החבר'ה מאיזי לא ממש רוצים להתראיין. אופיר יוסף המנכ"ל מנסה לגייס את החברים למשימה, אבל הם נשרכים בקושי לשיחה. ארז בר שיר (37), המנהל הטכנולוגי של החברה, ומעיין סגל (34), אחת המייסדות, מסבירים שאף פעם לא היה להם פנאי להתעסק בשיווק. "כשהחברה שלך מורכבת מחמישה אנשים שגם מעצבים, גם מתכנתים וגם משמשים בפועל כעורכי דין שמנהלים חוזים ומחפשים משקיעים, פשוט אין זמן לזה", מסביר ארז, "חוץ מזה, יש לא מעט העמדות פנים בכל הראיונות האלה".
ההתחמקות משיווק עצמי היא לא הדבר יוצא הדופן היחיד שמאפיין את אנשי איזי. הם הגיעו מרמת הכובש, ואף על פי שכיום הם גרים בתל אביב, הקיבוץ עדיין ניכר בהם היטב. חוץ מארז ומעיין יושבים מולי אופיר יוסף המנכ"ל; תומר שפר, מתכנת בן 36; ותומר ליפשיץ בן 40 שמגדיר עצמו "מאסטר צ'יף תכנות". שיהיה.
גם הסיפור על הסטארט-אפ שהקימו יחד מתחיל בקיבוץ, או ליתר דיוק בסיפור על זאפ. כן, זאפ השוואת מחירים, אחד האתרים הגדולים והמוכרים בישראל. איתמר גלילי הידוע גם בשם ביל, גם הוא מרמת הכובש, הקים את זאפ בשותפות עם הקיבוץ ומכר אותו לקבוצת דפי זהב. זמן לא רב אחר כך הוא עזב בסערה, על רקע חילוקי דעות עם ההנהלה החדשה, והקים את איזי. לאט לאט החברים הצטרפו. תחילה מעיין וארז, ואחריהם קיבוצניקים נוספים ובהם יעל (אחותה של מעיין) ואילן (אחיו של ארז), מה שהפך את החברה לא רק לקיבוצית אלא גם למשפחתית.
"בוא אני אעשה לך סדר", מעיין לוקחת את המושכות, "כשאיתמר מכר את זאפ הוא נשאר שם כמנהל פיתוח, אבל הרגיש שהוא לא אוהב את מה שהם עושים עם המוצר ועזב. הוא יזם בנשמה ורצה לעשות את הדבר הבא. הוא אמר לי 'יאללה, עוברים לתל אביב'. הייתי תמימה וצעירה והחלומות שלו היו משכנעים. ככה התחלנו להקים את החברה בדירה שלו. אחרי שנה ארז הגיע, עברנו למשרד בלבונטין, ואיזי התחיל לרוץ".
בלי כסף גדול, בלי שולחנות ביליארד
אם זאפ התמקדה בקניות ברשת, איזי יוצאת לעולם האמיתי, ומהווה מדריך עסקים חכם מבוסס מיקום. מה זה אומר? השירות – שזמין באייפון, אנדרואיד ובאתר easy.co.il – מציג עסקים באזור שבו המשתמש נמצא, או באזור שהוא מחפש לגביו. הוא שואב מידע מרחבי הרשת (אתרי בית של מקומות, פייסבוק, אתרי מסעדות דוגמת Rest, ביקורות גולשים ומומחים), ואז מסדר את התוצאות המתאימות ביותר. את התוצאות האלה אפשר לסנן לפי פרמטרים כמו כשרות, מה פתוח עכשיו ועוד.
מבלבל? נניח שאתם באמצע עכו ובא לכם ללכת למסעדת דגים טובה. אם תכתבו באיזי "מסעדת דגים" או "דגים", היא תמצא לכם את כל המקומות באזור. תוכלו לבחור אם לקבל את התוצאות הכי קרובות, את הכי טובות, או שילוב בין שני הקריטריונים. מי שמסתובב בחו"ל אולי מכיר את הקונספט מ-Yelp, שהפכה לאחת האפליקציות המצליחות בעולם (ואפילו כיכבה בפרק של סאות' פארק). אלא שבעוד Yelp הקימה סביבה קהילת מבקרים, איזי מעדיפה לרכז מידע זמין בצורה יעילה יותר, אגרגטור בשפה המקצועית. בימים אלה, מספרים בחברה, הם משיקים גרסה חדשה ומשופרת.
