זה רשמי: מצאנו את הדבר הבא. יש עתיד טכנולוגי באופק, והוא לא מורכב רק מטלפונים מהפכניים עם מסך מגע טיפה יותר גדול ובטרייה טיפה יותר מהירה בהגעה אל אפס האחוזים. בחודשים האלה אפשר לשמוע את חריקת גלגליה המאיצים של הרכבת של המהפכה הגדולה, שתסחף את החיים של כולנו לעבר עתיד מסעיר, מבטיח ומלחיץ מאי פעם. קוראים לזה Mixed Reality. בעברית עוד אין שם, אבל הייתי הולך על מציאות משולבת. לפני שנמשיך – תלחצו רגע כאן ותבינו על מה אנחנו מדברים:
מה שמעיף לאנשים את הקרקפת כרגע זו דווקא מציאות מדומה. ואפשר להבין למה. משקפיים כמו האוקולוס ריפט של פייסבוק, ה-Gear של סמסונג וה-HTC VIVE מזמינים אותך להיכנס לתוך עולם שכולו נתפר סביבך, וזה מהפנט ברמה הפיסית ממש. השערות שלך סומרות, העיניים נפערות, הלב מפמפם, ולפעמים גם דופקים צרחה או מחפשים שקית הקאה. הנה למשל:
או רכבת הרים שנוסעים בה ומגלמים טייס קרב באמצעות קסדת מציאות מדומה.
לפני כמה שבועות ניסיתי גם: חדרתי לבית של משפחה הולנדית, באמצע ארוחת ערב מתוחה. ברגע שחבשתי את קסדת האוקולוס הפכתי לאב המשפחה, ההוא שמפזר הערות ממש לא לעניין, ובאמצע הארוחה חותך למרתף כדי להדליק ג'וינט ולנגן בקלרינט. הרגשתי את המתח מטפס לי לעצבים. זה היה באמצע פסטיבל סטימר, ואני עם עוד חמישה אנשים יושבים סביב שולחן וצופים יחד בסרט. כל אחד חבש קסדה, ובעצם צפה באותו הסרט מנקודת המבט של אחד המשתתפים בארוחה. אתה מסובב את הראש ימינה או שמאלה כרצונך, ומרגיש כאילו אתה בסלון החדש שלך. זה היה מרתק, אבל לא יכולתי להחזיק יותר משמונה דקות. זה היה מתיש ומסחרר, עד בחילה.
ההבדל בין לראות ולהרגיש
ההבדל בין לצפות בסרט רגיל ובין מציאות מדומה, הוא כמו ההבדל בין לראות ולהרגיש. ראיתם סרטים של התפרצות געשית? זה מסעיר. אבל אם ישאלו אתכם מה ראיתם, תגידו: "מדהים – התפרצות געשית מקרוב". כשזה קורה בתוך קסדה או משקפיים של מציאות מדומה, אתם תרגישו שזה קרה סביבכם. המוח יודע שאתם בתוך חדר רגיל לגמרי בקריית מלאכי, אבל החוויה הזו פועלת ברבדים עמוקים ביותר של התת מודע. זה הפוטנציאל שלה להציע חוויות – וזה גם הפוטנציאל המסוכן שלה.
תוכלו להיזרק לתא של גלעד שליט, להיכנס לעורו של פיל בג'ונגל, להפוך לנץ שצולל אל עכבר מגובה 2 ק"מ, להגיש את החדשות מאולפן חדשות 2 או לראות את הלב שלכם פועם מבפנים.
אותו דבר נכון גם למשחקים. חוקרים מצאו שמי ששיחקו מיינקראפט באמצעי מציאות מדומה הרגישו את המשחק בצורה הרבה יותר אינטימית ממי ששיחקו מול מסך. שחקנים היו חייבים לנוח אחרי שעה של משחק, כי העומס הרגשי של לעמוד בעצמך בתוך הדבר הזה היה כבד. יותר מזה: אין ברירה אלא להרגיע גם את רמות האלימות, האימה והגועל במשחקים. מתברר שלראות גופות מבותרות על המסך זה לא כמו להרגיש גופות מבותרות ממש לידך.
הכותל מחוץ לחלון בתל אביב
מציאות וירטואלית זה מצוין למי שרוצה חוויות כוללות, כמו משחקים משחקי מחשב או סרטי פעולה. אבל בספרי ההיסטוריה הטכנולוגיים, לא מן הנמנע שמציאות וירטואלית תירשם בתור שלב בדרך לדבר האמיתי: מציאות משולבת. קצת כמו המכשירים הסלולריים הראשונים שידעו לגלוש באינטרנט, אבל היו כל כך רחוקים מהסמארטפונים של היום.
מציאות משולבת זו הילדה האטרקטיבית והמחוננת של ההורים מציאות מדומה (Virtual Reality), שזורקת אותנו לתוך עולם נפרד וממוחשב, ושל מציאות מועשרת (Augmented Reality), שבו מתווספות שכבות של תוכן על העולם הפיסי הקיים. מציאות משולבת מעשירה את העולם הפיסי לא רק בתוכן אלא גם בעצמים מדומים, שנראים ומרגישים אמיתיים לגמרי, יודעים להתייחס לסביבתם ולהגיב אליה ואלינו.
מציאות משולבת לא מנתקת אותך מהסביבה כמו מציאות מדומה, אלא רק מוסיפה לסביבה. מי אמר שאי אפשר לפתוח בירושלים חלון לים התיכון, או לפתוח חלון לכותל המערבי במרכז תל אביב? מאותו חלון אפשר יהיה לצפות בשלבי הבנייה של בית המקדש השני, והנה לכם כבר סוג חדש של חינוך, של בידור ואפילו של תיירות.
