שחררו את הברגים שעל הבסיס, הסירו את מארז הפלסטיק, תלשו את כבל החשמל, והחליפו אותו בסוללה. חווטו מחדש את אפשרות האיתור של הטלפון למתג חיצוני, ואז חברו את הממסר לסוללה ולכל תערובת כימית אלימה - מכלי פלסטיק מלאים סולר ודשן, סיר לחץ מלא חומרי נפץ בייצור ביתי, אחד מפגזי הארטילריה הרבים הזמינים בעירק שלאחר הפלישה. לסיום, לחיצה על כפתור האיתור שעל מכשיר הטלפון - אפילו ממרחק קילומטרים - תלחץ על המתג ותפעיל את הפצצה.
במהלך הקרבות בעירק ובאפגניסטן הפכו מטעני צד מאולתרים לכלי הנשק הקטלני ביותר בשדה הקרב. בעירק לבדה, חצי עד שני שלישים מכלל מקרי המוות של חיילי ארצות הברית והרג עשרות אלפי אזרחים נגרמו בגללם. כעת הם הפכו למרכיב בסיסי שבו משתמשים מורדים בכל העולם. אבל בשנת 2005 - כשבונה הפצצה ישב רכון מעל מכשיר ה-Senao שלו - צבא ארצות הברית רק התחיל להבין את האיום הטמון במכשירים אלה.
מנטרלים מחבלים מתוך מחסן
בימים האחרונים של אוגוסט באותה שנה הסתירו המורדים את ה-Senao המותאם בערמת חצץ מדרום לבאיג'י. הם חיווטו אותו לשלושה פגזי ארטילריה קבורים תחת הכביש במרחק כמה מטרים ממנו. הפצצה הייתה כנראה מיועדת לפגוע באחד הפטרולים שחלפו תכופות על המסלול, אבל ב-1 בספטמבר 2005 גילו כוחות אמריקאיים את מטען הצד לפני שהוא הופעל. צוות סילוק פצצות נטרל את חומרי הנפץ, ואז ארז את ה-Senao בארגז שנשלח למעבדת FBI לזיהוי פלילי, שמעטים יודעים על קיומה. המעבדה פועלת במחסן פרטי בצפון וירג'יניה. אף אחד לא ידע בזמנו שמטען הצד הוא יותר מסתם עוד אחד. אבל באמצעותו נחשף מחבל, והאנליסטים של ה-FBI הצליחו לייצר טכניקות שסיכלו מזימות טרור ברחבי העולם.
במזרח וירג'יניה, על הקרקעות המיוערות שעליהן שוכן הבסיס קוואנטיקו של חיל המרינס, נראה הסוכן המיוחד גרג קארל מוביל אל תוך בניין מאיים, והולך במורד מסדרון ללא חלונות. הוא פותח דלת מתכת עם קוד אבטחה, וצועד אל תוך המחסן שמכיל את מרכז האנליטיקה למטעני חבלה (TEDAC - Terrorist Explosive Device Analytical Center). קופסאות לבנות, כל אחת בגודל 1.2 מ"ר, מונחות במרכז החדר. אחרות מונחות לאורך הקירות, שאורכם 35 מ'. כל אחת מהן מסומנת בברקוד, מקוטלגת ומלאה מטעני צד.
קארל הוא המנהל של TEDAC, והחלל הזה - שנמצא במעיו של מחסן הסמוך למעבדת הזיהוי הפלילי הראשית של ה-FBI - הוא חלל קליטה. יותר מ-100,000 מטעני צד עברו פה מאז שהמעבדה נפתחה ב-2003. חלקם מגיעים מנוטרלים אך שלמים, אחרים – בחלקיקים, לאחר שהתפוצצו. טכנאי מעבדה מנתחים כל אחד מהם, מקטלגים אותו במסד הנתונים של TEDAC, ויוצרים את מה שהפך לספריית הפצצות הגדולה בעולם.
בשטח, מטען צד הוא איום אנונימי. אבל ב-TEDAC, הוא זוכה להקשר. על ידי השוואת ראיות פיזיות למקום הטמנת המטען, עיצובו והחומרים שמהם הוא עשוי, החוקרים יכולים ליצור הקשרים בין פצצות ובוני פצצות. הם יכולים לקשר בין כמה מטענים למפעל אחד - או אפילו לאדם מסוים. הם עשויים לזהות מגמות או טכניקות חדשות, והם יכולים להמשיך לנתח ראיות במשך שנים, כשהם עוקבים לאורך זמן אחרי בוני פצצות ומתלמדים.
