לחם, ירקות מהגינה, גבינה מקומית, חביתה, מוזלי, מיץ וקפה, מוגשים על גדת הבריכה בראש גבעה שמשקיפה אל עמק הוואל בטוסקנה, עשר דקות הליכה מהבית ששכרנו בחופשה. וכל זה בשישה יורו לצלחת. מה זה שישה יורו ועוד בחופש? 25 שקלים? אחלה מחיר. ממש אחלה מחיר. אז אכלנו. כל המשפחה. ושוב ושוב. 

החופשה נגמרה. בתוך דיכאון הצ'קאאוט אכלנו חתיכת לקרדה: חשבון של 255 יורו, רק על ארוחות בוקר. יותר מאלף שקל. מה? איך? המארח מסובב אלינו את החשבון: 17 ארוחות כפול 15 יורו. מה 15. לא שישה? לא, הוא מחייך בשאריות הסבלנות, 15 יורו. בדקנו שוב בבוקינג.קום. הוא צודק, טעינו. 

מבצע טוב מדי

ואז אמרתי לה, האמת, היינו צריכים לחשוד - לפני שאנחנו מוזגים לעצמנו כוס שלישית של אשכולית אדומה סחוטה - ששישה יורו לארוחה זה לא הגיוני. שלפתוח שולחן לחמישה אנשים במקום כזה זה לא סביר תמורת 120 שקל. הרגשנו עמוק בלב שזה מוזר, אבל במקום לחשוד, התפעלנו מהדיל. אז זהו, שזה באמת לא הגיוני, וזה באמת לא 120 שקל. זה 320 שקל. שזה אולי סביר למארח איטלקי נחמד, אבל קצת פחות בשבילנו.

נזכרתי בסיפור הלא חשוב הזה השבוע עם "סערת טארגט". זה סיפור הפוך – כאן לא הלקוח טעה, אלא החברה. אלפי ישראלים עצבניים רצח על רשת טראגט שביטלה להם את העסקאות. תגידו, מה אתם, ילדים בני שלוש? יש ישראלים שכל עוד לא רואים תביעה ייצוגית, ועדת חקירה או מינימום בג"ץ, לא משחררים. הקבוצות בפייס לוהטות. "נשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו כיחידים וכקבוצה". "אנחנו מאשימים את טארגט באסון הזה". "כשהם יקבלו עכשיו במכה אלפי מיילים, הם יבינו טוב שיש קבוצה חזקה ומאוחדת".

נכון שזה מרגיז, לצפות ולהתאכזב. אבל עם יד על הלב, לא חשדתם שזה מבצע, איך נאמר, טוב מדי?
אין ויכוח: את הטעויות העיקריות עשתה טארגט. היא זאת שיצאה במבצע חלומי - רכשו ממוצרינו ברשת, והמשלוח מארה"ב בחינם. היא זאת שלא צפתה את ממדי ההתנפלות הישראלית, ולא נערכה נכון מבחינת מיסוי ושילוח. אחרי ש-30 אלף ישראלים רכשו מכל הבא ליד, מחבילת צ'יפס ועד קיר טיפוס, טארגט נבהלה, ביטלה את המבצע ואת החיובים והבטיחה פיצוי קטן לכולם. נכון, הדיאודורנט המוזל שהזמנתם לא הגיע. וגם לא המסך 56 אינץ'. אבל בחייאת, לא גבו מכם שקל. הם טעו והתנצלו. יאללה, תתקדמו.

שבוע אחרי – אותה התנפלות על דקאטלון שכמעט נגמרת בפצועים. ברצינות, מה עובר בראש של מי שרץ לחנות מוזלת בדקה שבה היא נפתחת? יש לך בדיוק מחר מנגל ואתה חייב חולצת ריצה מייזעת למתוח על הכרס?

עשה לנו מערוף

אבל יותר חשוב, מה זה אומר עלינו, שהנחה במחיר מורידה אותנו מהפסים? יכול להיות שהמצב הכלכלי כאן הרבה יותר טוב ממה שאומרים לנו, ואנשים רק מחפשים איפה לבזבז? ייתכן שהפכנו לאומה של חזירים, או של מכורי שופינג, שנטרפים כשמישהו מאכזב אותם ומפריד בינם לבין הסם שלהם.

ואולי עוד שלב פנימה - נדמה לי שהצרכן ישראלי חדור בתחושות נורא עמוקות של פראייריזם, קיפוח וקורבנות צרכנית, כי בעולם הכל זול (נגיד) וכאן דופקים אותנו נון-סטופ. אז כשאיזו רשת בינלאומית מתייחסת גם אלינו וזורקת עלינו רבע מבצע, אנחנו מתים להיות חלק מזה ולהרגיש צרכנים רגילים כמו בכל מקום בעולם. וליתר דיוק, להרגיש כמו שנדמה לנו שמרגישים בכל מקום אחר בעולם.

אני לא מת על זה. ברגע שבא לי על איזה מוצר, אני מנסה להסתכל עליו מהעתיד, מעוד חודשיים או שנתיים, וכמעט מיד הוא נראה לי כמו זבל עתידי, רק נקי וארוז יפה. ואז אני מוותר בלב שלם. ומה נגמר באיטליה? ההוא עשה לנו הנחה קטנה שנצא בטעם טוב, ועדיין שילמנו הרבה יותר ממה שתכננו. אבל קיבלנו בתמורה שיעור יפה: לא רק שאין מתנות בחינם, אלא שאם המחיר טוב מדי, כנראה שמישהו פה טעה. והאמת, עדיף שזה לא יהיה אתה.