קבוצת הכדורגל מידטיילנד מדנמרק היא החלום של כל חנון, הסיוט של אוהדים נוסטלגיים שמתגעגעים לכדורגל של פעם, והשם החם בשנים האחרונות בכל שיחת היפסטרי כדורגל (וכן, יש לא מעט כאלה). למעמד הזה זכתה הקבוצה הצנועה כשזכתה לפני שנתיים באליפות ראשונה בתולדותיה, על חשבון קבוצות עשירות וחזקות כמו קופנהאגן וברונדבי, ואחריו רשמה גם קמפיין אירופי מוצלח מאוד. עד כאן - עוד סיפור סינדרלה כיפי, כמו האליפות של לסטר באנגליה או זו של עירוני קריית שמונה בישראל, מסוג הסיפורים שבגללם כל כך הרבה אנשים אוהבים כדורגל. אבל מידטיילנד, כך נטען, לא הצליחה במקרה: היא הקבוצה הראשונה בעולם שמנוהלת בידי מחשבים.
כל מי שעוקב אחרי כדורגל, או ענפי ספורט אחרים, יודע שבשנים האחרונות העולם הזה אימץ בגדול את הטכנולוגיה. הספורטאים יודעים הרבה יותר מבעבר על הגוף שלהם, ומה הם צריכים לעשות כדי להביא אותו לרמת התפוקה המקסימלית, כשברמות הגבוהות כל תנועה באימון נבחנת בקפידה. הדוגמה המפורסמת ביותר לכך היא חזיית ה-GPS, הנמצאת בשימוש נרחב גם בליגה הישראלית, שבין היתר מודדת כמה וכיצד השחקנים זזים ועוזרת למנוע פציעות. ואולם, במידטיילנד הלכו הרבה יותר רחוק. ההישג המרכזי שהם מתגאים בו הוא אלגוריתם יוצא דופן, שלא מסתפק בניתוח ביצועי הכדורגלנים. הוא זה שבוחר אותם מראש.
איך השיטה הזאת עובדת? נגיד שאתם בוחרים שחקן לכדורגל בשכונה. בדרך כלל תנסו לחשוב כמה שערים הוא נוהג להבקיע, כמה הוא מבשל, איך הוא מכדרר ומוסר. קבוצות מקצועיות עושות את אותו הדבר, רק על בסיס נתונים מדויקים בהרבה ושעות ארוכות של צפייה במשחקים. ציידי הכשרונות בהן מחפשים גם את מה שמכונה "הדברים שלא מופיעים בסטטיסטיקה" - תכונות חיוביות יוצאות דופן שאינן בולטות, לא על המגרש ולא בנתונים הסטנדרטיים. האלגוריתם של מידטיילנד התמחה באיתור התכונות האלה בדיוק.
"אנחנו מזינים למחשב שמות של שחקנים שיש סיכוי שירצו להגיע אלינו, או שלא מרוצים בקבוצות שלהם. בשנה אנחנו חושבים בערך על 3,000 כאלה", מסביר לנו לארס האלנגרין, ראש מחלקת הסקאוטינג וגיוס הכשרונות במידטיילנד. "המחשב, בהתאם למודלים שבניתי לו, נותן לנו מידע מפורט עליהם. אחרי הרבה תהליכי סינון אנחנו נשארים עם 30 שחקנים, שמדורגים לפי ביצועיהם. אם יש לנו אפשרות להחתים שחקן מראש הרשימה, אני אומר למאמן: 'מצאתי לך שחקן מעניין'".
האלנגרין לא חושף על מה מבוססים המודלים האלה, כי מדובר בסוד מקצועי, אבל לסמל הגדול להצלחתם קוראים טים ספארב. הוא קשר אחורי אפרורי מפינלנד, ששיחק בליגה השנייה בגרמניה, והיה בדרך הבטוחה להישאר אלמוני למדי. לפני שלוש שנים מידטיילנד החתימה אותו, אחרי שהמחשב גילה שהוא בעל ראיית משחק מעולה. הסיבה שאין לו ברזומה הרבה חטיפות, תכונה שבדרך כלל מחפשים בקשר אחורי, היא שהוא פשוט פותר בעיות לפני שהן נוצרות. הוא יודע איך להתמקם על המגרש וכך להגיע ראשון לכדור, בלי צורך לחטוף אותו ממישהו אחר. מועדונים גדולים לא שמו לב ליכולות האלה, אבל בקבוצה הדנית הוא הפך לבורג חשוב במיוחד.
