איפה אנחנו יותר אמיתיים? כשאנחנו מול חברים, או כשאנחנו לבד עם עצמנו? חכו רגע לפני שאתם עונים. זה לא ברור מאליו. "את השקרים הכי גדולים אני שומר לעצמי", את זה שמעתי פעם מדרור פויר. אז עכשיו שוב. איפה אנחנו יותר אמיתיים?
השאלה הזאת, פלוס עוד כמה שאלות קרדינליות בדרך, תכתיב את זהות המנצחת בקרב הענק שנפתח עכשיו מחדש על השליטה באינטרנט. אבל קודם, סיפור ובמרכזו תגלית יפהפייה על מאחורי הקלעים של גוגל והמוח האנושי, שרלוונטית למחלוקות הכי עזות פה בישראל. היה פיגוע גדול, אנשים נרצחו, הרוחות סוערות. איך מרגיעים?
עצבים על מוסלמים
בדצמבר 2015 נרצחו 14 אזרחים אמריקאיים על ידי זוג טרוריסטים בסן-ברנדינו בקליפורניה. התחושות בארה"ב האנטי-איסלאמיות בציבור האמריקאי התבטאו מיד בנסיקה בכמות החיפושים בסגנון “kill muslims”. כעבור ארבעה ימים ניסה הנשיא אובמה להרגיע את הרוחות, ונשא נאום עם כל המשפטים "הנכונים" בעד סובלנות ונגד אפליה על רקע דתי, שנאת זרים ואיסלאמופוביה. בדיקה של החיפושים בזמן אמת בגוגל גילתה שאובמה השיג מטרה הפוכה. החוקר סת' סטפנס-דוידוביץ' שערך מחקר עמוק לתוך החיפושים של גוגל, גילה שממש בזמן הנאום שלו, החיפושים בסגנון "להרוג מוסלמים" עלו פי שלושה, וכך גם חיפושים אחרים שחיברו מוסלמים עם טרור, אלימות ורשע. חיפושים בכיוון שעליו דיבר אובמה, של סובלנות ועזרה, צנחו. כל פעם שאובמה ביקש מאנשים לכבד מוסלמים, העצבים שלהם על מוסלמים עלו (וכנראה שגם על אובמה).
"מוסלמים באמריקה הם חברים ושכנים שלנו, הם עובדים לצדנו, הם כוכבי ספורט, והם גם הגברים והנשים שלנו במדים, שמוכנים למות למען הגנת המדינה". אמר אובמה. אבל בדיוק ברגע שבו נאמר המשפט הזה קרה משהו מוזר בגוגל. סטפנס-דוידוביץ' זיהה שהחיפוש הכי נפוץ בגוגל לצד המילה "מוסלמים", שעד אותו רגע היה "טרוריסטים", "קיצוניים" או "פליטים", נכבש על ידי המילה "ספורטאים" ואחר כך "חיילים". כלומר, אנשים שלא היו מוכנים לקבל שום הטפה, הגיבו בסקרנות בריאה למידע חדש ולזווית התבוננות שלא ציפו לה.
כנראה שמישהו הסביר את זה לאובמה, כי הנאום שהוא נשא כעבור חודשיים היה כבר אחר לגמרי, וניסה כמעט כולו להציג לאנשים מידע חדש ומפתיע.
החברים הם רק תירוץ
השנים האחרונות היו השנים של פייסבוק. היא דהרה מהישג להישג, העיפה את יוטיוב של גוגל מהטייטל "אתר הווידיאו הפופולרי בעולם", ושאבה אליה כמויות מטורפות של תקציבי פרסום, תשומת לב וזמן שימוש מכלל אזרחי העולם. אבל האמת היא שחברים אף פעם לא היו העניין שבגללו אנשים נכנסים לפייסבוק. זה תמיד היה רק התירוץ.בהתחלה, להשיג ז**ן היה הסיבה האמיתית שבגללה סטודנטים נכנסו לפייסבוק. כשפייסבוק פיתחה גם את הלייק ומנגנוני תגובה נוספים, אנשים נכנסו לפיד קודם כל כדי לדעת על עצמם – כמה אוהבים אותם, כמה שמים אליהם לב, מה מצב המניה החברתית שלהם עכשיו ועל מה מדברים היום.
בהמשך, כשפייסבוק למדה אותנו לעומק והפיד הפך לכל כך מותאם אישית, הוא נהיה גם סם בטפטוף קבוע שמטרתו להסיח את הדעת מכל מה שחשוב, מרגש או מעיק, בקיצור, מהחיים עצמם. החברים, כרגיל, היו רק התירוץ.
גוגל עושה משהו הרבה יותר ישיר. היא לומדת אותנו לא דרך החברים (היא ניסתה, אבל לא הלך לה). שורת החיפוש של גוגל מאפשרת לאנשים לחפש ברשת, אבל חלון ההצצה הזה מתברר כחלון הצצה דו סטרי. אנשים כותבים הכל בשורת החיפוש הזו – כל מה שבאמת מטריד אותם, כל מחשבה חולפת שלא היו מעזים לחלוק עם העולם. כשמנתחים את החיפושים האלה מגלים הרבה אמיתות. סטפנס-דווידוביץ' מאמין שגוגל (ולא פייסבוק) מחזיקה מאגר המידע החשוב ביותר היום על נפש האדם.
האם הילדה שלי שמנה?
מה באמת חושבים הורים על הילדים שלהם? הורים לילדים צעירים נורא מתרגשים מהאפשרות שיש להם צאצא מחונן בבית. אבל ההתרגשות הזאת לא מתפלגת באופן שווה בין בנים ובנות. סטפנס-דווידוביץ' גילה שהחיפוש "האם ילדי בן השנתיים מחונן" נפוץ פי שניים וחצי לגבי ילדים מאשר לגבי ילדות – למרות שהמציאות, לפחות בארה"ב, היא הפוכה.
בנות מתפתחות בגיל הזה קודם, משתמשות במשפטים מורכבים יותר, וגם בגילאים מאוחרים יותר משיגות ציונים טובים יותר בבית הספר. הורים, בכלל, מוטים יותר להתמקד בילדים שלהם מאשר בילדות, גם כאשר מצב הילד הוא הפוך. השאלה "האם הילד שלי טיפש" נפוצה יותר לגבי בנים מאשר לגבי בנות, אבל כאן הפער הרבה יותר קטן. אבל אל דאגה, הורים בהחלט מוטרדים גם מהילדות שלהם. השאלה "האם הבת שלי שמנה" מופיעה כפליים מהשאלה "האם הבן שלי שמן". גם ההתעניינות באפשרות להוריד משקל חוזרת יותר בקרב בנות – למרות שהמציאות, כמובן, היא הפוכה. בארה"ב סובלות 28% מהבנות מעודף משקל, לעומת 35% מהבנים. הורים לבנות שואלים את גוגל "האם הילדה שלי יפה" פי 1.5 יותר מאשר הורים לבנים.
את כל תובנות העומק האלה גוגל עומדת לגייס כדי לשאוב את תשומת הלב שלנו לתוך הפיד החדש שלה, שיעוצב בקפדנות כדי למשוך את תשומת הלב שלנו, ובשאיפה – על חשבון המתחרה פייסבוק. איך זה עובד והאם זה עדיף בשבילנו? – על זה בשבוע הבא.