"מאה ושניים שקל, שמונים אגורות", אמרה הקופאית בסופרמרקט, וישראל ישראלי השיב בשליפת הסמארטפון מהכיס ונפנופו בסמוך למסוף הקופה. למונית שחיכתה לו בחוץ - הרי הוא הזמין אותה דרך אפליקציה - הוא שילם בלי לדבר בכלל עם הנהג, על ידי אישור ההעברה שהציג לו מסך הסלולרי. את כרטיסי הכניסה למופע שנסע אליו אחרי הנחת שקיות הקניות בבית הוא בכלל לא ראה - הוא רק הזמין אותם מראש, בסלולר, ושער הכניסה לאולם נפתח אוטומטית כאשר התקרב אליו. על החניה הסמוכה הוא שילם - איך לא - דרך הטלפון.
כך נראים החיים בעשור השני של המאה ה-21, כפי שתוארו בשנים האחרונות על ידי אינספור גופים וחברות. את הכיסים הנפוחים אצל הגברים ותיקי היד המסורבלים אצל הנשים החליפו המכשירים הדקיקים שגם ככה יש לכולנו בהישג יד, והשימוש במזומן נשאר נחלתם של צרכני שירותי מין וסמים בלבד. רק בעיה אחת יש כאן: במציאות זה פשוט לא קרה. רובנו המוחלט עדיין מסתובבים עם ארנקים, כיסים ו/או תיקים עמוסים מטבעות, שטרות, כרטיסי אשראי ומועדוני לקוחות.
יש לך סמארטפון לפרוט לי?
חזון הארנק הסלולרי, כפי שמכונה המציאות המתוארת לעיל, אמנם טרם התגשם, אך בכל זאת קורם לאיטו עור וגידים - או לפחות מסופים ואפליקציות. בשנה וחצי האחרונות הושקו בישראל מספר פתרונות לביצוע תשלומים באמצעות הטלפון, ויותר ויותר שירותים שאנו צורכים ניתנים לתשלום ללא צורך בהעברת מזומן או גיהוץ כרטיס אשראי, אלא בהקלקה על כפתור במסוף התקשורת שנמצא בכל כיס.
כך, לדוגמא, לאחר שחוללה מהפכה בתחום שירותי המוניות לפני כשנתיים, לפני מעט יותר משנה החלה חברת הסטארט-אפ "גט טקסי" לאפשר תשלום על הנסיעות מתוך האפליקציה. לאחר הזנת פרטי כרטיס האשראי לאפליקציה, בסוף כל נסיעה תקבלו הודעה על מחיר הנסיעה, תתבקשו לאשר ותוך שניות התשלום יועבר וקבלה תנחת אצלם במייל.
"תשלום בסלולרי נוח יותר ממזומן, כי לא צריך לבדוק בארנק אם יש כסף, לבקש מהנהג לעצור ליד כספומט כדי למשוך כסף ולהתעסק עם העודף לפני היציאה מהמונית", אומרת ל-NEXTER איריס חרמון, מנהלת השיווק בחברה. לדבריה, האפשרות הזו כה נוחה עד שתוך מעט יותר משנה כבר הגיע היקף התשלומים בדרך זו לכ-55% מ-15,000 הנסיעות היומיות ב-2,500 מוניות החברה בישראל. תופעת לוואי נוספת של התשלום באשראי, היא מספרת, היא ירידה בכמות ביטולי ההזמנות על ידי אלו המשלמים באשראי. "זה יוצר תחושת מחויבות", היא אומרת, ומדגישה שהדבר קורה "למרות שאין עמלת ביטול".
חברה אחרת, שנוקטת גישה שונה מאוד לתשלומים בסלולר, היא סלאריקס. היא אינה דורשת פתיחת חשבון או קישור כרטיס אשראי, ובמקום זאת משתמשת במספר טלפון סלולרי כמספר החשבון האישי. כל בעל חשבון באפליקציה יכול להעביר באמצעותה כסף לכל אדם בצורת SMS. המקבל, מצידו, יכול לבחור להעביר את הסכום לחשבון של משתמש אחר בשירות, או למשוך את הכסף בהעברה לחשבון בנק, אשראי או במזומן בסניף בנק הדואר. למעשה, מדובר בפתרון היחיד המאפשר לכל אדם בעל מספר סלולרי להיות גם המשלם וגם מקבל הכסף, וכך מאפשר העברת כספים באופן סלולרי גם בין אנשים פרטיים ואף בין כאלו שאינם מחזיקים במכשירים חכמים התומכים באפליקציות.
