"זה קרה ברכבת, בדרכי הביתה. היא הייתה עמוסה ולא היה לי מקום לשבת. באחת הרביעיות ישבו אם ובתה שהציעה לי את המושב שלה. למרות שסירבתי בנימוס היא המשיכה לשוחח איתי בנחמדות. אחרי כמה תחנות קמו האנשים שישבו מולה ואני תפסתי את מקומם. היא המשיכה לשוחח איתי ואז ניגשה לשבת במושב הריק לצדי. היא חייכה אלי חיוך מתוק, צחקקה, סיפרה לי על עצמה והתעניינה ביום שהיה לי ולאיפה אני נוסע, זרקה לעברי חיוכים ערמומיים שגרמו לי להיכבש בקסמה. בדרך כלל אני מרגיש כמו פקעת עצבים בסיטואציות כאלה, אבל הפעם, איתה, הרגשתי בטוח להפליא – והרגשתי שזה המבחן האמיתי בשבילי. הרכבת הייתה עמוסה עד אפס מקום וחששתי שמישהו ישים לב שאני מסמיק לגמרי, ממש נעשה אדום.
"אחרי חמש דקות נוספות הגענו לתחנה שלי, אמרנו שלום וירדתי מהרכבת. היא נופפה לי מהחלון בזמן שעמדתי על הרציף ורק אחרי שהרכבת עזבה את התחנה הבחנתי שהלב שלי פועם כמו משוגע, הנשימה שלי רדודה ובין הרגליים מתפתחת לה קשיחות. היא הייתה התגלמות השלמוּת. ברונטית, חיוורת, בעלת עיניים חומות, סקסית ומוחצנת. חשתי אסיר תודה לאלים על הנסיעה הזו.
"בדרך הביתה זה הכה בי. התחלתי לחשוב על אשתי, בואו נקרא לה ג'קי. הרגשתי שרימיתי אותה, שבגדתי בה. העובדה שהייתי צריך להיכנס הביתה ולהעמיד פנים כאילו דבר לא קרה כשבפנים אני כל כך מאושר וסוער גרמה לי בסופו של דבר לספר לה באותו ערב שאני פדופיל. תהיה זו אזהרה עבור כל אחד ואחד מכם שתופס ברכבת שיחה מוצלחת עם ילדה יפה בת שש" (13 ביולי 2018, 21:20, המשתמש Myried).
מה זה פדופיל?
המילה "פדופיל" גורמת לרובנו לחשוב במונחים של גבר משופם עם מעיל ארוך ורכב מסחרי גדול בלי חלונות שיושב ליד גני משחקים או בתי ספר ואורב לילדים כשהוא חמוש בסוכריות וחיוך מחליא. הלוואי וזה היה כל כך פשוט.
המציאות היא שרוב הפדופילים נראים ומתנהלים כמו אנשים נורמטיביים לגמרי. רבים מהם אפילו נשואים ויש להם ילדים משלהם. את הסטיות המפלצתיות שלהם הם שומרים בסוד ומקיימים בסתר.
העידן המודרני משחק לטובתם. כמו במקרים של הפרעות, סטיות ופשעים מחרידים אחרים, בעולם הדיגיטלי מגלים אפילו החריגים שבחריגים שהם לא לבד. "הרשת האפלה" - אותם אתרים שיש צורך בדפדפנים מיוחדים ובידע טכני לא מבוטל על מנת להגיע אליהם - היא מפלט עבור כל מי שיש להם סודות להחביא, ולאלו שנמשכים לילדים יש אינטרס גדול במיוחד לשמור על ההעדפה שלהם בסוד.
הרשת לא רק מאפשרת לפדופילים להפיץ ולצרוך חומרים פורנוגרפיים מחרידים, אלא נותנת להם את המסוכן מכל: גישה זה לזה. כך, מתחת לאף של כולנו, נוצרה קהילה שוקקת חיים של פדופילים מכל רחבי העולם. הם מקבלים זה מזה אישור לכך שהם נורמליים; זה פשוט העולם שלא מבין אותם. הם מחליפים בינם לבין עצמם חוויות, מחשבות, לינקים וגם טיפים לשכלול הפרקטיקה שלהם ולמשנה זהירות מפני הרשויות. כך הפדופיל של 2018 כבר לא פועל לבד. יש מאחוריו קהילה של אלפי חברים מכל רחבי העולם שמכינה אותו, מלמדת אותו וחונכת אותו. הוא חכם יותר, מתוחכם יותר, ולכן גם מסוכן יותר.
