1. אם באמת מישהו פרץ למחשב של ענת הראל – אני רוצה לראות אותו נכנס לכלא. יש מספיק חוקים, אולי אפילו יותר מדי. הטרדה מינית - "חוק הסרטונים" ופגיעה בפרטיות. כל אחד מהם מאפשר לשופט לשלוח אדם שהורשע לשנים בכלא. מה העונש הראוי לעבירות כאלה? יש נפגעות שטוענות שמבחינתן זה היה כמו לעבור אונס קבוצתי. ענת הראל כתבה, "אני חוגגת את הגוף שלי. תחגגו גם אתם!"
איזו מלכה. אבל גם היא איחלה שאף אחת לא תהיה באותו מצב. נדמה לי שהשופטים עוד מרגישים שזו מיני-עבירה. נו, חפיף, אדם צעיר וטיפש, למה לקלקל לו את החיים.
2. היו כבר כמה גיבורים שנשלחו לכלא. לפני שלושה חודשים נגזר דינו של ילד פלא בשם יצחק כהן, שהעלה לרשת סרטונים שבהם הוא מקיים יחסי מין עם בנות זוג לשעבר. בנות הזוג לא ידעו שהוא בכלל צילם, אז כהן קישר את הסרטונים לעמוד הפייסבוק שלהן, למען הנוחות. על הפרצוף של אחת האקסיות שלו ושל אחותה הקטינה הלביש גופים עירומים בפוטושופ. נער החמד נשלח בתחילה ל-9 חודשי מאסר בפועל, אבל הפרקליטות ערערה והעונש הוחמר ל-15 חודשים בכלא.
לפי תחושת הבטן הבלתי מדעית שלי, זה מקרה נדיר. אני שומע על הרבה הרבה יותר סיפורים על פריצות, הטרדות מיניות וחדירה לפרטיות, על הרבה יותר נערות ונשים שהחיים שלהן ושל המשפחה שלהן נהרסו, מאשר מקרים של הרשעות וגזר דין של מאסר בפועל. מי אשם בזה? המשטרה? הפרקליטות? בתי המשפט? לא יודע.
3. גם הראל עצמה עשתה טעויות בסיסיות, לפי מה שכתבה. חוק מספר אחד: לא להצטלם. הקובץ היחיד שמוגן במאה אחוזים מדליפה הוא קובץ שלא קיים. להגנתה, הסיטואציה המצולמת התרחשה לפני מספר שנים. אנשים עוד לא היו נועלים את הטלפונים ואת המחשבים שלהם אז. החוק השני: אם כבר הצטלמת, מה את שומרת את זה על המחשב האישי הבלתי מוגן? את התמונות שאני לא צילמתי אני שומר במקומות אחרים. וכאן עוד טיפים, שאתם כבר צריכים לדעת.
4. ענת הראל לא לבד בתמונה. אבל היות שהיא היחידה שיצאה עם זה בגדול (לפני הפוסט שלה עוד טענו בפני שמדובר בפוטושופ), שמה נחשף גם בתקשורת הממוסדת. אבל שמם של אנשים אחרים בתמונה לא נחשף, למרות שהם לא אנונימיים. האם ההתנהגות הרגישה והמכבדת הזו מצד כלי התקשורת באה רק משום שמדובר ב"מישהו משלנו"? נקווה שלא.
5. הפורץ, אם היה כזה, לא לבד. יש לו עשרות אלפי עוזרים שעשו מלאכת קודש ודחפו את התמונה לכל קבוצת וואטסאפ בארץ. זה מכוער, זה דוחה, זה כולה ציצים, וזו עבירה פלילית. "חוק הסרטונים" המפורסם מאפשר לכלוא מפיץ תמונות וסרטונים מהסוג הזה לחמש שנים. נדמה לך שזה קורה במרחב שבין הראש שלך והמסך שלך? אתה עלול למצוא את המשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ובתי הכלא נדחקים לתוך הרווח הצר הזה ושולחים אותך לשכונה החדשה שלך בכלא רימונים. מצד אחד באמת בא לי לראות מישהו כזה נכנס לכלא. מצד שני, זה קצת מופרך. כמו בהורדות הפירטיות, אין מספיק בתי כלא בארץ ואין מספיק סוהרים כדי להעניש את כל המפיצים, וזה עוד לפני שקיזזתי את הסוהרים שיהפכו לאסירים.