"לפי ויזה אירופה, ב-2012 גדלה פעילות התשלומים במובייל ב-50%, לעומת גידול של 2-3% באשראי. בסלאריקס הגידול הוא כל שנה במאות אחוזים", אומר שלמה זיטמן, מייסד ומנכ"ל החברה, שידבר ביום שני הקרוב בפאנל בנושא הארנק הסלולרי בכנס Go Mobile בשיתוף NEXTER. "אם בהתחלה היינו רואים רק גברים צעירים משתמשים בזה, היום 50% מהמשתמשות הן נשים בכל הגילאים וזה הפך להיות אמצעי תשלום מקובל בעם". כיום, הוא אומר, נמצאת האפליקציה בשימוש בקרב מגוון עסקים בגדלים שונים - "נהגי מוניות, מורים לנגינה, אינסטלטורים, תחנות שטיפה וחנויות 'ידיעות ספרים'". לדבריו, היתרון המרכזי של סלאריקס, מלבד ההסתפקות בטלפון כמסוף סליקה, במקום רכישת מערכת סליקה מגופים פיננסיים, הוא זמינות מיידית של הכסף, לעומת הצורך להמתין לביצוע תקופתי בפתרונות מבוססי מוסדות פיננסיים.
תחום שבו כבר עבר רוב העולם לפתרון ביניים, המיועד לשמש גשר לקראת המעבר לארנק סלולרי, הוא התחבורה הציבורית. ה"רב קו" הישראלי, בדומה לכרטיסים מקבילים המונפקים ביפן, בריטניה ומדינות רבות נוספות, הוא למעשה ארנק אלקטרוני ייעודי המיועד בסופו של דבר להשתלב בטלפון הסלולרי. מאחר והשלב הבא מתעכב, קמו בישראל שתי חברות המנסות להאיץ את המעבר לתשלום על נסיעות באמצעות הסלולר.
אחת מהן היא Moovit (לשעבר Tranzmate), המגדירה עצמה כ"ווייז של התחבורה הציבורית" ומאפשרת לתכנן נסיעות תוך צפייה בלו"ז האוטובוסים בזמן אמת ולדעת מתי מגיע כל קו בפועל. בסתיו האחרון היא הכריזה על מיזם כרטוס דרך האפליקציה, שיאפשר לרכוש באשראי כרטיסים שונים שתיקופם ייעשה באמצעות סריקת קוד QR ע"י הנהג או הכרטיסן. השירות צפוי לפעול בקרוב בפולין.
בינתיים, בישראל החל פיילוט של חברה אחרת בשם Hopon. האפליקציה של הופון, בניגוד לאחרות מסוגה, אינה מצריכה פעולה כלשהיא מצד הנוסע, הנהג או הכרטיסן. במקום זאת, החברה מתקינה משדרי קול זעירים סמוך לדלתות האוטובוסים, הפולטים צלילים שאינם נשמעים לאוזן אדם אך נשמעים על ידי המיקרופון של הסמארטפון, הרושם מתי והיכן עלה המשתמש לאוטובוס וירד ממנו. לאחר מכן, שרתי החברה מחשבים איזה סוג כרטיס מתאים לדפוס הנסיעות של המשתמש - נסיעה בודדת, חופשי יומי, חופשי חודשי וכו' - וגובה את התשלום בהתאם.
"רצינו לקצר את התור, שלא תצטרך להמתין בכניסה לאוטובוס", אומר דוד מזומן, מייסד החברה. "אז כל האזור ליד הנהג קולט את האות ומאפשר לעלות בלי לעצור". הוא מדגיש כי בניגוד לפתרונות אחרים, זה של הופון זול וקל ליישום, מאחר ואין צורך אפילו לקשר את הרמקולים הזעירים של החברה למערכת כלשהיא - האפליקציה המותקנת אצל הנוסע היא זו שאוספת את המידע, הסליקה נעשית באמצעות חברת סליקה מוכרת בשם קרדיט-גארד וחברת התחבורה מקבלת את התשלום בלי לעשות דבר. המערכת אף מסוגלת להשתפר עם הזמן ו"כל מה שצריך הוא אישור רגולטורי להפעלתה", לדברי מזומן.