במשך חודשים עקבנו אחרי ה-Pedo Support Community, או PSC, קהילת הפדופילים הגדולה ביותר שפועלת היום ברשת האפלה, המונה אלפי חברים מכל רחבי העולם. כבר שש שנים היא ברשת, נסגרת על ידי האף.בי.איי וצצה מחדש כמו גידול ממאיר (גם הרשויות בישראל יודעו על קיומה). היא מספקת הצצה בלתי אמצעית, ולכן גם קשה מאוד, לאופן שבו עובד ראש של פדופיל, לפילטר המעוות שדרכו הוא רואה את העולם.
עקבנו אחר השיחות והטיפים של חברי הקהילה כדי שנדע ממה להיזהר, וככל שהעמקנו גילינו אזורים מוזרים ומחרידים יותר, תתי-גוונים בלתי נתפסים ותפיסות עולם שנמצאות מעבר לכל דמיון של האדם השפוי. החומרים בכתבה קשים לקריאה.
האם הם יודעים שהם סוטים?
כללי ההתנהגות ב-PSC נוקשים מאוד. ההצטרפות לקהילה אינה פשוטה מלכתחילה, מפני שהחברים בה יודעים בדיוק ממה הם נזהרים ומה יש להם להפסיד. בהתאמה, הם עושים הכל כדי להשאיר בחוץ סקרנים, קרובי משפחה, עיתונאים ובעיקר את אנשי אכיפת החוק. הם לא רק מחביאים היטב את הקהילה במעמקי הרשת האפלה, אלא גם מציבים תנאי קבלה קשוחים ושומרים באופן מוחלט על האנונימיות של הגולשים.
אדם שמעוניין להיכנס לקהילה מחויב לספר על עצמו לפי קריטריונים קבועים מראש ולשכנע את מנהלי הפורום בהתאמתו לקהילה ובכנות כוונותיו. ברגע שהחבר החדש זוכה באישור, הוא מקבל כרטיס כניסה חופשי לכל הפורומים. הנושאים נעים בין "מה תעשה אם פדופיל אחר יפלרטט עם האחיינית או הבת שלך?", "האם להתנדב בעמותה שמסייעת לילדים?", "מה היית עושה אם היית תופס את החבר הכי טוב שלך באמצע אקט עם הבת שלו?" ו"מהם יעדי הטיסה הטובים ביותר לחופשה של פדופיל?".
אחד האיסורים המחמירים ביותר בקהילה הוא על שיתוף חומרים לא חוקיים כגון תמונות או סרטונים פדופיליים, ואיסור גורף נוסף חל על שיח הקשור בהפעלת מה שהם תופסים כאלימות כלפי ילדים או מתייחס לאונס של ילדים. כאן חשוב לעצור ולהסביר: בעיני הפדופילים ב-PSC, הקשרים עם הילדים נתפסים כרומנטיים. לא פעם הם מדברים על ילדים בני 11 – או שבע, או אפילו שלוש - כמאהבים.
תפיסת העולם הזו, שמגדירה "מערכות יחסים עם ילדים" כלגיטימיות, היא חוט השני שעובר בכל השיחות של חברי הקהילה. מושגים כמו "מאהב" או "החברה הקטנה" משמשים לתיאור הילדים שנפלו קורבן לפדופילים וכמעט בכל שיח סביב פרקטיקות מיניות מדובר על חשיבותם של הסכמה, רצון וסיפוק הדדיים – תיאורים שמתאימים לתיאור מערכות יחסים בין בגירים, לא קשרים בין מבוגרים וילדים. וכן, לשיטתם של הפדופילים, ילד בן חמש יכול לתת הסכמה מודעת ומלאה ליחסי מין. כך לדוגמה, גולש ששאל "כיצד לגרום לבתי לחשוב שהיא רוצה מערכת יחסים מינית איתי" ננזף בחומרה על ידי חברים אחרים בטענה שהוא מפעיל עליה מניפולציה וכי הדבר חורג מכללי ההסכמה והרצון בקשר מיני. ודווקא הגישה הזאת הופכת אותם לטורפים מיניים מסוכנים יותר, מפני שילד שעבר תקיפה עשוי לשדר מצוקה מורגשת. אבל מה לגבי ילד שאדם מבוגר גרם לו להאמין שמה שקורה ביניהם הוא לגמרי תקין?
