לא התכוונתי לבוא בטענות לעורכי תוכנית הבוקר של קשת, שתקעו את הכותרת "מכורים לפייסבוק? אתם בסיכון לדיכאון" בראיון עם ד"ר איריס רייצס ואיתי השבוע. אפילו קצת שמחתי על הטעות, כי היה שם רגע פרוידיאני נהדר: הזיהוי האוטומטי של הבעיה עם אנשים בקצה הסקאלה. מי חוטף דיכאון? המכורים, ברור. 2-3 אחוזים אומללים בזנב המתכווץ של עקומת הפעמון, האנשים שממילא לא שולטים בחיים שלהם. לוזרים.
אז זהו, שלא. במחקר שעליו דיברנו לא הופיעה המילה "מכורים". כן, יש קשר בין כמות הזמן שמועבר בפייסבוק ובין רמת הדיכאון, אבל לא מדברים כאן על כמה פסיכים בשוליים - אלא על המאסה הגדולה באמצע. המחקר מדבר על כולנו, אנשים רגילים לגמרי, שמשתמשים בפייסבוק באופן רגיל לגמרי. נדמה לי שבתת מודע, עורכי התוכנית עשו מה שכולנו עושים כל הזמן - הרחיקו את ההגדרה הזו מעצמם. ההתמכרות, הדיכאון, התלות והמיאוס העצמי שנלווים לדשדוש בצחנה הקלה של ביצת-הלייקים מוכרים לכולם, לפחות קצת. כולנו קצת-מכורים. שזה מצב מוזר למדי: כי אם כולם מכורים-למחצה, אז מה חריג בזה? האם זו התמכרות בכלל?
מי מכיר אותנו הכי טוב
הוויכוח הזה מצחיק את פייסבוק, כי היא יודעת את האמת. היא יודעת עלינו את כל האמת. מחקר אחר מצא, שפייסבוק מכירה אותנו טוב יותר מכל אדם, כולל חברים קרובים, בני משפחה ובני זוג. חיבור של הלייקים שפיזרנו בתוך פייסבוק ומחוצה לה מאפשר לשרטט את האופי שלנו בדייקנות מפחידה: עד כמה אנחנו פתוחים, מוחצנים, מצפוניים, נעימים ונוירוטיים. ניתוח של 300 לייקים היה יותר מדויק מהערכות של בן הזוג. עכשיו תחשבו כמה פעמים לחצתם לייק, ומי מכיר אתכם לעומק הכי טוב בעולם.
פייסבוק מחזיקה אותנו בביצים, והיא לא מפחדת ללחוץ כשבא לה. למשל, הניסוי בבני-אדם שערכו שם לפני כמה שנים. פייסבוק נורא רצתה לדעת אם אפשר להשפיע על מצב הרוח של המשתמשים שלה באמצעות שינוי התכנים בפיד. אחרי ששיחקה במצב הרוח של 700 אלף משתמשים – בלי שהם ידעו מזה, כמובן – הגיעו למסקנה שכן. הם התנצלו אחר כך, אבל שלא יהיה לכם ספק – פייסבוק משחקת לנו במוח מדי יום. הוא מחזיקה אותנו בביצים גם מבחינה כלכלית, ותשאלו את אבי לן מסטטוסים מצייצים אם בדיעבד היה עובר שוב על חוקי פייסבוק ומסתכן בלאבד את כל מה שהיה לו.
המטרה: לבלוע את הרשת
הכוח העצום הזה הוא רק ההתחלה. פייסבוק נמצאת עכשיו בתחילתה של מתקפה כוללת על האינטרנט. המטרה: לבלוע את הרשת. להיות הרשת בעצמה. זה לא שהיא כל כך רחוקה משם. כבר היום, עד שלא הודענו בפייסבוק שנסענו לחו"ל, שאנחנו מתחתנים או שיש לנו ילד חדש – זה לא באמת קרה. אבל פייסבוק רוצה יותר. הניסיון לשכנע כמה מיצרני התוכן המובילים בעולם, כמו באזפיד וניו יורק טיימס, לכתוב כתבות ישר לניוזפיד – בלי לינק החוצה לאתר שלהם - הוא עוד בלוק בדרך. פייסבוק רוצה להיות גם תשתית האינטרנט עצמה. זה מה שהיא עושה בעזרת מיזם Internet.org, שפונה לעולם השלישי, ומנסה להפוך את תושביו למאגר חדש של משתמשי אינטרנט – כלומר, משתמשי פייסבוק – חדשים.
גם אתם מרגישים קצת חמימות מוכרת כשאתם גולשים בתוך פייסבוק – גם אם היא באה בתוספת קצת גועל-עצמי – בניגוד לזרות ולקרירות בשיטוט באתרי אינטרנט אחרים? זו, חברים, המטרה העליונה של פייסבוק, וזו לא פחות מסכנה לשלום העולם. כי מבחינה טכנית, האינטרנט עדיין מאפשר לכל אחד להקים אתר ולהתבטא כרצונו. אבל מבחינה אנושית - אנחנו מתרכזים, מצטופפים, נסגרים ומקבלים את המרות של צוקרברג ואנשיו על חיינו. פחות ופחות בא לנו לצאת החוצה מגבולות הפיד. למרות שהפיד הזה כבר מזמן לא משקף את המציאות. פייסבוק מתערבת בו בלי סוף. הבעיה היא שהיא שאנחנו לא יודעים מה האינטרסים שלה, מה היא עושה ואיך זה משפיע עלינו – כלכלית, חברתית ונפשית.
פייסבוק רוצה מונופול – לא רק על התוכן, אלא על האינטרנט. לא רק על הזמן שלנו ועל הקשרים החברתיים, אלא גם על המחשבות, מצב הרוח ותשומת הלב. ואין באופק אף אחד שיכול לעצור אותה.
לטור הקודם של דרור גלוברמן: מקובל עליך שהממשלה רואה את איבר המין שלך?