"לפני TEDAC, משרד ההגנה האמריקאי לא הבין את היתרון שבשימוש בזיהוי פלילי בשדה הקרב", אומר קארל. "אבל לחימה במורדים דומה יותר ללחימה בפשע מאורגן. היא קונספירציה".
סטארטאפ של חבלנים
במהלך 12 שנים קישרו אנליסטים המשתמשים בנתונים של TEDAC יותר מ-2,700 חשודים לפעילות חבלנית אפשרית, והוסיפו יותר מ-350 שמות לרשימת המעקב של ה-FBI אחר מחבלים. המעבדה ב- TEDAC אספה וחלקה יותר מ-80,000 טביעות אצבעות עם רשויות אכיפת החוק ברחבי העולם. היא הצליחה וצמחה כל כך מהר שבקיץ האחרון התחיל ה-FBI להעביר 250 עובדי צוות מהמפקדה המאולתרת אל תוך מתקן שעלותוי 132 מיליון דולר בהאנטסוויל, אלבמה.
זה מה שקורה היום. ב-2003 נראה המרכז הרבה יותר כמו חברת סטארט-אפ. המיקוד היה בעיקר על עירק ואפגניסטן, והצוות היה מורכב מכמה עשרות אנליסטים בלבד - רבים מהם הושאלו ממעבדות FBI אחרות. ואז פרץ המרד העירקי. מה שהתחיל מכמה משלוחים של מטעני צד בחודש הפך למאות, ואז אפילו ל-2,400. זו הסיבה לכך שהקימו את TEDAC בסופו של דבר במחסן, אומר קארל. המעבדה הייתה צריכה לתפוס כל חלל אפשרי.
עד שהפצצה מבאיג'י הגיעה אל המעבדה, בשלהי 2005, היו האנליסטים של TEDAC שקועים עד צוואר בהצטברות אדירה של ראיות. עשרות אלפי מטענים המתינו לבחינה. הפצצה מבאיג'י הייתה עדיין ביניהם, כאשר ב-2010 נחתה על שולחן העבודה של מדענית הזיהוי הפלילי קייטי סוצ'מה בקשה יוצאת דופן. מקור הבקשה היה לא מקאבול או מכירכוך, אלא מקנטאקי. סוכני ה-FBI שם נלחצו מאוד כשחשדו שפליט עירקי שהתיישב לאחרונה בעיירת הקולג' באולינג גרין הוא למעשה פעיל של אל-קאעידה בעירק (AQI). הם ביקשו בקשה פשוטה אך דחופה: אמרו לנו כל דבר שאתם יכולים לגלות על אודות וואד רמאדאן אלוואן.
תרגיל העוקץ
בתחילת 2007 השיקה מחלקת המדינה של ארצות הברית תכנית שאפתנית ליישוב מחדש של עשרות אלפי עירקים - אשר רבים מביניהם שימשו מתורגמנים או מתווכים עבור הכוחות האמריקאיים ועמדו בפני פעולות תגמול של קבוצות מיליטנטיות - בארצות הברית. וואד רמאדאן אלוואן היה בין אלה שהגישו בקשה להגירה לארצות הברית. אחרי שעבר בדיקה מעמיקה של מחלקת המדינה, הוא קיבל ויזה וסיוע במעבר לקנטאקי באפריל 2009.
אלוואן חי עם אשתו בדירה צנועה בבאולינג גרין, ועבד במפעל לעופות. למראית עין הוא ניהל חיים רגילים. לכן כשה-FBI קיבל מידע, בספטמבר 2009, על כך שאלוואן עלול להיות פעיל AQI, לא היה ברור מיד שהמידע המודיעיני - שעל פרטיו ה-FBI אינו מוכן לדון - היה מדויק.
סוכני ה-FBI במשרד השטח בלואיוויל ביצעו מעקב סטנדרטי, אבל עד מהרה עברו לחקירה בקנה מידה מלא. הם ארגנו היכרות בין אלוואן לבין מודיע של ה-FBI שהתחזה לפליט אוהד של ה-AQI. אלוואן היה קצת חשדן בהתחלה, אבל בתחילת 2010 משהו השתנה. הוא התחיל לדבר על עברו.