"זה בדיוק העיוות הקוגניטיבי שלהם – הם תופסים ילדים כיצורים מיניים", מסבירה ד"ר יהודית אבולעפיה, קרימינולוגית קלינית מהחוג לקרימינולוגיה במכללה האקדמית אשקלון. "לילד בן שלוש יש יכולת הסכמה? ילד בן חמש יודע מה זה מין? התפיסה הזו היא העיוות, וכשהם נמצאים בקבוצה כזו, אז אחד מחזק את העיוותים של השני. הם מעודדים זה את זה".
איך זה מתחיל?
רבים מהפדופילים היו בעצמם קורבנות של גילוי עריות בגיל צעיר. אצל רבים מהם השתבשה כבר אז תפיסת העולם, היטשטשו לחלוטין ההבדלים בין טוב ורע, מותר ואסור, נעים ולא נעים. "אני דור רביעי לאהבה בתוך המשפחה", מתאר אחד החברים בפורום. "סבא רבא שלי ניהל רומן עם סבתא שלי, שניהלה רומן עם אחים שלה. גם אבא שלי ניהל רומן עם דודים שלו ואחר כך איתי כבר מגיל שלוש. עכשיו אני מעביר את המסורת הלאה לילדים שלי". חבר אחר תיאר את עצמו כ"בר מזל, שכן חוויתי חוויות מיניות רבות בתור ילד ביחד עם אחי הגדול".
משתמשים אחרים מספרים שגילו את המשיכה בגיל העשרה, בעקבות פנטזיות או גירויים מקריים שנתקלו בהם, ויש כאלה שהיא התעוררה אצלם בשלב מאוחר מאוד בחיים, אפילו בגיל 50 ויותר. המשותף לרבים מהם - ואחד הדברים שמבהירים באופן ברור את הסכנה שבקהילה הזו - הוא תחושת השנאה העצמית, הבושה והגועל שליוותה אותם עד שהגיעו ל-PSC. "עד שגיליתי את הקהילה הסתובבתי בעולם בבושה ואשמה", כותב אחד מהם. "הסביבה מפמפמת לך שאתה דפוק וסוטה, ואני האמנתי. רק כשהגעתי לפה הבנתי שאני דווקא בסדר ומצאתי את האומץ למצוא לעצמי מאהבת קטנה".
"השאלה של תורשה או סביבה, זו אחת השאלות הכי מעניינות בקרמינולוגיה בכלל. יש גישות שונות שמסבירות איך מתפתחת סטייה מינית אבל אין אף מחקר שיכול להגיד למה אדם הפך להיות פדופיל", אומרת ד"ר אבולעפיה. "מכלל עברייני המין, רק 12% עברו פגיעות מיניות בילדותם, אז כמו שיש כאלה שנפגעו מינית והפכו להיות פדופילים יש כאלה שלא הפכו. מה שיותר משמעותי זה האם הפגיעה טופלה או לא טופלה".
האם רק גברים נמשכים לילדים?
אחד הדברים המפתיעים שמוצאים בפורום הוא נשים. הרוב המוחלט של הפדופילים הם גברים, אבל בין המשתתפים הפעילים ניתן למצוא גם מעט נשים שחולקות את החוויות שלהן. למעשה, חלק מהחברים הפעילים מספרים על משפחות שבהן שני ההורים הם פדופילים. אחד המדריכים היותר פופולריים באתר נושא את הכותרת "איך להתחתן עם אישה פדופילית". באופן שהדעת אינה תופסת, חלקם אף משתפים מחשבות על הבאת ילדים לעולם רק כדי למלא את תשוקותיהם החולניות.
"נשים פדופיליות הן דבר נדיר ביותר", נכתב במדריך. "חשוב לי לחלוק איתכם את התובנות שלי, כי משפחות פדופיליות היום הן מעטות ונדירות. דמיינו לכם מצב שבו עשור מהיום קיימות משפחות פדופיליות חדשות בזכות המדריך הזה. תארו לעצמכם כמה מפיקי פורנו ילדים יצטרפו לשוק. דמיינו כמה פדופילים צעירים חדשים ייוולדו לתוך המשפחות האלה ויעבירו את הפדופיליה שלהם הלאה אל הילדים שלהם. כולנו יכולים להיות קהילה מאושרת, בריאה יותר ומקובלת יותר בעיני החברה רק בזכות הנשים".
איך הם מוצאים את הקורבנות שלהם?