כל המונחים האלה – מדריך עסקים חכם, סינון תוצאות, אגרגטור, השקת גרסה – רחוקים מאוד מאלה שעליהם גדלו מייסדי החברה ברמת הכובש. כנהוג בקיבוצים, הם התחילו לעבוד כבר בגיל 13: הבנות נשלחו לתורנויות במשק החי, לגני הילדים ולעבודה בחדר האוכל, בתפקידים נוצצים כמו "אחראית סלטים". הבנים גויסו לגד"ש (גידולי שדה), או במקרה של ארז – לטפח את הדשא הקיבוצי ולנהוג בטרקטור כל היום.
אם יש דבר שסימל בשנים הראשונות את המקור הקיבוצי של איזי, הוא העובדה שכל העובדים החזיקו במשותף בחברה והרוויחו שכר זהה. הוא התחיל מ-5,000 שקל בחודש, וטיפס עם הזמן ל-6,000 ול-7,000 – משכורות מגוחכות במונחי הייטק. למה שמתכנתים שיכולים להרוויח בקלות 30-20 אלף שקל יעבדו בעבור שכר כזה? בגלל האידאלים והחברים. "האווירה הייתה מה שתפס אותי", מספר תומר, שבניגוד לחבריו הגיע מכפר מסריק. הוא עבר לתל אביב, חיפש עבודה משרדית ומצא את עצמו באיזי.
ולא הפריע לך שהשכר כל כך נמוך?
"זה היה הימור. חשבתי שאולי מתישהו זה ישתלם".
היה צריך לשכנע אותך?
"לא".
מעיין: "לא היה צריך לשכנע אף אחד שהגיע הנה".
וכולם פשוט הסתפקו באותה משכורת?
ארז: "לגמרי. עד לאחרונה, מעורך התוכן ועד ה-CTO, כל המשכורות היו זהות".
מעיין: "האידאל הקיבוצי הזה הוא מה שהחזיק את העסק. היתה שקיפות מלאה בין העובדים ותחושה של מטרה משותפת, קומונה עם ערבות הדדית. לחיות על 6,000 ברוטו בתל אביב זה טירוף, אבל המקום הזה היה אי של שפיות בשבילנו".
ליפשיץ: "אני למשל הגעתי מקומברס. ידעתי מה זה הייטק עם כל הפינוקים. וכשהגעתי הנה וראיתי את האווירה, שמחתי להיות חלק מזה".
גם ארז הגיע מהייטק: חברה מצליחה בשם סיברידג' שנמכרה לנוקיה-סימנס הענקית, עם משכורת יפה ורכב. "אבל כשהגעתי הנה זה היה יותר מרגש. שנתיים-שלוש בנינו את התשתית. הקמנו משהו חדש ובאווירה אחרת. איתמר הצליח להרים אותנו עם החלומות והאופטימיות שלו, וזה היה כיף לכל אחד להרגיש שבקומביין המטורף הזה של הקפיטליזם אפשר לעשות דברים אחרת".
מעיין מסייגת קצת את ההתלהבות. "היה כיף ליצור מקום עבודה שכולם בו חברים ומגויסים למען מטרה משותפת, אבל זה גם היה מאוד אפור. הכסף נגמר מאוד מהר ומצאנו את עצמנו חיים מהיד לפה בלי יכולת לתכנן אסטרטגית קדימה. החלומות היו מאוד קטנים".
המשרד שלכם באמת לא נראה כמו חברת הייטק. מאוד לא קולי. אין שולחן ביליארד.
ארז: "לא רצינו לגייס כספים גדולים של קרנות הון סיכון. יש המון בולשיט בעולם הזה, עם כל שולחנות הביליארד והפינוקים של משרדי סטארט-אפ".
גם לקיבוץ הזה ההפרטה הגיעה
אווירה זה יופי, אבל כפי שמעיין הזכירה – בסוף הכסף נגמר. האפליקציה, שהושקה ב-2011, אמנם התחילה לצבור תאוצה ומאות אלפי הורדות, הציון בחנות האפליקציות היה גבוה ומרשים (4.5 בגוגל פליי כיום), והחברה התחילה להניב כסף מפרסומות. אבל כל זה זרק שמר את איזי עם הראש מעל המים, ללא יכולת להשקיע כסף בשיווק ולהגיע לקהל הרחב.
