ובחלומי, שר התחבורה מחייך חיוך רחב כמו שרק הוא יודע, ומשגר לתקשורת תגובה כזו: "אני תומך בכל פתרון לייעול התחבורה, להוזלת העלויות ולהפחתת הצפיפות. האפליקציה הזו ממש מגניבה, ניסיתי את זה בלוס אנג'לס ופגשתי אחלה אנשים. העולם משתנה, והתחבורה הציבורית הקיימת תצטרך להסתגל למצב, כמו בכל מקום אחר. ואגב, זה אפילו חברתי וירוק".
אבל ישראל כ"ץ, במין טיק שאין לו מזור, שוב בחר בצד הלא נכון. כשהוא שמע שחברת המוניות הבינלאומית אובר (Uber) מתכוונת להיכנס לישראל, להתחרות בגט-טקסי ואולי אפילו להציע קאר-פול בתשלום (כמה חבר'ה חולקים מכונית ונוסעים יחד לעבודה), הוא נזעק להגן על הקהל שבשבילו הוא עובד - לא אתם, נהגי המוניות – והחדיר מקל ככה עבה בגלגלי המהפכה: "לא ייתכן שתגיע חברה מחו"ל ויינתן לה אישור לפעול כאן ללא אותם כללים וחוקים המוחלים על כלל ציבור נהגי המוניות ועל כולם".
בוא למושב האחורי
בניגוד לדימוי שלנו כאומת הסטארט-אפ, אנחנו תקועים עמוק בעבר. הילד האיטי של הכיתה. ישראל היתה כנראה המדינה האחרונה בעולם שהרשתה למכשירי בלו-טות' להיכנס לשטחה, כי שהצבא טען שהאוזנייה שלכם תפיל לו אף-16 מהשמיים בגלל התנגשות תדרים או איזו שטות בסגנון. גם הדור הרביעי, באמת תודה לכם, נכנס לפה עכשיו באיחור של כמה שנים. אם היינו נשענים תמיד על הכללים הקיימים, יודע ודאי השר כ"ץ, רכבות ומכוניות לא היו מורשות לנסוע יותר מ-30 קמ"ש מפחד שהנוסעים לא יצליחו לנשום, והומואים היו עדיין נרדפים. העולם משתנה. תשתנה איתו, או שהוא ידרוס אותך.
אובר כבר כבשה נתח נאה מענף המוניות במקומות רבים. גט טקסי מתחרה בה בעולם ומצליחה בישראל. ועכשיו ליפט (Lyft) עושה משהו אפילו מגניב יותר – כל אחד יכול להרים אצבע וירטואלית בכביש עם שלט וירטואלי "מודיעין", ולמצוא לו טרמפ מדויק. אפשר לעשות את זה בתשלום (הנוסעים משלמים לנהג, אם תרצו – חולקים איתו את הוצאות הנסיעה), וכמה טרמפיסטים יכולים להידחק במושב האחורי וגם לשלם פחות. ברור שיש כאן יש שאלות חוקיות לפתור, כמו ביטוח, רישוי ומיסוי, אבל השאלה מה המטרה של המדינה – לתקוע את זה, או לקדם את זה. הכבישים צפופים, הזיהום כבד והכיס שלנו מתרוקן, אבל השר כ"ץ לא השאיר לנו הרבה תהיות לגבי איפה הלב שלו נמצא.
בתגובה לטור הזה, אגב, שלחה דוברת השר את התגובה הבאה: "שר התחבורה מעולם לא התנגד לשימוש באפליקציות השונות. ההיפך הוא הנכון. השר התייחס רק להסעת נוסעים בתשלום ברכב פרטי. השר כ"ץ הוביל ומוביל רפורמות רבות נגד קבוצות לחץ ואינטרס וגם הפעם אין זה שונה".
מי לא ירצה לדבר עם הסדרן?
לא מזמן נפלתי במקרה על מונית, שהנהג שלה היה מנהל של תחנת מוניות גדולה בתל אביב. הוא עדיין מנהל, רק התחנה היא גדולה-לשעבר. "גט-טקסי לקחו לנו חצי מהביזנס. חצי מהלקוחות הגדולים. המון נהגים עזבו אותנו ועברו אליהם". ולא ראית את זה בא? "חמש שנים לפני גט-טקסי בא אלי מישהו עם הצעה למשהו דומה. לא הבנתי בשביל מה צריך את זה. אמרתי, 'מי לא ירצה לדבר עם הסדרן'"? בקושי החנקתי צחוק מתחת למושב. הרי בשביל מה צריך את גט-טקסי אם לא בשביל לעקוף את הסדרן גס הרוח, שבשבילו אני מין הפרעה איטית ומגומגמת לשגרת חייו קצרת הרוח.
אבל מה שחשוב הוא, שבשביל הנהג היקר שלנו, זו בעצם לא היתה הפתעה. זה היה שינוי שוק שהוא החמיץ בגלל טעות עסקית. ובכן נחשו מה – ככה עובד כל העולם עכשיו. הכל משתנה, כל הזמן, בכל מקום. טכנולוגיות חדשות יוצרות מודלים עסקיים חדשים והזדמנויות חדשות. יש שינויים שהם דרעק (כן, כן, סיקרט) ויש שינויים שטובים יותר לעולם ומנצלים משאבים נכון יותר, כמו AirBNB, כמו גט-טקסי או Lyft. ובכלל, מי אמר שנהגי המוניות חייבים להפסיד מזה? אולי הם יכולים דווקא להרוויח? אולי כדאי גם לנהג מונית לאסוף 3-4 נוסעים לאותו כיוון, שכל אחד מהם משלם חצי ממחיר של נוסע אחד?
"בזבזנו את כל חיינו סביב תחבורה. אנחנו משלמים ביוקר כדי לגור קרוב אליה. רצים כדי להשיג אותה. מתזמנים את עצמנו כדי להתאים לזמנים שלה. אבל מהיום, התחבורה באה אלינו" – זה המוטו של Lyft. גם לנו מגיע שהיא תבוא אלינו. העולם זז מהר, בכל תחום, גם בתחבורה, ואל תדאג, השר כ"ץ. גם בפוליטיקה.