"אם עוד אין לך מערכת יחסים עם ילד או ילדה, עכשיו זה זמן מעולה למצוא", נכתב בפתיחה של אחד השרשורים הפופולריים בקהילה. "יש הרבה ילדים בעולם ויש המון דרכים למצוא אותם וליצור איתם קשר. זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע". למרבה הזוועה, זה כנראה נכון.
אם אתן אימהות יחידניות או אבות יחידניים, כדאי לכם לשים לב ל"טיפ" הבא: "תמצא אם חד הורית". הרבה לפני שהם מציעים זה לזה לעבוד כמורים פרטיים, כמאבטחים בגני ילדים, כמורים - או סתם לדפוק על הדלת של השכנים – הורים יחידניים נחשבים לתרנגולת שמטילה ביצי זהב עבור פדופילים שמחפשים ילדים. מבחינתם, כניסה למערכת יחסים עם חד הוריים מספקת גם את הכסות הנורמטיבית וגם את הגישה לקורבנות. "ההמלצה הטובה ביותר שאני יכול לתת לכם כדי למצוא ילד היא להיכנס למערכת יחסים עם אם חד הורית, או אבא, כמובן", כותב אחד הגולשים. "בשיטה הזו יש יותר יתרונות מחסרונות וכל היתרונות מתאימים ונוחים מאוד לפדופילים כמעט בכל תחומי החיים".
האם יש להם קווים אדומים?
כבר עם ההרשמה לקהילה, לצד יתר הפרטים שהחברים נדרשים לספק, נמצאות ההעדפות האישיות – כלומר, באיזה טווח גיל ומין החברים מעדיפים את ה"מאהבים" שלהם. יש כאלה שמעדיפים ילדות על סף גיל העשרה, ויש אפילו שמצהירים על עצמם כמעדיפים ילדים בני שנה בלבד. קשה מאוד להאמין, ואי אפשר לעכל, אבל קיימים גם תיאורים מפורטים שמסבירים איך לגעת בפעוטות ואיך להעלים ראיות פורנזיות לאחר מעשה.
"הגיל המוקדם ביותר שבו אפשר להתחיל לאמן ולהכין ילדים ליחסי מין הוא שנה", כותב חבר בפורום. "ככל שאתה מתחיל מאוחר יותר זה נהיה יותר ויותר מאתגר. רוב הילדים גם לא זוכרים כלום מהגיל הזה מה שאומר שאת הכאב הכרוך בתחילת האימון הם לא יזכרו".
"אינפנטופיליה היא המשיכה המינית לילדים עד גיל חמש", מסבירה ד"ר אבולעפיה. "יש מקרים של ילדים אפילו בני יומם שנפגעים. השכיחות לא ידועה וחשוב לזכור גם שנדע פחות על פגיעה בתינוקות מאחר והם לא יכולים להתלונן כי הם לא מדברים".
האם כל פדופיל תוקף מינית?
באופן מפתיע, התשובה היא לא. לפחות לא באופן ישיר. לדוגמה, אחד החברים בפורום מתאר את מערכת היחסים עם בתו בת ה-12 של חברו, שבה "התאהב" כשהייתה בת שמונה והחל להתקרב אליה. בשרשור ארוך ומפורט שנפרש על פני חמש שנים הוא מתאר את "התקדמות" מערכת היחסים שלהם מרגע ההיכרות ועד היום, דרך השיחות הארוכות שהם מנהלים, טיולים משותפים ובילויים. בכל התקופה הזו הוא לא נגע בה אפילו פעם אחת, ולא מתוך חוסר רצון: ברגע שיקבל ממנה סימן שיתפרש במוחו המעוות כרצון והסכמה, הוא יעוט עליה כמו טורף מיומן. אבל הרגע הזה עדיין לא הגיע, ואביה של הילדה כמובן לא חושד בכך שלבייביסיטר והחבר הקרוב יש תכניות מחרידות לבת שלו.
"צריך לעשות את ההבחנה בין פדופילים למתעללים בילדים. מרבית הפוגעים בילדים אינם פדופילים, כלומר לא סובלים מהסטייה המינית ומהעיוות הקוגניטיבי", אומרת אבולעפיה. "מי שהוא פדופיל לא נמשך בכלל לאנשים בוגרים: הוא נמשך לגוף החלק והילדי שאין לו סימני מין משניים. אבל לא כל מי שפגע בקטין הוא בהכרח סוטה מין. יכול להיות שמדובר באדם שנמשך לנשים והפגיעה שלו בילדים היא על רקע רגרסיבי".