וזו לא הדרך היחידה שבה השיטה הממוחשבת עזרה למידטיילנד להתגבר על קבוצות חזקות ממנה. אחד הגורמים החשובים ביותר להצלחה בכדורגל המודרני הוא ניצול מצבים נייחים (או "מכות נייחות", בסלנג שהפרשנים הישראלים אוהבים) - קרנות, בעיטות חופשיות, פנדלים והוצאות חוץ. מידטיילנד שכרה אנשי מקצוע המתמחים במצבים כאלה, שנעזרו במחשבים כדי לבדוק היכן כדאי לכל אחד משחקני הקבוצה לעמוד בזמן ביצועם. התוצאה הייתה שב-2014/2015, עונת האליפות של מידטיילנד, חצי משעריה נכבשו ממצבים נייחים - שנייה באירופה רק לאתלטיקו מדריד.
אם כל זה לא מספיק, מידטיילנד גם התקינה באיצטדיון הביתי שלה מצלמות שעוקבות אחר השחקנים, וציידה אותם בשבב שמנתח את ביצועיהם. "המאמנים רואים כמה ריצות אינטנסיביות כל שחקן עושה, מה הדופק שלו, כמה פעמים הוא מסר קדימה, מה המרחק בינו לבין חבריו לקבוצה", מסביר יורגן-יוסט כריסטנסן, עורך הספורט של העיתון המקומי "הרנינג פולקבלאד". "הם מרגילים את השחקנים לעבוד עם המערכת הזאת, עוד מגילאי נוער".
כל זה נשמע מלהיב, עתידני, ואולי גם קצת מפחיד - עוד דוגמה לקץ הדומיננטיות האנושית ועליית המכונות. יש רק בעיה אחת: מאז 2014/2015, העונה הראשונה שבה הקבוצה הדנית אימצה את השיטה הממוחשבת, היא לא זכתה שוב באליפות. המערך המפואר שבנתה, שהצית את דמיונם של אוהבי כדורגל, הפסיק עם הזמן להיות יעיל. מה בדיוק קרה שם, ומה אפשר ללמוד מזה על מערכת היחסים בין בני אדם, מחשבים וגולים?
השאיפה מאניבול, המציאות לימסול
הרומן של מידטיילנד (בדנית הוגים את זה "מידְשֶלָן") והטכנולוגיה התחיל כתוצאה ממשבר. היא הוקמה לפני 18 שנה, כאיחוד של שתי קבוצות ותיקות מליגת המשנה ששאפו להתקדם. מקום מושבה הוא העיר הרנינג, שבה חיים פחות מ-50 אלף תושבים, ולמשחקים הביתיים שלה באיצטדיון MCH ארנה מגיעים בממוצע כ-7,000 צופים. אפילו למשחק האחרון של הפועל תל אביב בליגה הלאומית הגיעו יותר אוהדים, שלא לדבר על צמרת ליגת העל.
מאז הקמתה הקבוצה דשדשה רוב הזמן במרכז הליגה הדנית, עד שב-2014 התנהלות פיננסית לא נכונה הביאה אותה לסף פשיטת רגל. משקיע בריטי בשם מת'יו בנהאם, בעלי קבוצת הכדורגל האנגלית ברנטפורד, רכש את רוב מניותיה. בנהאם, בוגר אוקספורד שעשה את הונו מהימורים באינטרנט, לקח הימור נוסף: במקום לחפש מנכ"ל מקצועי ומנוסה לקבוצה, הוא הנחית לתפקיד את רסמוס אנקרסן, שחקן עבר במידטיילנד באמצע שנות ה-30 לחייו.