"הוא התחיל לומר דברים מסמרי שיער", אומר הסוכן המיוחד, המפקח טים בים ממשרד השטח של לואיוויל. "הוא התחיל לדבר על השתתפות בהתקפות נגד כוחות אמריקאיים בעירק. הוא דיבר על בניית פצצות".
אמנם נראה שההתפארות של אלוואן מאששת את המידע שבידי ה-FBI, אך הסוכנים לא היו בטוחים: האם הוא מיליטנט קשוח שמשתייך ל-AQI ואחראי להתקפות על חיילים אמריקאים מעבר לים, או פשוט עירקי מתרברב המחפש להרשים חבר חדש? אם הוא שייך לארגון AQI, האם הוא עובד לבדו או שהוא חלק מרשת של פעילים שמתכננים בחשאי לבצע התקפות על אדמת ארצות הברית?
כדי לגלות את האמת תכננו סוכני ה-FBI משימת עוקץ. המודיע סיפר לאלוואן שיש לו חברים בארצות הברית המוכנים לשלוח כסף מזומן ולתת כלי נשק למורדים בעירק, אבל הוא צריך למצוא מישהו שיש לו קשרים כדי שיבצע את ההעברה. אלוואן הסכים לשמש מתווך. במחצית הראשונה של 2010 ביצע אלוואן נסיעות קבועות ליחידת אחסון בבאולינג גרין, שם מצלמות נסתרות תיעדו אותו מתכונן לשלוח מגוון רחב של כלי נשק - מקלעי קלשניקוב רוסיים, רקטות נגד טנקים, רובי צלפים, חומרי נפץ C-4, ואפילו טילי סטינגר נגד מטוסים. (כל כלי הנשק נוטרלו על ידי ה-FBI לפני שהם הועברו לידיו, והסוכנות טוענת שכסף וכלי נשק מעולם לא עזבו את גבולות המדינה).
עם הראיות האלה הייתה לסוכנים עילה לעצור את אלוואן על תמיכה חומרית בארגון טרור. אבל בשלהי אביב 2010 החוקרים כבר היו משוכנעים שאלוואן אכן פעל נגד כוחות אמריקאיים בעירק. בשיחות מוקלטות הוא התרברב וטען שבנה עשרות מטעני צד. הוא אמר שירה לעבר כוחות אמריקאיים ברובה צלפים. סוכני FBI טוענים שהוא אמר שהוא אכל חיילים אמריקאים לארוחת צהריים וערב.
ה-FBI דרש צדק עבור החיילים האלה. יתרה מכך, אם סוכנים יוכלו להוכיח שאלוואן אחראי להתקפות על כוחות אמריקאיים, הם יוכלו להגיש כתב אישום חמור בהרבה נגדו - כתב אישום שיוכל להפוך אותו למקור מודיעיני חשוב במהלך משא ומתן על עסקת טיעון. אבל מציאת ראיות חותכות נגד אלוואן עשור לאחר ביצוע המעשים - ועוד באזור קרב בצדו השני של העולם - הייתה אתגר אדיר. הסוכנים פנו ל-TEDAC לעזרה.
טביעת אצבע בערימת שחת
כשמטען צד מגיע ל-TEDAC הוא עובר מעין מבחן מעבר. בשלב הראשון טכנאי מעבדה מפרק את המכשיר ויוצר תכנית בחינה המבוססת על סוגו וסוג הראיות שניתן להציל ממנו. אחר כך הטכנאים מצלמים כל מטען צד, מבפנים ומבחוץ, ברזולוציות כל כך גבוהות שמאפיינים אינדיבידואליים המוחתמים על רכיבי מיקרו-שבבים נראים לעין. התמונות האלה מוכנסות למסד הנתונים של TEDAC, שם יש לחוקרים ולטכנאי פצצות בסוכנויות שותפות מסביב לעולם גישה לחומר.