מאחר והקהילה מקדשת "מערכות יחסים בריאות" עם הילדים, הרבה מהשיח נסוב סביב הבילויים עם הילדים, השיחות המשותפות, המשחקים. ואם הפדופיל לא קיבל מהילד את הסימן המתאים, הוא יימנע ממגע שכן לא ניתנה "הסכמה". "לא נגעתי בה כי לא נראה שהיא מעוניינת בכך", מספר אחד החברים על בת השכנים, בת השבע, "אבל גם לא הרגשתי צורך. פשוט נהניתי לבלות איתה יום שלם, לדבר איתה, לשחק איתה ולראות אותה מצחקקת". חשוב לסייג את האמירה הזו ולהדגיש: מאחר ותפיסת ההסכמה שלהם מעוותת, הם עלולים לראות בכל דבר אישור למגע מיני.
הפרדוקס הזה יוצר תת-קהילה של מי שמכנים את עצמם "פדופילים שמרנים" (במקור Conservative Pedophiles, "פדופילים קונסרבטיביים"). מדובר באנשים שמסיבות מוסריות או חוקיות בוחרים שלא "לעסוק באופן מעשי באהבת ילדים", כהגדרתם. בפורום של "פדופילים שמרנים" מתנהלים דיונים על הצורך להתמודד עם אשמה, להימנע ממגע ולהתמודד עם הפיתוי. "התעוררה הזדמנות", כותב אחד מהם. "התארחה אצלי משפחה והם מגיעים עם אחיינית יפהפייה בת שנתיים", הוא אומר ומתאר לפרטי פרטים כמה קשה לו להתאפק ומהן השיטות שבהן השתמש כדי לא לגשת לילדה. "שמרו את הזין שלכם במכנסיים", הוא חותם. "ילדים הם אמנם יצורים מיניים ומקסימים אבל הם חייבים להיות מוגנים ועלינו לשמור מהם מרחק".
עם זאת, באופן שנראה סותר את רוח הדברים, בשרשור אחר בו שאל אחד החברים "אם הייתה לכם האפשרות לקחת גלולה שתגרום לכם להפסיק להיות פדופילים, הייתם לוקחים אותה?", הרוב המוחלט של "הקונסרבטיביים" השיבו "לא".
האם כל הפדופילים צורכים פורנוגרפיית ילדים?
אולי המכנה המשותף המובהק ביותר, הן לפדופילים פעילים והן ל"שמרנים", הוא סיפוק היצר על ידי צריכה של פורנו ילדים המכונה בלשונם CP או KP. זה אבסורד מוחלט לטעון שפורנו ילדים לא פוגע בילדים, אבל מבחינת "הפדופילים השמרנים", מדובר בהשקטה של המצפון. "זה כבר קיים", הם אומרים. אחד הפורומים השוקקים ביותר בקהילה הוא זה שעוסק ב"דוגמניות" ו"דוגמנים" חביבים על הקהילה. בפורום הזה הם דנים בילדים וילדות ספציפיים, חברות הפקה וצלמים ומחליפים ביניהם לינקים, שמות וטיפים.
זה נהיה אפילו יותר מטריד כשמבינים שחלק מהילדים ומאתרי האינטרנט שבהם דנים הפדופילים לא קשורים לפורנוגרפיה בשום אופן. החל באתרים של צלמים לגיטימיים, עבור באתרי אופנה וכלה בחשבונות אינסטגרם וקהילות של הורים שחולקים בתמימות תמונות של ילדיהם.
איך הם חיים עם עצמם?
בתוך קהילת הפדופילים יש מאות תתי גוונים של תפיסות, אבל אם ננסה לחלק אותן לשתי תפיסות עיקריות, נראה שני היפוכים. בקוטב אחד אלה שתופסים את עצמם כסוטים ופגומים, מדברים על רגשות אשם ואפילו מחפשים טיפול, חלקם כאמור נמנעים לחלוטין ממגע פיזי עם ילדים - ובצד השני אלה שבטוחים שאין שום פסול במעשיהם. לשיטתם, פדופיליה היא בסך הכל העדפה משיכתית-רומנטית.