מיקרוסופט, סוני, גוגל, אפל, פייסבוק, סמסונג, אמזון ועוד 230 סטארטאפים לפחות עובדים על פיתוחים בתחומי ה-VR, AR ו-MR. משקפיים, תוכנות, תוכניות, סרטים. אבל מעל כולן זורחת עכשיו הבטחה גדולה בשם מג'יק ליפ (Magic Leap), שנחשפה בכתבה של קווין קלי במגזין וויירד. קלי ביקר בכל החברות הללו וחזר נפעם, וממג'יק ליפ במיוחד. וזה לא רק בגלל שהמייסד רוני אבוביץ' הוא בנם של מהגרים ישראלים וגם לא בגלל העובדה שהשם של חברת הרובוטיקה הרפואית שלו, שנמכרה במיליארד וחצי דולר, הוא Mako.
מג'יק ליפ היא לא החברה היחידה שעושה מציאות משולבת, הזכיר וויירד, אבל האיכות של המצג הוירטואלי שלה (אולי התכוונו ל"החזון" – ד.ג) עוברת את כל המתחרים, בהן כמו גוגל ומיקרוסופט. אבל בעיני זו לא רק האיכות. זו גם המהות. סוף סוף אני רואה שימוש שלא יקרוץ רק לגיימרים, לרופאים או לטכנאי מכוניות. אלא להרבה מאוד אנשים שיש להם עבודה או לימודים או חיים. וזה הבדל גדול.
יעיד על זה מצעד המנכ"לים שזורם למשרדי החברה בפלורידה כדי להתנסות בפלא בעצמם, ומצעד המשקיעים שהזרימו לכיסיה כבר 1.4 מיליארד דולר. הסטארט-אפים הכי מוצלחים שיש מתים להימכר בסכום הזה. עבור מג'יק ליפ, זה רק הגיוס השלישי. בקיצור, היסטריה.
בתוך עשר-עשרים שנה, המציאות המשולבת של מג׳יק ליפ ושל חברות אחרות תשנה את כל מה שאנחנו מכירים כ״האינטרנט״. במקום להעביר מידע ברשת, אנחנו נחלוק חוויות. לא טקסטים, מוסיקה, תמונה או סרטון, וגם לא חתיכת תוכנה. נחלוק חוויות: נוכל לפתוח חלון מדומיין בחדר ולצפות בפיורדים הנורבגים. מצוהר בתקרה יפלו עלינו חייזרים מעופפים, שבהם נוכל לירות בהינף יד. כשאנחנו עובדים או לומדים, נציב סביבנו את כל סוגי המסמכים – ניירות, גרפים, וידיאו, מה שנרצה. אגב, זה כבר עובד.
החווייה של מג'יק ליפ עשויה להפוך למרכז הכובד של הלימודים והעבודה בעשורים הקרובים. עד כמה זה עמוק? עד כדי כך שכשאתה רואה דברים סביבך, אתה יודע שהם יציר כפיה של מערכת ממוחשבת, ועדיין מאמין שהם באמת קיימים בסביבה. החוויה הזו עמוקה כל כך כי היא לא מתרחשת על גבי מסך, אלא בתוך המוח שלנו. היא בעצם "פורצת" את המוח האנושי, ומזינה אותו בנתונים ויזואליים שמשכנעים אותו שמה שקורה סביבו אמיתי.
את הרגשות האלה אפשר לפעמים לסובב קצת. דמיינו שאתם נכנסים לתוך חדר ומרכיבים את המשקפיים על הראש. מכאן נפרס מבוך ארוך, שהוא בעצם מעין משחק מחשב שבו אתם משתתפים. אתם הולכים והולכים, פונים ימינה ושמאלה, אבל המבוך לא נגמר. כשתצאו מהחדר, תגלו שהוא הרבה יותר קטן מכפי שהלכתם. העיניים שלכם שכנעו אתכם שפניתם ימינה, אבל בעצם גרמו לכם לפנות קצת לאחור. המון הונאות קטנות כאלו יכולות לגרום לנו לחוות חוויות פיזיות, כמו נפילה או קפיצה, שפשוט לא קרו בפועל.
גם מיקרוסופט וערכת ההולו-לנס שלה יודעת לעשות דבר דומה. הערכה יודעת להקרין מסך בכל נקודה במרחב סביבכם. אפשר להקרין עליו תכנים או להפעיל באמצעותו משחקים. אז רגע, אם אפשר להחליף ככה את המחשב השולחני או את הלפטופ, גם גורלו של הטלפון להתייתר לא רחוק. הנה, תראו.
באמת שלא רציתי להשבית שמחות, ואת החפירה על הבעיות תכננתי להשאיר לשבוע אחר, אבל לא אתאפק בלי כמה מילים: אם הסמארטפון הוא מכשיר ציתות על גופנו, הרי שכניסה לעולם של מציאות מדומה או מעורבת הוא התפקדות לבית האח הגדול. אם באינטרנט התחלנו מאיסוף מידע על תחומי עניין והגענו לאיסוף מידע על הרגלים והתנהגויות וקווי אישיות, הרי שבעולם החדש של VR ו-MR, זו רק נקודת ההתחלה. שאלות כמו מה מבהיל אותך ומה את עושה כשאת מתעייפת, איך אתה יוצר קשר עם זרים ואיך רואים מבוכה על תנועות הגוף והפנים שלך יהפכו לסטנדרט. החדרת מסרים תת-קרקעית ישירות לתת מודע תיהפך לשירות מקובל. שיהיה לנו בהצלחה.