בניגוד לשחקני ומאמני עבר אחרים, שפנו לניהול בציפייה שההצלחה תבוא להם בטבעיות, אנקרסן לקח את העסק ברצינות. בין היתר הוא פרסם לא פחות מחמישה ספרים על כדורגל וניהול: אחד מספריו מבטיח ללמד את הקורא איך לבנות "מכרה זהב של פרפורמרים ברמה עולמית". ספר אחר, "רעב בגן עדן", עוסק בקבוצות שכבר זכו להצלחה ובדרכים לשמר אותה, משימה קשה בהרבה מאליפות חד-פעמית. אנקרסן מאמין בשימוש בסטטיסטיקה ובאלגוריתמים, והוא מצא אצל בנהאם אוזן קשבת לרעיונותיו: הבעלים, שמחזיק גם בחברה לניתוח מידע, רתם את הטכנולוגיה שלה כדי לפצח את הליגה הדנית.
אם הסיפור הזה נשמע קצת מוכר, אתם כנראה חושבים על "מאניבול" - הספר הפופולרי והסרט זוכה האוסקר בכיכוב בראד פיט. הם מציגים את סיפורה האמיתי של קבוצת הבייסבול אוקלנד אתלטיקס ומנהלה בילי בין, שהצליח להביא אותה להישגים מרשימים למרות נחיתות כלכלית ובזכות שימוש אינטנסיבי במחשבים ומתמטיקה. זו השוואה מתבקשת: במגזין הכדורגל הנחשב FourFourTwo כינו את מידטיילנד "פ.צ. מאניבול", וגם כלי תקשורת ובלוגים אחרים תיארו את הישגיה בהערצה. אלא שהקבוצה הדנית גילתה מהר את הפער בין הוליווד למציאות.
עונת 2015/2016, זו שאחרי האליפות, עוד התחילה ברוח אופטימית, למרות הדחה מליגת האלופות על ידי אפואל ניקוסיה. מידטיילנד הגיעה לליגה האירופית שבה ניצחה את סאות'המפטון האנגלית, עלתה משלב הבתים והודחה רק כשנתקלה במנצ'סטר יונייטד בשלב 32 האחרונות. אלא שבליגה המקומית היא סיימה רק שלישית, ושנה לאחר מכן ההישגים הידרדרו עוד יותר: ב-2016/2017 היא הודחה בפלייאוף הליגה האירופית בידי אוסמנליספור הטורקית, ובזירה המקומית סיימה רביעית. השנה היא עפה מאירופה באותו שלב, אבל בדרך משפילה יותר: היא בקושי חלפה על פני ארקה גדיניה הקטנה מפולין, ואז הפסידה לאפולון לימסול מקפריסין, ממש לא מאריות היבשת. הקבוצה, שה"גרדיאן" הבריטי כתב לפני שנתיים ש"בחרה בנתיב האנליטי לליגת האלופות", נראית כרגע מאוד רחוקה משם.
צריך, כמובן, לשים את הדברים בפרופורציות. אם מנתחים את מידטיילנד לפי פרמטרים כמו תקציב ומשאבים, המיקום הריאלי שלה בליגה הדנית הוא 5-3, וגם באירופה לא מצופה ממנה להבריק. אבל אם אלה המקומות שהיא אכן מגיעה אליהם בשנתיים האחרונות, מה תורמים לה כל המחשוב והאלגוריתמים? ואיך זה שהמנכ"ל שמתמחה בשימור הצלחה לא הצליח לשמר את ההצלחה?
המקצוע שהמחשבים עדיין לא לוקחים לנו
לדעיכה של מידטיילנד יש כמה הסברים אפשריים. הראשון, שראש מערך הסקאוטינג האלנגרין מעלה, הוא שגם היריבות שלה למדו להשתמש במידע ובאלגוריתמים כדי להשתפר. "אני חושב שיותר ויותר מודעים לכך, גם אם ברוב המועדונים זה פחות דומיננטי מאשר אצלנו", הוא אומר, "חוץ מזה, לאסוף נתונים זה לא מספיק, מה שחשוב זה לדעת מה עושים איתם. זה תהליך שרק התחלנו בו, וברור לנו שהוא לא מבטיח הצלחה. לדוגמה, המחשב יכול לדווח שהקבוצה שלנו מוסרת 500 מסירות במשחק, אבל יוצרת בממוצע רק שלושה מצבי הבקעה. מישהו עלול לחשוב שיש קשר בין הנתונים, שעדיף שיהיו כמה שפחות מסירות, וזה לגמרי לא נכון".