"איך נשמיד את הפדופוביה במאה ה-21" היא כותרתו של שרשור שעוסק באקטיביזם פדופילי ובשאלה איך להילחם במה שהם מגדירים "סטיגמות ודעות מיושנות". "רק לפני כמה עשרות שנים הסטיגמות על הומוסקסואלים היו חזקות מאוד, והן השתנו. אין סיבה שגם הסטיגמה סביבנו לא תשתנה", נכתב שם. "זו מלחמה על דעת הקהל. יש מי שבשמחה יפגעו בנו ואפילו יהרגו אותנו בגלל האמונות שלנו, אבל זה מאבק הישרדותי על קבלה, על הזכות לאהוב ולהיות נאהב".
בהמשך מתנהלים דיונים ממושכים במה שהם מכנים "פדופוביה". לטענתם מדובר בפחד לא רציונאלי שנובע משנאה של מיניות וילדים, ו"הפתרון לפדופוביה נמצא בשינוי הגישה לסקס – ממשהו רע ומשחית לגישה חיובית".
"אנחנו יודעים שמה שאנחנו רוצים ועושים הוא לא מזיק וטבעי. זה בסך הכל איחוד מושלם ומוסרי", כותב חבר קהילה אחר. "אנחנו כבר יודעים היום שחוק ומוסר לא בהכרח קשורים. כשהעבדות הייתה חוקית זה עדיין לא היה מוסרי ואילו מריחואנה היא לא חוקית למרות שהיא מוסרית לגמרי. מיליוני גברים, נשים וילדים חיים בפחד כי הם יודעים שאם הם יתגלו הם יאבדו את עבודתם, ילכו לכלא או גרוע מזה".
איך עוצרים אותם?
הפחד הכי גדול של הפדופילים הוא רשויות אכיפת החוק. לרבים מהם יש ניסיון עגום עם המשטרה המקומית וחלקם אף ישבו בכלא בגלל פגיעות מיניות – וכן, הכלא עבור פדופילים הוא בדיוק מה שאתם מדמיינים.
"נכלאתי לשלוש שנים על פגיעה בילדה בת ארבע", מספר אחד מהם. "מהר מאוד חבריי לכלא גילו על מה אני יושב ובשבועיים הראשונים שלי בפנים נאנסתי 14 פעמים באופן ברוטאלי".
"הכלא היה סיוט עבורי", מספר אחר, "מאחר ונעצרתי על 16 מקרים שונים של פגיעות מיניות בשלוש ילדות והפרצוף שלי הופיע בכל מהדורות החדשות ועל העיתונים לצד המילים 'אנס ילדים'. הייתי בפחד מתמיד על חיי, כל הזמן תחת איומי מוות ומכות אקראיות. אפילו לשומרים לא היה אכפת שהרביצו לי. רק אחרי שכמה מהאסירים הכו אותי עד סף מוות ודקרו אותי באחד הלילות העבירו אותי סוף סוף לבידוד, שם נשארתי עד השחרור".
כשתפיסת העולם שלך מראש לא רואה שום פסול במה שאתה עושה, לכליאה אין משמעות מעבר לענישה. לראיה, רבים יוצאים מהכלא וחוזרים לעסוק בפדופיליה בדיוק כפי שעשו לפני שנאסרו. האם דרך ההתמודדות האופטימלית היא כליאה, טיפול כפוי או שילוב של השניים? שאלה גדולה. "יש מחקרים שונים על אפקטיביות של טיפול. בעיקרון לא מטפלים בהם בנפרד מעברייני מין אחרים ולכן מחקרים על אפקטיביות של טיפול ידברו על עברייני מין באופן כללי ולא ספציפית על פדופילים", אומרת ד"ר אבולעפיה. "אבל כשלמישהו יש סטייה מינית הוא לא בהכרח מבין שמה שהוא עשה לא בסדר, וסיכויי ההצלחה נמוכים".
על עומק הפער בין התפיסה הנורמטיבית לזו של חברי PSC אפשר ללמוד באותו שרשור שמדבר על "פדופוביה": "אני יודע שזה נראה בלתי אפשרי, אבל אני מקווה שיגיע יום שבו העולם יהיה אמפתי ומתחשב כלפי פדופילים ומערכות יחסים בין מבוגרים לילד", מסכם אחד הגולשים את השרשור. "עולם שבו אנשים, פדופילים ולא פדופילים, לא יצטרכו לחיות בפחד זה מזה. עולם שבו לילדים תהיה זכות מוחלטת על גופם, מיניותם ומערכת היחסים שלהם".
ליצירת קשר עם הכתבת liat.barstav@mako.co.il