כשבתורכיה חוסמים אתרים בלי בית משפט, ובאיראן ובסוריה חוסמים את פייסבוק וטוויטר לפי מצב הרוח, אנחנו בטוחים שזו דיקטטורה מטורפת. מה תגידו על חוק שמאפשר לקצין משטרה לסגור מיידית אתרים שלדעתו משמשים לביצוע פשעים חמורים?
חוק כזה עבר השבוע בכנסת בקריאה ראשונה. החוק, יוזמתה של שרת המשפטים ציפי לבני, מאפשר למשטרה להורות על סגירת אתרי אינטרנט המשמשים לביצוע פשעים חמורים: פרסום חומרים פדופיליים, הימורים בלתי חוקיים ומכירת סמים קשים. כעת הוא נמצא בדיונים לקראת הצבעה שנייה ושלישית. צריך להגן על קטינים ומכורים ברשת, הסבירה לבני בהצעת החוק, "מבלי לפגוע בחופש הביטוי והתנועה של אחרים".
רק לא המשטרה
צודקת לבני, בשלושה דברים לפחות. האחד: קטינים ומכורים זקוקים להגנה בחוק. השני: שיש אתרי אינטרנט שראוי ונכון לסגור אותם. השלישי: שצריכה להיות דרך פעולה נחרצת ומהירה, ולא תסבוכת בירוקרטית שתסתיים אחרי שהקטין יהפוך לבגיר.
אבל המשטרה? אותה משטרה ברוטלית וגסה – היא תהיה אחראית על מלאכה כל כך עדינה של צנזור אתרים? אותה משטרה שאנשיה הדגימו שוב ושוב את חוסר הערכתם לחופש הביטוי? שלא מצליחה להשתלט על פעולות בסיסיות של שוטרים וגנבים? שמעסיקה אנשים שלא ברור אם הם בעצמם שוטרים או גנבים?
לפני שנתיים עצרה המשטרה את דפני ליף ואיתה יותר מ-80 פעילים חברתיים במהלך הפגנה. המשטרה לא הביעה אז שום כבוד לזכות הביטוי שלהם, וגררה את ליף על הרצפה לניידת, ואחר כך לבית המשפט. ובחלקים רבים בציבור שוררת מאז התחושה שמדובר בהשתקת המחאה. בשבועות האחרונים הצטרף לתחושה הזו גם היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין. אפילו מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו אמר בעובדה: "לא הייתי רוצה לראות את דפני ליף מורשעת בפלילים ומקבלת עונש על זה שהיא הקימה תנועת מחאה, לא כשאני מפכל".
דבריו של דנינו רק מעצימים את דרך הפעולה של המשטרה שתחתיו. בכל זאת, משטרה היא כוח אלים שמשמש את השלטון לשמירה על החוק ולדיכוי התנגדויות. לא זה הגוף שישקול וישמור על חופש הביטוי. אם החוק הזה היה בתוקף בימי מעצרה של דפני ליף, היו סוגרים שם גם את אתר האינטרנט ששימש את הפעילים לארגון המחאה. בשאר אסד היה מרוצה מאיתנו.
גם לאתר שלילי יש זכות ביטוי
למשטרה מותר היום בחוק לסגור מקומות שמשמשים לפעילות של פשע. לבני מנסה להרחיב את החוק הזה מאתרים פיסיים - לאתרי אינטרנט. אבל זה לא דומה. סגירה של אתר פיזי – מועדון, חנות, דירה - עלולה לפגוע בכמות מצומצמת של אנשים שמשתמשים בשירותיו. סגירה של אתר אינטרנט פוגעת עקרונית בגישה החופשית של כלל הגולשים למידע. הורדת אתר מהרשת היא בעלת משמעות עקרונית רבה יותר מסגירת קיוסק.
החוק הזה נולד לאחר שהמשטרה בחוצפתה ניסתה לסגור אתרי אינטרנט ללא סמכות חוקית. מדובר באתרי הימורים, שאני האחרון שיגן עליהם, אבל חריגה של רשויות החוק מסמכותן עדיין מפחידה אותי יותר. כשבית המשפט זרק את המשטרה מהמדרגות וביטל את החלטתה, זה מה שכתבה השופטת מיכל רובינשטיין מבית המשפט המחוזי בתל אביב: "הגבלות גלישה חופשית ברשת... פוגעות בזכות הגישה למידע. גם אם המידע המופיע באתר הוא בעל ערך שלילי בלבד, כמו למשל באתר המסית לגזענות, או המעודד שימוש בסמים - עדיין מדובר במידע. במניעת הגישה לאתרי הימורים [פגעו הצווים] בחופש הביטוי של הגולשים - שמעוניינים להיכנס לאתרים ולעיין במידע - ושל בעלי האתרים שהעלו את התוכן. יתכן שהגבלת גישה לביטויים אלו תהיה מוצדקת ולתכלית ראויה. אך הנזק שבביטוי אינו מוציא אותו, ככלל, מגדרה של ההגנה [על חופש הביטוי]". אבל השרה לבני לא מקשיבה לבית המשפט. היא הולכת יד ביד עם המשטרה מסביב לבית המשפט ועוקפת אותו.
כן, צריך דרך מהירה וחכמה לחסום אתרים שליליים שעוברים על החוק. לא, זו לא עבודה בשביל המשטרה. תמצאו מישהו אחר, מישהו שבאמת מתעניין בחירויות האזרחיות שלנו.