אז הם פנו לדב מורן, כן, זה שהמציא את הדיסק און קי. ב-2013 הוא החליט להשקיע בהם, והשנה נכנסה לתמונה משקיעה נוספת: קשת (גילוי נאות: קשת מחזיקה באתר mako, שבו אתם גולשים כעת). פתאום היה כסף, גם אם לא הרבה ממנו, כמה מיליוני שקלים. פתאום אפשר היה לחשוב לטווח הארוך.
עם הכסף הגיעו אתגרים חדשים. איתמר המייסד והמנכ"ל עזב ולאחר חיפושים ארוכים נמצא אופיר, המנכ"ל הנוכחי. "איתמר רצה לעזוב, אבל היה קשה למצוא מישהו שגם יודע לנהל וגם מבין את הראש שלנו", אומר ארז.
מעיין: "תראה, איתמר הוא איש חזון. בתחושה שלי זה כמו שמשה לא נכנס לארץ ישראל בסוף. איתמר הביא את החברה לאן שהביא אותה, ובשלב המיסוד שלה זה לא התאים לו".
אופיר, לא קשה להיות הילד החדש בכיתה?
אופיר: "זה היה מאוד מרגש בהמון מובנים. הייתי בסטארט-אפ לעריכת תמונות בשם פוטומאניה וייעצתי לסטארט-אפים, וכשקישרו אותי לאיזי הרגשתי שיש פה רעיון אדיר ואהבתי את האווירה המשפחתית. זה היה שילוב של פוטנציאל עסקי יחד עם סט ערכים והאנשים שיש פה".
המשימה שמוטלת על כתפיו, הוא אומר, לא פשוטה. "קשת חיפשו מנהל חדש שיהיה בעל חזון כמו שהם דמיינו אותו – להחליף את העולם הישן בכל הנוגע לעסקים קטנים ולמשתמשים שרוצים להגיע אליהם, לשנות את צורת הפרסום".
אז החברה ממוסדת יותר עכשיו.
שפר: "בטח. יש תן ביס".
ארז: "נהיינו קפיטליסטים".
אז המשכורות כבר לא אותו דבר?
"לא".
אני מנסה להבין מי מרוויח כמה, אבל אף אחד לא מוכן לדבר על כסף. ככה זה כשהוא מזנק למשכורות ריאליות של הייטק. על הדרך גייסה החברה השנה חמישה עובדים חדשים, נוסף על השמונה שהיו שם עוד קודם. אף אחד מהם לא מהקיבוץ. חוצניקים.
"פעם היה קל לדבר על כסף", אומרת מעיין, "עכשיו זה משהו שאנחנו מנסים להבין".
אבל למה היה צריך לשנות את הדרך שלכם?
ליפשיץ: "אתה לא יכול להביא מישהו מבחוץ שירוויח 7,000 שקל".
שפר: "ואתה לא יכול להמשיך להרוויח 7,000 שקל כשהצעיר מבחוץ מרוויח יותר".
מעיין לא מרוצה מההסברים. "זאת שאלה טובה שאין לי עליה תשובה".
ארז: "אנשים מכרו את המניות שלהם, הכנסנו שותף חדש והפסקנו לחלק מניות, אז לא יכולנו להמשיך עם המשכורות".
אז אתם כבר לא קיבוץ.
שפר: "לא. הופרטנו".
ואתם מרוצים?
מעיין: "יש לנו לוגו חדש ומהמם".
ארז: "אני שונא אותו".
לא נשדוד זקנות
למרות שינוי הכיוון, מעיין מתעקשת לא לזנוח את האידאלים. "החלום הוא להמשיך להיות חברה שאנחנו שמחים לעבוד בה וגאים להגיע אליה. שלא יהפוך להיות קפיטליסטי מאוד מאוד".
קפיטליסטי כן, אבל לא מאוד מאוד.
ארז: "הקפיטליזם השתלט על החתול. אתה רק יכול לנסות להיות הוגן עם העובדים ועם הלקוחות שלך".
זה מרגיש כאילו אתם נלחמים בזה. כאילו אתם עדיין קיבוצניקים
ליפשיץ: "לומדים לקבל את זה. אנחנו שמחים שיש לנו מערכת מים קרים, במקום הקולר שהיינו צריכים לדחוף יד לתוכו כדי לשחרר סתימה".
אז אתה שמח עם השינוי.
"יש קרן השתלמות (צוחק)".
אופיר, היית מוכן להיכנס למערכת של "תשלמו לי כמו כולם"?