התיעוד החזותי הזה הוא חיוני, אומר קארל. האופן שבו בונה פצצות הלחים חיבור או סובב חוטי חשמל יכול לחשוף אם הוא או היא ימניים או שמאליים, למשל. טכניקות או מבנים מסוימים יכולים לשמש כחתימה של בונה פצצות או קבוצה של בוני פצצות. "אולי אנחנו לא יכולים להגיד בוודאות שהאדם הזה בנה את מטען הצד הזה", אומר קארל, "אבל אנחנו יכולים לקשור בין המטען למפעל ייצור פצצות מסוים".
כל המטענים מועברים אז הלאה לשלבי ניתוח שונים. חלקם הולכים למעבדה של ה-FBI שם מומחים לזיהוי פלילי בוחנים סימנים מיקרוסקופיים ייחודיים שמשאירים כלי עבודה מסוימים ומכונות למיניהן. אם הפצצה נשארה שלמה או כמעט שלמה, מומחי ההנדסה מנתחים את המבנה שלה ומתעדים את האספקטים הייחודיים האלה שעשויים לשמש כחותמתו של בונה הפצצה. מומחי ביומטריה סורקים בקפידה את המטענים לאיתור טביעות אצבעות או ראיות DNA שיוכלו לקשור בין מטעני צד לבין בוני פצצות.
ב-2010, כשקייטי סוצ'מה קיבלה את הבקשה לחפש מידע מודיעיני על אלוואן, רוב המלאי של ה-TEDAC טרם עבר את שלבי הניתוח המתקדמים האלה. "הם רצו לבדוק את טביעות האצבעות של הבחור האחד הזה כנגד כל מה שהיה לנו במאגר", אומרת סוצ'מה. "זה היה כמו לחפש מחט בערמת שחת".
שלב אחר שלב היא וצוותה, שמנה יותר מ-35 אנליסטים, התחילו לצמצם את אפשרויות החיפוש. בעזרת המודיע היה ל-FBI מושג כללי היכן אלוואן היה בין השנים 2004 ו-2006, כך שהמידע הגאוגרפי צמצם את מספר מטעני הצד המיועדים לבדיקה. הצוות הוציא 170 ארגזי ראיות רלוונטיים שייצגו 1,300 אירועי מטעני צד, והתחיל לעבוד. בידי ה-FBI היו גם טביעות האצבעות של אלוואן, לכן צוות ה-TEDAC התמקד באיתור ראיות פיזיות כשהדבר הזדמן לו.
הסרטוט המפליל
בחודש נובמבר הייתה לסוכנים פריצת דרך כשאלוואן הציע להראות למודיע של ה-FBI איך לבנות מטען צד. אלוואן סרטט כמה סרטוטים מפורטים מספיק כדי לתת לאנליסטים של TEDAC תובנה איזה סוג מטען הם מחפשים. בדצמבר הצטמצם החיפוש עוד יותר, כשמנתחי מודיעין של ה-FBI שנברו בעברו של אלוואן אמרו ל-TEDAC להתמקד בפצצות מתוך באיג'י וסביבתה.
בשלב זה, סוצ'מה והצוות שלה כבר התחילו לסגור על אלוואן, ובינואר היא שלחה הודעה למטה הכללי של ה-FBI בוושינגטון די.סי. שאפשר להפסיק להתלבט בנוגע לאלוואן. שתי טביעות אצבעות שנמצאו על מטען צד שנמצא ליד באיג'י תאמו לשלו.
ה-FBI לא עצר את אלוואן מיד. באביב 2011 המשיכו סוכנים לעקוב אחריו. הם קיוו ללמוד יותר על אודות הקשרים שלו עם ה-AQI, וכל מקרה אחר של הטמנת מטעני צד שהם יכלו לקשור אליו. אבל עד חודש מאי הסתמן שהם גילו כל מה שניתן לגלות, לכן החליטו לסיים את המשימה. צוות SWAT תפס את אלוואן ושותפו במהלך העברת נשק מזויפת נוספת, ועצר את שניהם.
הסיפור של מעצרו של בונה הפצצות פעיל AQI בפרוורים של קנטאקי עלה לכותרות למשך כמה ימים, עד שאירוע חדשותי גדול יותר האפיל עליו: מותו של אוסמה בן לאדן במתחם מבנים באבוטאבאד, פקיסטן. סיפורו של אלוואן נשכח עד מהרה.
