אתם נכנסים הביתה, והנברשת פותחת עליכם עיניים. המזגן מודד אתכם. מערכת האבטחה שקניתם עוקבת אחרי התנועות שלכם. נכון שאתם קניתם את כל המכשירים האלה כדי שישרתו אתכם, אבל יש להם עוד אדון. יש עוד מישהו על הקו, שותף חרישי לכל הדלקת קומקום לתה, לכל פתיחה של המקרר, לכל הורדת מים באסלה.
המכשיר העיקרי שעוקב אחרינו היום, הסמארטפון, אמנם איבד קצת מהפוקוס שלו בתערוכת CES שמסתיימת עכשיו בלאס וגאס, אבל הוא בעצם התרבה, השתכפל והופץ לכל עבר. הנשמה שלו מתגלגלת עכשיו לתוך כל המכשירים האחרים בבית שלנו. כולם יהיו מחוברים לאינטרנט, מופעלים על ידי אפליקציות שכל אחד יכול לפתח, ובעזרתן מנעימים לנו את החיים ומפנקים אותנו, ועל הדרך מכירים אותנו באופן הרבה יותר אינטימי. ומדווחים החוצה לבוס.
פרטנר, תנובה וווייז חוגגות לכם על הראש
שנים מדברים על היום שבו המכשירים בבית ובמשרד ידברו זה עם זה, יסגרו עניינים. יתאמו לו"זים. אתה יוצא מהמשרד, החימום מתחיל לפעול. המכונית מגיעה לחנייה, האור נדלק אוטומטית. עכשיו זה כבר פה, אוטוטו אצלכם בבית. רק שיש כאן בעיה קטנה – כשהמכשירים סוגרים עניינים לבד, הם עושים את זה בלעדינו. אנחנו מחוץ ללופ. מה זה אומר? סתם, הצעה פרועה: חברת החשמל סוגרת דיל חדש עם פרטנר: החימום שהיה נדלק אוטומטית עשר דקות לפני הגעת המכונית (בעזרת סנכרון עם ווייז), יידלק 15 דקות קודם בשיא החורף. שינוי קליל שרובנו לא נרגיש בו. אבל כולנו נשלם עוד חמש דקות חימום ביום, וחברת החשמל תחלוק את הרווחים עם פרטנר ועם ווייז.
אם הדימיון שלכם עוד לא משתולל עכשיו, הנה עוד דוגמה באדיבות הדימיון המוגבל שלי: תנובה, סמסונג שופרסל וגוגל מאפס יציעו שירות חדש – המקרר יתריע לכם לרכוש מוצרי חלב חדשים במקום אלה שאוטוטו פגי תוקף, ברגע שמסלול הנסיעה שלכם עובר ליד החנות הנכונה (נכונה למי?). בסיכום חודשי, יתברר שהשירות החדש גורם לאנשים להיכנס לסופר 20% יותר פעמים בחודש, להגדיל את הסל ב-15%, ולקנות קוטג' חדש בלי לרחרח את ההוא שבמקרר. וזה בהנחה שלא הפעלתם את שירות הפרימיום (בתשלום) – שלח לי קוטג' חדש אוטומטית עד הבית. מי קובע מה זה אוטומטית וכמה פעמים? כל החברות שמרוויחות מזה שלא התעניינתם בפרטים הקטנים. ואל דאגה, כולם ירוויחו. סמסונג שיצרה את המקרר, פרטנר שמספקת את התקשורת, תנובה עם הקוטג', שופרסל עם החנות, גוגל מאפס שגילתה לכל אלה שאתם ליד החנות עכשיו. אולי גם מפעיל החניון שבו נאלצתם לחנות. כולם יחגגו לכם על הראש.
אפשר להיכנע
הרימו ידיים. התנגדות לא תועיל. כיסי ההתנגדות האחרונים טוהרו זה מכבר, ומי שעדיין מתנגד לעידן הזה כבר כותר ובודד. המורדים חיים בהרים, מנותקים מהציוויליזציה, זזים ממסתור למסתור, בקושי מסוגלים לנהל שיחה עם בנאדם נורמלי ששייך לכת המחוברים.
אז הבית החכם היום הוא עניין של משוגעים, ארלי אדפטרז - כלומר, מעט אנשים, שחופרים את הטכנולוגיה לעומק. אבל היעד האמיתי של כל החברות הוא אנחנו, הקהל הרחב – מיליונים שלא אכפת להם איך בדיוק, רק שיפעל. וכמו שאי ההבנה שלנו בסמארטפונים ובמחשבים משאירה חלל עצום לכל מיני מניאקים, האקרים, גנבי מידע ומפרסמים - עכשיו כל אלה יתנחלו לנו בתוך הבית, במרווח שבין הטלוויזיה לדוד החשמלי.
סמסונג הודיעה השבוע שבעוד שנתיים, 90% מתוך כלל המוצרים שלה יהיו מחוברים לאינטרנט. מדובר ב-665 מיליון חתיכות בשנה. וכמו בסמארטפון שלכם, גם כאן יהיו אפליקציות שיפתחו מפתחים עצמאיים. חלקן יהיו מדהימות – ילמדו את התנועות שלכם בבית ויוליכו את פתיחת האורות וסגירתם בתיאום מושלם עם התנועה שלכם בבית, נניח. או יתאימו את הטמפרטורה של החדר למזג האוויר, לשעה ביום ולזהות הנוכחים בבית. מופלא. אבל סמסונג לא תעבוד לבד. כמו אפל וגוגל, גם שם יוכלו להשתלב מפתחי אפליקציות חיצוניים. כלומר, הבית שלנו יהיה פתוח לאפליקציות של כל מי שרוצה בערך. ושוב, לא מדובר בעתיד הרחוק או במדע בדיוני. שנה-שנתיים אצלכם בבית.
"האינטרנט של החפצים לא עוסק בחפצים, הוא עוסק באנשים", אמר מנכ"ל סמסונג יון בו קון, ובעצם ענה לשאלה הבסיסית שמלווה את האינטרנט של החפצים מיומו הראשון – מה אכפת לי אם מייבש הכביסה ידבר עם הטוסטר? צודק: אם לא אכפת לי, זה לא יקרה. יקרו רק דברים שאכפת לי מהם. אבל זו לא השאלה. השאלה הנכונה היא איך סמסונג מתכוונת להרוויח מכל זה, מי עוד ירוויח על הדרך, ומי ישלם על כל זה ואיך. התשובה נמצאת אצלכם ביד עכשיו.