אופיר: "חלק מהסוויץ' שהיה פה זה לשנות את התצורה כמו שהיתה. אני הוכנסתי כדי לקחת את החברה קדימה, לגייס עובדים חדשים, לעגל את המרובע".
מעיין (פונה לאופיר): "היית רוצה אבל להיכנס לחברה שזו היתה האווירה בה? איזי של לפני שנתיים".
אופיר: "גם אילו הייתי מכיר את איזי ביום הראשון הייתי מצטרף מיד. יש לי הרבה כבוד לדרך שעשיתם".
אני מצטער להיתקע על זה, אבל אני לא מצליח להבין. למה משכורות גבוהות עוזרות לחברה כמוכם להתקדם?
אופיר: "אנשים פה עברו תקופה קשה, הגיעו לבאר ועכשיו הם יכולים סוף סוף לשתות ממנה. ההשקעה בסופו של דבר זו הצלחה גדולה, בדרך לעוד הצלחות".
ארז: "אבל שלא כל האמצעים כשרים בשביל ההצלחות האלה".
מעיין: "השאלה, מבחינתי, היא מה עושים בשביל צמיחה. אם הערך העליון הוא צמיחה לפי הספר, זה לא מקום בשבילי".
ארז: "אם כדי לצמוח אתה מפסיק להתנהל בצורה הוגנת וצודקת, אם הערכים שלנו יוחרבו, אז לא תודה".
מה זה "יוחרבו"?
שפר: "חלק מהמתחרים בתחום שלנו מחריבים. מתקשרים לאנשים ובתי עסק שלא מבינים, וגובים מהם כסף על שירותים שהם לא מבינים".
ליפשיץ: "אם כדי להצליח נצטרך לשדוד זקנות, לא נעשה את זה".
אופיר: "אצלנו יש שקיפות למשתמש והגינות לבעל העסק. כשיש מודעה פרסומית כתוב שזו מודעה, והמודעה לא תתפוס מקום של המון תוצאות אחרות".
גוגל? אנחנו יותר טובים
אחרי האידאלים הגדולים, הגיע הזמן לדבר על הפיל שבחדר. או ליתר דיוק – על הגוגל שבחדר, אחת החברות החזקות בעולם, שקנתה את ווייז במיליארד דולר ושמפעילה את שירות המפות הפופולרי ביותר כיום.
"גוגל מדהימים, אבל הם לא יכולים לעשות הכל", אומר ארז, "אנחנו חושבים שזה עניין של התמחות. כמו שאתה תלך לאתרים כמו אמזון כשאתה רוצה לקנות אוזניות, ככה אנחנו נותנים את המידע מבוסס המיקום בצורה הכי רלוונטית. קודם כל מיקום, אחר כך חוות דעת ואחר כך סינונים. החוויה אצלנו טובה יותר".
וואלה? אתם מאמינים במה שאתם אומרים עכשיו?
ארז: "לגמרי. איזי הרבה יותר טוב מגוגל".
שפר: "עוד דבר שאנחנו שונים בו מגוגל זה שאצלנו המשתמש נמצא בעדיפות עליונה. לא אכפת לנו שיעבוד עם אפליקציות אחרות. שינווט עם ווייז או עם מוביט, שיקרא ביקורת ברסט. מה שחשוב זה שיהיה לו את כל המידע בצורה מאורגנת".
אתם מתכננים להיכנס לעוד מדינות?
מעיין: "הוצאנו גרסת בטא בלונדון. עשינו את זה תוך חודשיים בעזרת עבודה של אדם וחצי".
אופיר: "זה היתרון התחרותי שלנו על פני אתרי מידע אחרים. הם עובדים עם מאות אנשי שטח שנוסעים ממקום למקום או מרימים טלפונים, פה יש טכנולוגיה שיכולה להביא את המידע בלי מגע יד אדם. משם מגיעה הלגיטימציה להגיד שאפשר להגיע לכל מקום שלא כבוש בידי גוגל או ילפ, ולכבוש אותו עם איזי".
אופיר רוצה לומר עוד משהו, אבל ארז פתאום פולט: "טוב, יאללה, צהריים?"
סיימנו?
ארז: "נראה לי ירד קצת. מה? הרסתי?".
אתה מההתחלה לא רצית לדבר.
מעיין: "כולנו בהתחלה לא רצינו".
ועכשיו?
מעיין: "בסדר. היה טוב בשביל פעם ראשונה".