מי שכבר קיבלה אישור רגולטורי והפכה לאחד מהחלוצים העולמיים בתחום הארנק הסלולרי היא פנגו, שנוסדה (גם היא על ידי שלמה זיטמן) הרבה לפני שדיברו על הסמארטפון כאמצעי תשלום מקובל. מאז השקת השירות שלה ב-2007 היא הפכה לדרך מקובלת לתשלום על חניה בכל רחבי הארץ, ועד מהרה הבינה את הפוטנציאל להפוך לארנק סלולרי. "בהתחלה חשבנו שאנחנו יכולים להציע ללקוח כל מה שאנחנו רוצים", אומר ל-NEXTER מנכ"ל החברה, רועי אלבז, שידבר גם הוא בפאנל הארנק הסלולרי בכנס Go Mobile בשבוע הבא. "מהר מאוד הבנו שזה לא נכון". החברה גילתה שלא פשוט לחדור לתחומים חדשים, ולכן בחרה להתרכז בשירותים משלימים לשירות התשלום על חניה. בנוסף, מציעה האפליקציה לנהגים מבצעים בעסקים סמוכים למקום חנייתם. בהמשך, הוא אומר, עשויה החברה להיכנס לתחומים נוספים, אך רק לכאלו בהם היא תרגיש שהיא מסוגלת לספק יתרון ברור. "חברות שמתפזרות יותר מדי מפספסות בסוף".
מי שאמור להיות הספק המובן מאליו לשירות ארנק סלולרי הוא בנקים וחברות אשראי, המספקים לנו את רוב שירותי הארנק המסורתיים - משיכת מזומנים, כרטיסי תשלום ועוד. בישראל מוצעות מספר אפליקציות של חברות אשראי, אך כיום ניתן לשלם באמצעותן במספר מצומצם יחסית של בתי עסק. כך, לדוגמא, באפליקציית לאומי קארד שהושקה ב-2012, ניתן להזמין ולשלם על מוניות "גט טקסי", על חניה בחניוני "אחוזת החוף" ולהעביר כסף בין לקוחות החברה, כמו גם ליהנות מקופונים ומבצעים המוצעים בחלקם על בסיס מיקום המשתמש.
"יש לנו קרוב ל-300,000 משתמשים באפליקציה, שהם כ-20% מלקוחותינו", מספרת לילך בר-דוד, סמנכ"ל פיתוח עסקי ואסטרטגיה בחברה. לדבריה, ממוצע השימוש באפליקציה הוא שלוש פעמים בחודש ללקוח, וניתן להרגיש ש"זה גרם לעלייה בתשלומים באשראי על דברים קטנים, שלפני זה שילמו בעיקר במזומן", בשל הנוחות והזמינות של תשלום באמצעות הסלולר.
מה צריך לקרות כדי שהלקוחות ישתמשו באפליקציה בפרט ובטלפון הסלולרי בכלל כדי לשלם על כל דבר, כל יום, במקום רק כמה פעמים בחודש, שאלנו אותה. "מה שצריך לקרות הוא שבתי עסק לא יישבו על הגדר" אומרת בר-דוד ומסבירה כי כיום, בשל ריבוי פתרונות התשלום, "בתי העסק מבולבלים, כי כל פתרון כזה דורש מהם השקעה". בינתיים, בזמן שהם מחכים לשיטת תשלום סלולרית אחת שתהפוך לסטנדרט, הלקוחות מחכים לראות איזו שיטה תאפשר תשלום במספר הרב ביותר של בתי עסק. "יש פה בעיה של ביצה ותרנגולת", היא מבהירה.
הטכנולוגיה שהבטיחה והכזיבה
עד עתה הצגנו את שירותי התשלומים הסלולריים שנפתחו כשלב ביניים בדרך להפיכת הסלולרי לארנק. מה שהביא לפיצול בין שלל האפליקציות השונות לתשלומים סלולריים מהירים הוא האכזבה מטכנולוגיית NFC, שנחשבה בעבר לבסיס לחזון הארנק הסלולרי. NFC, או קישוריות טווח-אפס (Near-Field Communication), היא טכנולוגיה המאפשרת למכשירים "לחוש" כאשר הם קרובים מאוד אחד לשני ולבצע שידור וקליטה של מידע. כך, אמורה להתאפשר העברה של פרטי אשראי או זהות בין טלפון סלולרי לקופה באופן בטוח (שהרי אי אפשר "לצותת" לו מבלי להצמיד מכשיר נוסף אל הטלפון והקופה) ללא צורך ב"גיהוץ".