6. זה גם בלתי אפשרי טכנית. זוכרים את ההודעה הצהובה המוזרה שקפצה לכולנו בוואטסאפ לפני כמה שבועות? זה אומר שוואטסאפ עצמה באמת לא יודעת מה עובר בין המכשירים. כדי לאתר את המפיצים, המשטרה צריכה להחרים פחות או יותר את כל הסלולריים בארץ למעבדות שלה. או סתם לעצור את האדם הראשון שהיא רואה ברחוב לתשאול. רוב הסיכויים שגם הוא קיבל, וגם הוא העביר.
7. מה שמזכיר לי את סין. בין הרשימות ששלחתי מהמודרנה הקומוניסטית, שכחתי את הסיפור הזה: באחד הבקרים אני קולט את הכותרת הראשית בעיתון "צ'יינה טודיי" שמונח בלובי המלון: "באידו קיבלה הוראה לשנות את מודעות הבריאות שלה". אוקיי, לגמרי דרמה של כותרת ראשית במדינה פצפונת כמו סין. עכשיו בתרגום לעברית: מנוע החיפוש באידו, שהוא ענק החיפוש הסיני שמקביל לגוגל, הצטווה על ידי הממשל הסיני לשנות את הדרך שבה מוצגות מודעות בנושאי בריאות לקהל הרחב. וזו הכותרת הראשית, איפה שאצלנו חוגגים נתניהו וליברמן. מה הסיפור? טרגדיה כזו: סטודנט סיני למחשבים חלה בסרטן. נכנס לבאידו, חיפש חיפש ודרך על מודעה שהבטיחה טיפול ניסיוני לסרטן שלו. נרשם לטיפול, קיבל אותו – ומת.
עבר חודש בין המוות המצער של הסטודנט הסיני ועד ההבנה של הממשל הסיני, שהצגת מודעות בריאות שלא עברו אף בקרה או פיקוח לכלל הציבור הסיני בבאידו – זה יכול לעלות בחיי אדם. עברו כמה ימים, והנה הגיע הכותרת: הממשל מורה לבאידו להסיר כמעט לחלוטין את מודעות הבריאות, ובכל נושא המודעות עוד תתקיים בחינה מחדש. באידו הענקית, ששליש מהכנסותיה מגיעות ממודעות, הודיעה שתציית. זה הכל. בארץ או בכל מדינה מערבית זה כמובן לא יכול לקרות במהירות כזו, יתפתח דיון בציבור ובכנסת, ישאלו האם לממשלת ישראל יש בכלל סמכות מול גוגל ופייסבוק הבינלאומיות (יש, זה לא תמיד עוזר) החברה תערער לבית המשפט, בג"ץ יתערב, התקשורת תזהיר ממדרון חלקלק ועד שתתקבל ההחלטה נהיה כבר שני דורות קדימה.
אז שלא תהיה טעות. אני לא מצטער לחיות בדמוקרטיה יחסית, שבה יש לאזרח סיכוי לנצח את המדינה בבית המשפט. אבל התגובה המהירה והעניינית-למראה של הממשל הסיני הבהירה שדווקא כשהכל סביבנו משתנה כל כך מהר, יש יתרונות גם בשלטון שמסוגל לחלק הוראות חדשות בהחלטיות ולזכות בציות מהסביבה. בוויקיפדיה, אגב, קראתי עכשיו שלפי הבי.בי.סי, העיתון צ'יינה דיילי נשלט על ידי ממשלת סין. איזה קטע, ממש כמו אצלנו.