"המציאות מורכבת יותר מאשר אם השתמשו בכלים אנליטיים או לא", אומר מורן גד, סמנכ"ל טכנולוגיה בסטארט-אפ הישראלי Motionize, העוסק בשיפור ביצועים של קבוצות כדורגל ושחקנים. "קשה מאוד לקחת את כל הפרמטרים בחשבון: להתייחס נכון למידות הגוף של כל שחקן, לאורך השרירים שלו, לשינויים באורח חייו. ואפילו אם נניח שיש את כל הנתונים - מאמן אחד יקבל על בסיסם החלטה מסוימת, ומאמר שני החלטה אחרת. גם דברים 'לא מדעיים', כמו מזל, משחקים תפקיד. ביחס לענפים אחרים, קשה הרבה יותר לנתח משחק כדורגל. זה ענף מורכב".
כריסטנסן, העיתונאי שמסקר את הקבוצה, מזכיר שהמחשב אמנם ממליץ על שחקנים טובים - אבל יש עוד מרכיבים שקריטיים לבניית סגל מנצח. "בעיני תחלופת השחקנים בקבוצה היום גבוהה מדי", הוא אומר, "אחרי שמידטיילנד זכתה להצלחה, כמה משחקניה המצטיינים עברו לקבוצות כמו סלטה ויגו וסלטיק. צריך לזכות שהיא לא קבוצה עשירה, ושלקופנהגן למשל יש תקציב כפול. חוץ מזה, מעבר לנתונים, יש גם דברים לא צפויים כמו פציעות - טים ספארב, למשל, היה פצוע רוב העונה שעברה".
חוסר ההצלחה של המחשב ביחס לציפיות, שאולי היו מעט מוגזמות מלכתחילה, הוא אולי בשורה רעה לאנשי מידטיילנד, אבל יש בו משהו מנחם. השכלול הטכנולוגי המואץ בשנים האחרונות, בענפים כמו בינה מלאכותית ורובוטיקה, מביא את המקצועות של רבים מאיתנו לסכנת הכחדה. התרחיש הסביר הוא שבתוך כמה שנים נהגי המוניות יוחלפו ברכבים אוטונומיים, עובדים בתעשיית המזון יוחלפו ברובוטים שיכינו ויגישו אוכל, פקידים יוחלפו ברובוטים שינהלו את המשרד, ואפילו בעיתונות כבר משתמשים באלגוריתמים שכותבים ידיעות קצרות (את הכתבה הזאת, חשוב לציין, כתב בן אנוש).
גם בכל מה שקשור למשחקים, לפחות משחקי לוח, המחשבים כבר עושים לנו בית ספר. עברו 20 שנה מאז ש"כחול עמוק" ניצח בשחמט את גארי קספארוב, ולפני שנה וחצי פיתחה גוגל תוכנה שמתמחה במשחק הלוח הסיני גו, הנחשב קשה בהרבה לניתוח ממוחשב. התוכנה, שזכתה לשם אלפא גו, הביסה שחקנים אנושיים בזה אחר זה, תוך שהיא מפגינה תכונות שמעטים האמינו שמחשב יוכל לסגל, ובראשן אינטואיציה. קה ג'י, שחקן סיני צעיר שנחשב לטוב בעולם, שמע על כך והתברברב ש"אלפא גו לא יכולה לנצח אותי". היא ניצחה אותו.
כישלון האלגוריתמים של מידטיילנד יכול לאותת שלפי שעה, אין סכנה למעמדם המקצועי של מאמני או מנהלי הכדורגל. לא בטוח שזה המצב בענפי ספורט קבוצתי אחרים: ענפים אמריקאיים כמו בייסבול, פוטבול וכדורסל מתבססים הרבה יותר על סטטיסטיקות, ולכן מתאימים יותר לניתוח ממוחשב. "לנו, האירופים, זה דבר חדש יחסית", אומר האלנגרין, "היינו צריכים להמציא המון דברים שפשוט לא היו קיימים בכדורגל, והתחום עדיין בחיתוליו". כך שמאמנים כמו מוריניו, זידאן וגווארדיולה יכולים להיות רגועים, אבל גרג פופוביץ' - אולי קצת פחות.