אף שהיה שקט, מעצרו של אלוואן היה ניצחון גדול. ה-FBI הצליח להגיש נגדו כתב אישום שכלל 23 סעיפים, כולל אישום על קשירת קשר להרוג אזרחים אמריקאים בחו"ל, קשירת קשר להשתמש בכלי נשק להשמדה המונית (חומרי נפץ) נגד אזרחים אמריקאים בחו"ל, והפצת מידע על תהליך ייצור מטעני צד. אל מול הראיות שנאספו על ידי TEDAC אלוואן הודה באשמות. הוא הודה בקשריו עם ה-AQI, ושיתף פעולה עם סוכני ה-FBI בתמורה להפחתה בעונשו. הסוכנות לא מוכנה לחשוף את המידע המדויק שהוא העביר כחלק משיתוף הפעולה שלו, אבל הוא קיבל בסופו של דבר עונש מאסר של 40 שנה. שותפו שנעצר לצדו מרצה מאסר עולם.
השלכה אולי משמעותית יותר של התיק נגד אלוואן היא השינוי באופן שבו מתנהל הזיהוי הפלילי ב-TEDAC. טכניקות שפיתח הצוות של סוצ'מה כדי לנתח ראיות במהירות בתיקו של אלוואן סייעו לאנליסטים של TEDAC לעבור על עשרות אלפי מטעני צד שהצטברו לאורך זמן, והתהליך שרבים חשבו שיימשך עשור או יותר הסתיים בתוך חמש שנים. כעת, שום מטען אינו יושב יותר מ-150 יום מבלי שייבחן. "המקרה של אלוואן היה נקודת המפנה, אז ידענו שאנחנו חייבים לעבור על כל החומר הזה מהר ככל האפשר", אומר קארל. "זה מה שעודד אותנו למצוא דרכים יצירתיות לעיבוד החומרים". ככל שאנליסטים של TEDAC יוכלו לפענח מטענים מהר יותר, כך רשויות אכיפת החוק בארצות הברית ומחוצה לה יוכלו לאתר בוני פצצות לפני שהם מכים שנית.
כל העולם כולו
פינוי השרידים מעירק ואפגניסטן ממלאי המטענים היה סימבולי עבור TEDAC. כיום המרכז משנה כיוון מתמיכה בלוחמה בעירק ואפגניסטן למה שקארל מכנה משימת "שאר העולם". עכשיו, מטען צד המתגלה בפיליפינים או בטורקיה יזכה לאותו היחס כמו פצצה שמתגלה בבאיג'י. נוסף על כך, בעבודה בשיתוף פעולה עם רשויות אכיפת החוק המקומיות הפכה המעבדה ב- TEDAC למכמורת גלובלית לבוני פצצות. לדוגמה, בספטמבר 2014 עצר הסקוטלנד יארד חשוד בבניית פצצות, המשתייך ל-AQI, בצפון-מערב לונדון. המידע המודיעיני הגיע מ-TEDAC וממטען חבלה שאותר בעירק ב-2007.
המעבר מהמחסן בקוואנטיקו ללא ספק ייתן ל-TEDAC דחיפה. בהאנטסוויל יהיה למעבדה מאגר מידע גדול יותר לשאוב ממנו; גם נאס"א וגם הפנטגון מחזיקים מתקני מחקר גדולים שם. חשוב מכך, יהיה לה השטח שלו היא זקוקה כדי לגדול. ככל שאנליסטים של TEDAC יאספו יותר פצצות, כך מסד הנתונים יהיה עשיר יותר והם יוכלו לזהות מחבלים ופושעים בצורה יעילה יותר.
כל עוד מעורבים בקונפליקטים גלובליים יותר ויותר פעילים חסרי מדינה שחוצים גבולות משדה קרב אחד אל הבא אחריו, TEDAC מספקת סוג של זיכרון מוסדי - דרך לקשור פעולות עבר לאנשים בהווה, לא משנה להיכן הם הולכים. בעוד עשור יהיו הקונפליקטים במקומות כמו לוב, סוריה, עירק, ניגריה, תימן והפיליפינים זיכרון מן העבר. העולם ימשיך להסתובב, אבל ב-TEDAC ימשיכו לחבר בין הפרטים, ולזכור את מה שכל השאר שכחו.
* גיליון אלקטרוני בחינם של מגזין popular science ישראל לגולשי NEXTER