בפועל, ההתבססות על NFC התגלתה כגורם מעכב. כל המרואיינים לכתבה הסבירו את השימוש שלהם בטכנולוגיות אחרות בצורה דומה: שימוש ב-NFC דורש קודם זמינות של מסופי NFC לכל בעלי העסק והלקוחות. במלים אחרות - עד שלא כל מסעדה, חנות, מונית וטלפון סלולרי יכללו את שבב התקשורת בטכנולוגיה הזו, היא לא תוכל להפוך לסטנדרט שמשרת את כולם, בדומה לכסף מזומן וכרטיסי אשראי. מאמצים להפוך את הטכנולוגיה לזמינה לכולם נעשו ונעשים בכל רחבי העולם, אך היא עדיין נמצאת אצל מעט מאוד משתמשים, כמו משתמשי מכשירי הדגל האחרונים של סמסונג, LG, סוני ונוקיה.
מי שהטכנולוגיה לא נמצאת אצלו, באופן מעורר תהייה, הוא משתמשי אייפון. זאת, מאחר ואפל מסרבת בעקשנות לשלב את הטכנולוגיה במכשיריה. לטענת בכירי החברה, NFC עדיין לא בשלה, מאחר וטרם נמצא האמצעי שיאפשר לה להחליף את כרטיסי האשראי והמזומן לחלוטין, וכרגע היא מהווה רק עוד אפשרות לבחירה במקומות בהם מתאפשר תשלום באמצעותה. הדבר הביא לכשלונן של מספר יוזמות של חברות אשראי, ספקיות סלולר ואפילו גוגל בכבודה ובעצמה, בתחום הארנק הסלולרי. חנויות בארה"ב, המדינה בה נעשו מרבית הנסיונות, לא ראו טעם לשלב את שירותי הארנק של גוגל (Google Wallet) ושל מפעילות הסלולר המקומיות (Iris) עבור כמה מאות עד אלפי לקוחות המחזיקים במכשירים תומכים.
מתי הטלפון שלנו יהפוך לכרטיס אשראי?
בינתיים, בארץ החלו חברות האשראי להפיץ מדבקות NFC, המאפשרות להשתמש בכל טלפון ככרטיס אשראי ללא גיהוץ. אך גם טכנולוגיה זו מיושנת יחסית ואינה מאפשרת ליהנות מהיתרונות של שילוב האפליקציות החכמות עם אמצעי התשלום. כל הדוברים בכתבה מאמינים שבסופו של של דבר, NFC היא הטכנולוגיה עם הפוטנציאל הגדול ביותר להפוך את הסלולרי שלנו לארנק, אך רק לאחר שיוכרע קרב האינטרסים בין הבנקים, חברות האשראי, ספקיות הסלולר ויצרניות המכשירים ומערכות ההפעלה, החפצות כולן בשליטה על הארנק הסלולרי והעמלות השמנות שהיא מביאה איתה.
מה שיקרה בסופו של דבר, לדעת אלבז, הוא שכל אחד יחזיק על הטלפון מספר אמצעי תשלום וירטואליים, כפי שכיום מחזיק כל אחד מאיתנו כמה כרטיסי אשראי ומועדון. זיטמן, לעומתו, מאמין שהארנק הסלולרי יהפוך לסטנדרט רק כשהשליטה עליו תהיה בידי המשתמש. בר-דוד, מצדה, מאמינה בשיתוף פעולה בין החברות הרוצות נתח בעוגה, כפי שעושה חברתה עם פלאפון. יחד הן מציעות ללקוחות כרטיס אשראי עם הטבות ייחודיות שאמורים למשוך לקוחות להשתמש בשירות המשולב של שתי החברות. השאלה היא האם יתר השחקנים בזירה יצטרפו להסכם השלום או ימשיכו לשים רגליים אחד לשני ועל הדרך להפסיד את הלקוחות שרק רוצים כבר לשלם את החשבון.