים בכל פינה (לא שהיום זה קשה).
כל אזרח יכול, במידה לא מבוטלת, להחליף את זהותו: לשנות שם, מספר זהות, היסטוריה ומקום מגורים. גם המשטרה משתמשת בזה לא פעם – כדי להגן על עדי מדינה ומשת"פים למשל. אבל טביעת אצבע אי אפשר להחזיר. האפשרות להתחיל מחדש נמחקה.
מה המדינה מנסה להסתיר?
אף אחת מהדוגמאות האלה לא מומצאת. רשויות החוק כבר השתמשו באמצעים טכנולוגיים כדי לזהות את ראשי המחאה החברתית במהלך ההפגנות. טביעות אצבע כבר נגנבו וזויפו בכל העולם. האקרים הצליחו להיכנס למדינות בשמות בדויים ובטביעות אצבע של אחרים. התומכים במאגר הביומטרי מצביעים על היתרונות שבמסמכים מאובטחים ובזיהוי מדויק של אזרחים – גם אם זה נכון, זה לא מצריך הקמה של מאגר ביומטרי. בגרמניה, למשל, מחלקים לאזרחים תעודות זהות שמכילות מידע ביומטרי שלהם - אבל נמנעים במכוון משמירת המידע הרגיש הזה במאגר מרכזי.
אז למה המדינה צריכה את המאגר הזה? תשובה ברורה עוד לא ניתנה. אם אתם מאלה שעדיין חושבים, מה הבעיה, מה יש לי להסתיר - תזכרו שהשאלה החשובה צריכה להיות מופנית למי שרוצה להקים ולהשתמש במאגר כל כך רגיש, מסוכן ושנוי במחלוקת: מה יש לכם להסתיר?