והאוהדים? מאשימים את המאמן
למרות הרצון ללעוג למחשבים ולשמוח שהמין האנושי עדיין נחוץ, ייתכן שהבעיה האמיתית היא דווקא שלא מקשיבים להם מספיק. בני אדם, גם במידטיילנד, הם אלה שמקבלים את ההחלטות הסופיות, ובשנה שעברה הם החליטו להחתים בקבוצה את רפאל ואן דר וארט. הקשר בן ה-34, ששיחק באייאקס, טוטנהאם, ריאל מדריד ונבחרת הולנד, נחשב בעבר לאחד הכשרונות הגדולים באירופה, אבל גם לבעל אופי בעייתי, כזה שעושה יותר רעש מחוץ למגרש מאשר עליו. האנטיתזה לפועל האפור טים ספארב.
במדי מידטיילנד ואן דר וארט שיחק עד כה 15 פעמים בלבד, כבש פעמיים, ונחשב לאכזבה רצינית. לא סביר שההחלטה להחתים אותו התקבלה כתוצאה מניתוח נתונים. אם כך, אפשר לחשוד שמשהו בתהליך קבלת ההחלטות במידטיילנד השתנה: האם אנשי המועדון "בגדו" בעקרונות שלהם והחתימו שחקן על סמך מוניטין ולא סמך ביצועים? האלנגרן מודה שכן, אבל בהסתייגות.
"שום מחשב לא אמר לנו להביא את ואן דר וארט", הוא אומר, "אנשים קיבלו את ההחלטה הזו כי הוא שם גדול. אבל תמיד היה לנו חשוב לבחון את השחקנים באופן אישי ולא להסתפק בנתונים, גם כשמדובר בשחקנים שהאלגוריתם המליץ עליהם. הסיפור על מועדון כדורגל שמחשבים מנהלים ב-100%, כפי שהוא הוצג בתקשורת, היה מוגזם". כריטסנסן מגלה הבנה לחולשות האנוש של האלנגרן: "זו הייתה הזדמנות להביא כוכב ענק לקבוצה בזול, היה חבל להחמיץ אותה. להגיד שזו טעות זאת חוכמה בדיעבד".
מורן גד מאמין שלמרות האכזבה מהניסוי הדני, מועדוני כדורגל יאמצו בשנים הקרובות כלים טכנולוגיים באופן עמוק יותר. "היום רוב הקבוצות בישראל ובאירופה מסתפקות בחזיות GPS, שיכולות לתת מידע חשוב מאוד, אבל מוגבל. אנחנו חושבים שאפשר לבדוק גם דברים כמו אינטראקציה עם הכדור – כמה נגיעות יש לשחקן, באיזו מהירות הוא בועט, עם איזה חלק של הרגל, מה עושה הרגל השנייה. בעתיד יהיה אפשר גם לדעת איפה כדאי לשחקן לעמוד ואיך למקם את הקבוצה בכל רגע נתון. אנחנו מפתחים נעל חכמה ואלגוריתמים שנועדו לעשות זאת".
בכל תרחיש שלא יתממש, יש דבר אחד שהמחשבים לא יחליפו: האוהדים. התגובות של אוהדי מיידטלנד בשנתיים האחרונות, מאז שהקבוצה הפסיקה להצליח, מעידה שיש דברים שלא משתנים. "הם מאשימים את המאמן בחוסר ההצלחה, לא את המחשב", מספר כריסטנסן. "כמו כל אוהד, יש להם דעה מי צריך לשחק ואיך לשחק. רובם לא יודעים איך הקבוצה עובדת מבפנים, וגם לא אכפת להם. אלה שכן יודעים שמחים שהקבוצה מתנהלת בצורה מדעית ולא על סמך רגשות. גם אני חושב כך".